מסיבת פורים הגדולה בכיכר המדינה, שגררה אליה עשרות אלפי חוגגים, הותירה את השכנה ג. יפית זועמת במיוחד. ג׳, אישה דעתנית שלא נותנת לשום דבר לבלבל אותה, כתבה מניפסט שבו תקפה את קהל החוגגים, והסבירה שתושבי כיכר המדינה מוחים בתוקף על מסיבות האלכוהול והטרנס, על השכרות שפוגעת בתושבי הכיכר משלמי המסים ועל ראש העיר שמאשר מסיבה רועשת להחריד, כמו גם חסימת כבישים, צעירים מעולפים שמקיאים בפתחי הבתים, חנויות שנפגעות ומפסידות כספים ויום עבודה. בשורה התחתונה: "וכל זאת למה??? די לנזק הזה".
ג', זו תביעה ייצוגית או שאת מדברת רק בשם עצמך? אני מבינה שאת מאוד זעמת.
"לא, זעמתי רק על הדציבלים המטורפים, על הרעש האיום, אין לי בעיה עם מסיבות, אני מאוד אוהבת את המסיבות, אין לי בעיה שסוגרים את הרחובות, אבל הרעש גורם נזק לאנשים מבוגרים".
לא הכינו אתכם?
"מה זאת אומרת הכינו? אנחנו עם אטמי אוזניים, מדובר באנשים מבוגרים. שיעשו את זה בפארק הירקון אם רוצים לעשות כאלה דציבלים, זה היה בלתי נסבל".
ראיתי שכתבת גם על השכרות.
"כששותים עד דלא ידע, זה משהו אחד, אבל כשילדים שיכורים מקיאים בפתחי הבתים או שותים ללא הכרה, בעיני זה נורא".
פנית לראש העיר?
"לא, פשוט ראיתי את השכנה שלי בת 85 סובלת, גם שכנים נוספים, ולכן כתבתי".
את ראש הוועד?
"אני לא ראש הוועד ולא כלום, אני מאוד אוהבת את תל אביב ואת כל מה שקורה בה, אבל כתבתי בשם הדיירים שאני מכירה, ואם את כותבת, אני מבקשת שתדגישי שאני אוהבת את העיר ומה שנעשה בה, אבל פשוט כאן היו אנשים מבוגרים שסבלו, ולכן כתבתי".
> באומץ יוצא דופן ובפתיחות לא אופיינית סיפר פרופ' יריב בן אליעזר, בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו, על כך שכף רגלו הימנית נכרתה. ליאורה התקשרה לאחל החלמה מהירה וקיבלה שיעור באופטימיות נטולת ציניות.
בן אליעזר, מה שלומך?
"אני בבית לוינשטיין. עברתי כריתה ומחר מכינים לי את הפרוטזה ואתחיל שיקום".
מה קרה בעצם?
"היה לי פצע ברגל ימין שהגיע לממדים אדירים, עברתי בבית חולים מאיר חמישה ניתוחים כדי להציל את כף הרגל, אבל זה לא הועיל, ואז החליטו הרופאים לכרות לי את הרגל מעל הברך. לפני שבועיים הביאו אותי לבית לוינשטיין לשיקום, וכעת אני ממתין לפרוטזה ומתחיל שיקום".
זה בטח מפחיד לאבד רגל.
"זה היה יותר מפחיד לפני. כעת כשאני רואה מסביב אנשים שמשתקמים, אני יודע שגם אני אצליח להשתקם ולהמשיך בחיים מלאים".
תרגיש טוב, מותק, אוהבת אותך.
"תודה, ליאורה, גם אני אוהב אותך".
