מילא רפי רפאלי, אבא של בר, שהסתבך עם המשטרה. הוא יסתדר. מה תגידו על עדי בן בסט, השכן בן ה-41 של רפאלי ואב לתאומים בני שש, שנמצא בפוסט־טראומה מאז הפלישה המשטרתית בשבת האחרונה? ליאורה מציגה: הגרסה המלאה.
“מסיבה לא הייתה שם", מספר בן בסט. “רפי לא יכול היה להיכנס לבריכה באותו יום בגלל שעשה קעקוע, הוא ישב בצל ונח. הוא אמר שבמקום שהילדים יהיו עם כל העולם בקאנטרי, שנבוא אליהם. ישבנו בבריכה, נהנינו כמה שעות ואז היינו רעבים, הזמנתי לילדים פיצה. כשיצאתי לקחת את הפיצה עמד שם פיקוח עירוני, שוטר ושוטרת".
"הם שאלו אותי אם אני בעל הבית, כאילו הם לא יודעים. אמרתי להם שלא. בעקבותיי יצאו חברים של הבן של רפי ורצו ללכת הביתה. השוטרת באה להיכנס ואז רפי אמר לה ‘מה את נכנסת?' ושם לה יד, היא עברה מתחתיו. היא ידעה שהוא בעל הבית. אמרו לה לצאת כי זה שטח פרטי, אני כבר לא הייתי שם, כי הלכתי לתת לילדים את הפיצה. סגרו את הדלת והתחילו לזרום משטרות".
ניידות?
“שמונה ניידות. רפי יצא אליהם, אולי אני לא אובייקטיבי כי המשפחה שלו הם חברים, אבל הם נהנים לעשות את העניינים עם משפחת רפאלי. הוא יצא אליהם, התחילו בדיבור, לא דיברו בכלל על המוזיקה. אני יצאתי לראות מה קורה, וכל רגע אני נכנס להציץ על הילדים, כי הם היו ליד השער. ואז, כשהתחילו לקפוץ עליו באלימות, הוא אמר להם שהוא ילך לנעול נעליים ויבוא איתם לתחנה אם הם רוצים. הכל על מוזיקה רועשת, למרות שלא היה רעש בכלל, היו חמישה אנשים אולי, מוזיקת רקע".
"הוא נכנס לבית לנעול נעליים והשוטרת אמרה לו שהיא תבוא איתו. גם בקשר כל רגע שאלו ‘נו, הגעתם לבית של בר רפאלי?'. זה לא הבית של בר, זה הבית של רפי, היא לא גרה שם משנת 2002. בכל מקרה, התחילו להתלהם ואני הבאתי מצלמה והתחלתי לצלם. כשרציתי ללכת לילדים שבבריכה, השוטרים אמרו לי שאני לא יכול להיכנס. הם התעצבנו מאוד שצילמתי, החרימו את הטלפון. ביקשתי להתקשר לאשתי, לא נתנו לי".
כדי שהיא תבוא לקחת את הילדים?
“ברור. ביקשתי שיחייגו לאשתי, לא הסכימו להתקשר. נסענו לתחנה, אזקו אותי, למזלי הילדים לא ראו את זה. אני מקווה. בדרך הם עצרו את הניידת כדי לאזוק אותי ברגליים. כל הדרך אני מתחנן על נפשי שייתנו לי להתקשר לאשתי. הם לבד בבית. לא נדבר על זה שיש שם כלבים ויש לילדים פוביה מכלבים. כשהגענו לתחנה, אחרי 30–40 דקות התקשרו לאשתי שתיקח את הילדים. אשתי נבהלה, היא לא ידעה עד אז. לקח לה חצי שעה להגיע, אז שעה הילדים היו לבד בבית ענק עם בריכה ענקית, בתוך המים. עזבי כל מיני שטויות של כן מוזיקה, לא מוזיקה. אזרחות טובה של שוטר, עשרות שוטרים, היה בסוף מישהו שנתן לי להתקשר. אני לא אשכח את זה בחיים".
אז בעצם לא היו שכנים שהתלוננו?
“יכול להיות שהיו שכנים שהתלוננו על רעש. אי אפשר לדעת. יכול להיות שיש לו שכנים שלא אוהבים אותו. לא יודע מי השכנים. זה מה שהיה".
על השם שלך יש צו איסור פרסום?
“אני לא יודע. לא הגשתי וזה לא מעניין אותי. הגעתי לתחנה אזוק כמו איזה כלב, ולא נתנו לנו אוכל. עד שלוש לפנות בוקר הייתי בתחנה. שמו אותנו בתא מעצר עם שב"חים מחברון. קיבלתי שלושה ימי מעצר בית, כאילו איזה עבריין אני, ו-30 יום לא להיפגש עם רפי. אחרי זה הורידו ל-21 יום כי עורך הדין שלי ביקש. ועם כל זה, אחרי שהם שמו אותנו באותו תא, יכולנו לתאם איזו גרסה שבא לנו. מבינה, 21 יום לא להתקרב אחד לשני אבל שמו אותנו באותו תא".
לדעתי, הכי חמור זה העניין עם הילדים.
“רק הילדים, ואני אפנה עם זה למח"ש".
הוא הראה לך תמונות של הקטנה, הנכדה?
“לא".
הוא ראה את הקטנה?
“ראה, בטח שראה. באותו יום".
התלהב?
“בטח".
ממשטרת ישראל נמסר: “כשהגיעו השוטרים לזירה האדם המדובר כלל לא היה ליד הבריכה. הוא יצא משער צדדי והחל להתעמת עם השוטרים ולתקוף אותם, בלי להגיד אפילו פעם אחת דבר וחצי דבר על ילדים הנמצאים ללא השגחה, כאשר בזמן זה המשיך לעמוד בחוץ, להתנהג באלימות ואף לצלם ולתעד הכל. מיותר לציין כי אילו הדברים היו נאמרים בשלב הזה, הם היו מקבלים מענה מיידי. טענה זו שלו עלתה רק בשלב מאוחר יותר, ובשלב הזה היה ברור כי היה מבוגר אחראי אחר בשטח הבריכה והטענה הזאת הועלתה אך ורק במטרה להתחמק ממעצר. כך או אחרת, משטרת ישראל פנתה למח"ש עם כל פרטי האירוע להמשך תחקור האירועים".
