החתול השחור שעבר לפני כשנה בין ננסי ברנדס לשייקה לוי, שעליו דיווחה ליאורה בהרחבה, הפך להיסטוריה. השבוע, בערב חברתי להשקת התפריט החדש במסעדת "פריים" ברמת החייל, נראו השניים מחליפים חיבוקים, להפתעת הסובבים. עוד ישבו סביב אותו שולחן: עדה וקובי אשרת, חני נחמיאס, משה להב (הטיש הגדול), אסף אשתר, רון שובל, שמוליק ספן וכוכב פרי.
ננסי, עוד יבוא שלום עלינו?
"נכון, הגענו למסקנה שאנחנו בגיל שלא יהיה לנו זמן לעשות שולם".
איך זה היה?
"יש לנו פרלמנט. בעיני, פרלמנט הוא התחנה האחרונה לפני המוות. כולם בפרלמנט לחצו. אני תמיד אוקיר תודה על איך ששייקה התנהג בזמן שאני הייתי בבית חולים. הבן אדם הזה הוא קצת היפוכונדר, והוא לא שש לבקר בבתי חולים. אצלי דווקא הוא חרג ממנהגו והיה כמעט כל יום. יום אחד, לפני שבועיים, ראיתי אותו. הוא היה בפרלמנט והלכתי אליו. אמרתי לו: ‘שייקה נשמה, אין לי בעיה שאנחנו לא נדבר עד שנמות, אבל רק שתדע שאני בחיים לא אשכח מה שאתה עשית בשבילי כשאני הייתי מאושפז'. זה מה שאמרתי לו, וכנראה שזה הזיז לו משהו. מרגע זה הכל התקדם, החבר'ה לחצו, עד שיום אחד הוא ביקש מהחבר'ה שיתקשרו אלי ויגידו לי לבוא. כשהגעתי זה כאילו אני הפכתי את האווירה בצורה שהצלחתי למחוק שנתיים".
כבר שנתיים?
"כמעט".
למה לא דיברתם?
"עבר חתול שחור, משהו שהיה קשור להופעה עם כל האומנים. הופעת הוקרה, כשיצאתי מבית החולים כל אומני ישראל התאספו בבית החייל. אדיר מילר, יהודה פוליקר, שלומי שבת".
והוא לא רצה להופיע?
"הוא אומר שאני לא הבנתי אותו. הייתה אי־הבנה ואני נפגעתי. זה היה במצב של בית חולים - הגוף רגיש והמוח רגיש, ואתה לא במיטבך, הכל יותר רגיש. אם לא זה, אולי הייתי מבליג. אבל כשאתה בבית חולים וגם ככה הכל על הפנים, אז אני לקחתי את זה כבד מדי. גם לו וגם לי היה מתאים וניתקנו את הקשר. אבל כשצלצלת אלי לפני שנתיים לא הוצאתי מילה או חצי מילה עליו. זוכרת שאמרתי שהוא היה מלאך? למרות מה שאורנה אמרה לך. אני שמרתי על כבודי ובשום ראיון לא הוצאתי מילה רעה עליו, להפך, תמיד שיבחתי אותו. הדברים האלה כנראה נותנים פירות".
שייקה, שלום עושים עם חברים?
"כן, לפני שבוע כבר היה לנו פרלמנט ב'קפה נטו', הוא לא היה הרבה זמן. אחד החברים אמר ‘אולי נצלצל לננסי?' ואני הסכמתי. הוא הגיע וזהו".
אתה זוכר בכלל למה היית ברוגז?
"מספיק".
אז קיבלת אותו מחדש לפרלמנט?
"כן".
