בדצמבר השנה ארגנו חבריו של ננסי ברנדס, שאושפז אחרי שהותקף על ידי חיידק אלים, מגביות ותרומות עבור חברם החולה. ננסי הכיר תודה וסיפר מעל כל במה על החסד שעשו עמו, בעיקר שייקה לוי, שהוביל את ההתרמות. אלא שלליאורה הגיעו שמועות על נתק. להלן ממצאי התחקיר.
שייקה, אתה וננסי כבר לא?
"אני לא רוצה לדבר, כי יש לי יותר מדי מה להגיד וחבל, לא כדאי לפתוח את זה. בשבילי הוא איננו".
תמו היחסים ביניכם?
"אין יחסים בינינו, אין שום דבר יותר".
אחרי כל מה שעשית בשבילו?
"כן. אין יותר שום דבר בינינו, אין לנו שום שיג ושיח".
אתה מרגיש שהוא היה כפוי טובה אליך?
"אני לא רוצה לדבר".
> אורנה לוי, אולי את?
"אני ממש מבקשת לא לכתוב על שייקה. ננסי צרח עלינו צרחות שאין לך מושג. הוא שטף את שייקה ואותי מפה ועד להודעה חדשה, כי שייקה אמר שאספנו כסף בשבילו".
מה רע בזה?
"אין לך מושג איזה שטיפה".
בזמנו הוא עשה את כל המופעים על מנת לגייס כספים. איפה הבעיה?
"אין לנו עניין. אני מבקשת לא לכתוב בשום הקשר את השם של שייקה עם ננסי".
אתם הראשונים שהתגייסתם.
"מה לעשות. אנחנו אנשים טובים, ככה זה. אנחנו אנשים שתורמים ועושים, אבל אני לא מעוניינת שיכתבו על זה בכלל".
> ננסי, הבנתי שיש קרע ביניכם.
"שייקה הפתיע אותי בענק כשהייתי בבית החולים. הוא בא כמעט כל יום לבית חולים, דאג לי והיה קרוב כמו אח. לא אשכח את זה כל חיי. הדבר היחידי שקרה, ואני לא קורא לזה נתק חס וחלילה, הייתה ההופעה הזאת שבאו אמנים לבית החייל. לא הבנתי למה הוא לא מופיע. הוא הסביר לי והבנתי".
הבנתי שלא אהבת את זה שהם היו כמו אפוטרופוסים שלך, שצרחת עליהם.
"מה פתאום. הם עשו בשבילי כל כך הרבה. אורנה עם הקשרים והראש האנליטי שלה עזרה לנו לחסוך לי הרבה מאוד כסף. אשתי הייתה לבד בבית ומזל שהיו האנשים האלה על ידי בתקופה הזאת. אני מעריך אותם ואכיר להם תודה כל החיים שלי".
