בעיירה הציורית חיפה לא מצאו עדיין דרך הולמת להנצחתו של הזמר הגדול ביותר שיצא ממנה, מייק בראנט, שהתאבד לפני 43 שנה. אחיו, צביקה ברנד, מספר על האכזבה וגם על הסיבות שהניעו אותו לפסול את התסריט לסרט על חייו של ברנט, שנכתב על ידי שירי ארצי ואיתן פוקס.
שלום צביקה, אני מבינה שאתה מאוכזב מכך שאחיך לא מונצח בחיפה.
"נכון. זה התחיל לפני 20 שנה עם ראש העיר עמרם מצנע, אבל הם הנציחו אותו במקום הלא נכון. ברחוב הפרטיזנים, שם גרה אמא שלנו. מייק לא גר אפילו חצי יום בדירה הזו. שמו שם שלט פליז כמו של עורך דין במקום לא נכון. תראי איך מנציחים בתל אביב עם אבן, מכובד".
איפה היה צריך להנציח?
"מייק ואני גרנו בכל השנים ברחוב שרה 10. שם הוא התחיל את הקריירה עם כל החברים שלו. שם היו צריכים לשים את שלט ההנצחה. יש לידנו מרכז חדש ליד רחוב הבנקים בעיר התחתית. שינציחו אותו שם. את יודעת איזה כבוד הוא הביא לעיר חיפה? הוא קבור כאן. בכל העולם מדברים על חיפה כעיר שבה נולד מייק ברנט. באות לכאן משלחות מעריצים מכל העולם. שרים את כל מילות השירים שלו. עולים לקבר. אני מפרסם בפייסבוק הודעה שקשורה במייק, מיד יש מאות אלפי תגובות. היינו עם חברים בעיר מוגדור במרוקו, הגענו לנמל עזוב. ישבו ארבעה אנשים ומכרו זעפרן. כששמעו שאני מישראל ומחיפה הם כולם התאספו סביבנו. שאלו אותי: ‘אתה שמעת על הזמר מייק ברנט?'. רציתי למות באותו הרגע. הוא אמר: ‘אנחנו מעריצים שלו ואוהבים אותו'. תפסתי אומץ ואמרתי להם: ‘אתם יודעים שאני אח שלו?'. הם היו ממש בהלם. העיירה קמה לתחייה. הם התחילו לשיר את כל השירים שלו".
ובעירייה לא חושבים על הנצחה?
"קראו לי לפני שנה וחצי. הבנתי מדוברת העירייה שהוא לא נחשב כאחד שמייצג את חיפה וזמר ישראלי. אחר כך אמרו לי שתהיה פינת הנצחה במוזיאון חיפה. זה מצוין. יש אצלי את הגיטרות שלו, כל הבגדים שלו. דברים משמעותיים בחייו. הביאו את האוצרת. היא אמרה שזה יקר מאוד. צריך לעשות תחקיר. איזה תחקיר? הכל עליו כתוב שחור על גבי לבן. בפריז החליטו להנציח אותו ברובע ה–16. כל חברי הוועדה של הרובע כבר אישרו את ההנצחה לרחוב בשם מייק ברנט. זה יהיה או רחוב או פינה או פארק. הכי טוב זה רחוב כמובן. ג'וני הולידיי נפטר לפני שבועיים־שלושה ואותו מנציחים ברובע ה–9. כנראה בעקבותיו הם נזכרו במייק, עם געגועים לשנות ה–70. בחיפה, לא שמעתי מאז מהעירייה".
אז אתה זורק כפפה ליונה יהב?
"כן. חיפה היא עיר די נשכחת, כבויה. הוא אחד הדברים הנוצצים היחידים בה. יבואו לכאן אלפי תיירים. לגור כאן במלונות".
ומדוע פסלת את התסריט שכתבו שירי ארצי ואיתן פוקס, ושהיה אמור להפיק משה אדרי על חייו של מייק?
"את יודעת איזה תסריט הם כתבו עליו? בכלל לא קרוב למציאות. הייתה שם סצינה שבה הוא הולך ברחוב בפריז עם הראש באדמה מדוכא, ופתאום רואה חלון עם אור ובתוכו חנוכייה דולקת. נפלא, לא? יורדות לו דמעות. ואז פתאום יוצאת מאחת הסמטאות זונה זקנה עם פאה צבועה, לבושה בצבעוניות מיותרת, מבינה שהיא מכירה אותו. מתכופפת על ברכיה. פותחת את הריצ'רץ' של מייק ומבצעת בו מין אוראלי באמצע הרחוב. שאלתי את שירי ארצי אם היא הייתה מוכנה לכתוב תסריט כזה על אבא שלה. היא ענתה שהם רצו להראות שמייק בכזה דיכאון שהוא מוכן לעשות הכל".
אולי הם התכוונו להראות את ממדי ההערצה אליו שחצתה גבולות?
"נו באמת. כל התסריט הוא סיפורים מצוצים מהאצבע. זה לא הסיפור שלו בכלל. המפיק אמר לי שעם או בלי הסכמתי יהיה סרט. אני התקשרתי לכל חברות התקליטים בצרפת, אנחנו חולקים את הזכויות על השירים, ואמרתי להם לא לאשר שימוש בשירים. לפי הבנתי, הם לא אישרו להם ולכן אין שום סרט עד היום".
שירי ארצי, מה תגידי?
"אני תמיד מטילה ספק בזיכרוני, אבל אני ממש לא זוכרת דיאלוג שהתקיים ביני ובין צביקה שאלה הדברים שנאמרו בו. מה שבטוח זה שלהתייחס לסצינה בניתוק מהקונטקסט שלה, מייצר רשמים מוטעים. בכל מקרה, התסריט נכתב כבר לפני כמה שנים, והאמת שכבר כמה שנים לא קראתי אותו, אז אני אפילו לא זוכרת באופן מדויק מה קורה בסצינה הזאת".
שעה וחצי אחרי כן ארצי בתגובה נוספת: "המשכתי להרהר בזה עוד. אולי באמת הייתה שיחה כזו בין צביקה לביני. אני באמת לא זוכרת ולכן לא רוצה להתייחס לזה".
מעיריית חיפה לא התקבלה תגובה עד לשעת סגירת המדור.
