יותם זמרי רגיל להתבטא בנחרצות מול המיקרופון, אבל בשיחה אישית בפודקאסט שלו ושל איתמר פליישמן ״צמד רעים״, התקשה לעצור את הכאב כשדיבר על אביו. לראשונה דיבר פאנליסט הפטריוטים בפתיחות על התאבדותו של אביו, אחאב, לפני כתשע שנים, ועל תחושת ההחמצה שמלווה אותו מאז.
״אבא שלי צבוע כפספוס ענק״, אמר זמרי. כשדיבר על ילדיו, קולו נשנק: ״הבעיה זה תחושת הפספוס שאתה משאיר אצל האנשים״. המחשבה שהתאומים שלו יגדלו בלי להכיר את סבם, הסביר, היא זו שמפרקת אותו.
לדבריו, הרצון להקדיש פרק לאביו ליווה אותו כבר מתחילת הדרך המשותפת עם פליישמן, אך הוא חשש מהאופן שבו הדבר ייתפס. ״אני רוצה מתישהו לעשות פרק על אבא שלי, אבל לא רוצה שזה ייראה כאילו אני מנצל את הסיפור של אבא שלי בשביל קליקבייטים או לייקים״, סיפר.
זמרי תיאר אב תומך, מצחיק ואוהב, בנקאי במקצועו ואיש של מילים בנפשו. הקשר ביניהם כלל שלוש שיחות טלפון ביום, צפייה משותפת בספורט והרבה הומור. ״אף פעם לא הייתה לי שיחה עם אבא שלי מאוד מאוד עמוקה על החיים״, הודה, אך הדגיש את הביטחון שקיבל ממנו בכל בחירה שעשה.
גם בראשית דרכו בתקשורת, אביו היה שם. ״אבא שלי היה המגיב הראשון שלי על כל תוכנית והמגיב הראשון על כל טור״, נזכר.
בהמשך סיפר כי אביו התמודד במשך שנים עם בעיות גב וכאבים קשים, שהחריפו בתקופה שקדמה למותו. זמרי שוחח עמו גם בלילה האחרון לחייו, ולדבריו לא זיהה בשיחה דבר שירמז על הבאות. התאומים היו אז בני חודשים ספורים; אביו הספיק לפגוש אותם, אך הם לא זכו להכירו.
״אני לא כועס. אני עצוב כי זה פספוס ענק״, אמר. לצד האהבה, שיתף גם בשאלות שנותרו ובקושי לעסוק באובדן: ״אני אומר תמיד, זה הדבר הלא מטופל המרכזי בחיים שלי״.
לדבריו, לעיתים שיר שמתנגן בנסיעה מצליח לפרוץ את ההדחקה ולהציף את הגעגוע. ילדיו, סיפר, יודעים שסבא אחאב נפטר, אך אינם יודעים את נסיבות מותו.
זמרי הקדיש מילים חמות גם לאמו: ״אמא שלי גיבורה״, אמר, ושיבח את הדרך שבה שמרה על המשפחה מאוחדת אחרי האובדן. את הדברים על אביו חתם במשפט שמשלב את הכאב, ההומור והאהבה שנותרה: ״הוא עיצב לי את כל החיים, וכשאני אעלה למעלה אני אוריד לו כאפה אחת בעורף וחיבוק אחד ענק״.