"ממש לא הרגשתי פורצת דרך", מעידה דנה אינטרנשיונל, שהייתה הזמרת הטרנסג'נדרית הראשונה שהשתתפה באירוויזיון וגם זכתה בו. "לא התכוונתי להיות כזאת, ואם היו אומרים לי בתחילת הקריירה שלא רק שאגשים את החלום שלי להיות זמרת בכל העולם, אלא גם אצליח להשפיע, לשנות במעט את החברה בארץ, ולתת כוח ואומץ לאנשים, זה היה נראה לי הזוי. אני באמת רק רציתי לשיר".
אינטרנשיונל, 46, נולדה כזכר בשם ירון כהן למשפחה יהודית ממוצא תימני וגדלה בתל אביב. ב־1993 נסעה ללונדון ושם עברה ניתוח לשינוי מין. ב־1997 ייצגה אינטרנשיונל את ישראל בתחרות האירוויזיון בברמינגהם שבאנגליה עם השיר "דיווה", שנכתב על ידי יואב גינאי והולחן על ידי צביקה פיק. אינטרנשיונל זכתה והביאה לישראל את הניצחון הראשון באירוויזיון מאז זכייתם של גלי עטרי וחלב ודבש עם "הללויה" ב־1979. הזכייה הפכה אותה לנציגה בולטת של הקהילה הלהט"בית ושל קהילת הטרנסג'נדרים בפרט.
"כשירדתי שם מהבמה, החיים שלי השתנו", היא מספרת. "החירות שלי נלקחה ממני לטובת הכוכבות הזו שנפלה עלי פתאום בהפתעה. בהפתעה מוחלטת התחילה הקריירה הבינלאומית, צמד המילים האלה שהיה חלום ילדות ונראה במציאות אחרת לגמרי. אני לא בחרתי להיות סמל, ואני מרגישה נבוכה עם זה. אני מעדיפה להיות מי שאני, עם הפה הגדול והדעות שלי והמחשבות שלי. מאז שהפכתי למיינסטרים, והחומות שהיו פעם אינן עוד, משהו נהיה יותר משעמם. יש רגעים שאני מתגעגעת לתקופה ההיא שבה גם אני וגם הקהילה היו אלטרנטיבה, לא ניסינו למצוא חן בעיני כולם, היינו שונים והרגשנו שזה היופי והייחודיות שלנו. עד היום אני מרגישה צורך להגן על ישראל ולעזור בהסברה. אני מרגישה מחויבות לארץ הזו שהגשימה לי את החלום, ששלחה אותי להיות נציגה שלה. הדבר הכי מרגש ומספק בקריירה הזו, שהתחילה לפני 24 שנים במועדונים אפלוליים בתל אביב, הוא שאני מבינה שהצלחתי להשפיע על החברה, שהעשייה שלי נתנה כוח ואומץ לאנשים; שאני, שמפחדת מג'וקים, נחשבת לגיבורה; שאני, שאין עצלנית ממני, מוכתרת כפורצת דרך".
