דוד בן־גוריון, 1886־1973
אנו מכריזים בזאת כי דוד בן–גוריון, אבי האומה, מייסד המדינה, היה שובב לא קטן. בשעות הפנאי, שבהן לא עסק בחלוציות או בעמידת ראש, הוא החליף מכתבים לוהטים עם מאהבת הצעירה ממנו ב–20 שנה, רגע (רגינה) קלפהולץ, שלא הייתה היחידה מחוץ לרדאר של פולה. בין השאר כתב לה: "כל לבי לך עכשיו, יקרה שלי, באהבה ללא קץ. כמה הייתי רוצה לחבק ולנשק אותך עכשיו". יש שמועות שהשניים גם נפגשו במלונות מסתור בווינה ואפילו בצריף בשדה בוקר, שם קיבלה את פניה של המאהבת לא אחרת מאשר פולה.
זלמן שז"ר, 1889־1974
השלטון ממלא בתשוקה? גם לנשיא המדינה זלמן שז"ר היה פלירט רב־שנים, עם לא אחרת מהמשוררת רחל, שהקדישה לו גם כמה משיריה. על היחסים ביניהם כתב ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין: "זלמן התאהב ברחל ממבט ראשון... חמש שעות של צעדת לילה על גדת הכנרת שהיו חמש שעות של דיאלוג פנימי עם תודעתו, עם תרבותו, עם חוויותיו מארץ ישראל, עם הגֶנים שלו שהזכירו לו, לדבריו, את ימי בית ראשון שהתנועה הציונית מבקשת לחדש. יצאה לפתע לקראתו מ'ארמון קסום' דמות מן התנ"ך". לפי מילשטיין, הרומן הזה לא מומש מעולם. "שז"ר, שהתאהב ברחל בכל נימי נפשו, נשא לאישה את רחל כצנלסון אשר לא אהב. עד מותה ביקש זלמן להתקרב לרחל ולא העז לעשות מעשה, להתגרש מרעייתו ולהקדיש לה את כל זמנו, כפי שחפץ לעשות".
אלכסנדר פן, 1906־1972
אלכסנדר פן, המשורר יפה התואר והמאהב האולטימטיבי של נשים רבות, היה נשוי פעמיים: בפעם הראשונה נישא לבלה דון, אשת חברו הטוב שאחריה חיזר בלהט. כאשר לא נענתה דון הצעירה לחיזוריו איים בפניה שיתאבד ואכן ניסה לממש את האיום ונפצע. דון, שהתרשמה מהלהט, נישאה לו ולשניים נולדה בת. אשתו השנייה הייתה רחל לופטגלס, שלה היה נשוי עד יומו האחרון. את רחל פגש כשטיפלה כאחות בחנה רובינא, שאיתה הייתה לפן מערכת יחסים שהסעירה את תושבי תל אביב הקטנה ולמעשה את כל הארץ והייתה גם בסיס למחזה שכתבה עדנה מזי"א בשם "היה או לא היה". ממערכת יחסים זו נולדה אילנה רובינא, שגם היא ניהלה מערכות יחסים מתוקשרות, שהמפורסמת בהן היא נישואיה לאורי זוהר. "אל תבכי, תעבורנה שנים ואחר לך יביא טבעת", כתב פן בשירו המפורסם. ואכן, פן ורובינא לא נישאו מעולם, אבל סיפור אהבתם נותר צרוב במיתולוגיה הארצישראלית.
פוקה הירש, 1908־1978
איש עסקים על הגבול האפור, ממוצא רומני, שהתהדר בתואר ד"ר להנדסה, סוחר נשק ופלייבוי. נהג להסתובב בלבנט בחליפות לבנות ומהודרות, החזיק וילה בקיסריה, דירה מיתולוגית בדיזנגוף ובתי קיט במונטה קרלו וסנט מוריץ. אירח שגרירים, התנהל עם כוכבניות, הוביל את חיי הלילה ונכלא באשמת העלמת מס. סיים את חייו בודד וחסר כל.
נתן אלתרמן, 1910־1970
"יש יפות ממנה, אבל אין יפה כמוה", כתב נתן אלתרמן, המשורר בעל הנפש הסוערת והמילים המכשפות, על אשתו, השחקנית רחל מרכוס. השניים היו נשואים 35 שנה והולידו את בתם, המשוררת תרצה אתר. אולם במקביל למערכת הנישואים שלו, שנמשכה עד מותו, ניהל אלתרמן מערכת יחסים מקבילה ויציבה, במשך 30 שנה, עם צילה בינדר, ציירת ואומנית תל אביבית. את סערת הרגשות שחווה כתוצאה משתי מערכות יחסים מקבילות אלה, הכניס אלתרמן לתוך יצירותיו בנות האלמוות.
משה דיין, 1915־1981
אחת הדמויות המרתקות בהיסטוריה הישראלית. דיין אחראי, בצד הכיבושים המפוארים כשר ביטחון במלחמת ששת הימים, גם לכיבושים רבים בקטע הרומנטי, חלקם מתחת לאפה של רעייתו רות. ב–1963 פרסמה הדסה מור ספר בשם "דרכים לוהטות", שהסרט "50 גוונים של אפור" נראה חיוור לעומתו. מור הייתה אשתו של דב ירמיה, סגן אלוף בצה"ל וידיד נעוריו של דיין עוד מימי נהלל. הבעל הנבגד דרש מבן־גוריון שינקוט צעדים נגד דיין, ונענה שגם דוד המלך נשאר בתפקיד לאחר שנחשפה פרשת האהבים שלו עם בת שבע. דיין גם נסחט על ידי אישה בשם אלישבע צ'יזס, צעירה כבת 20 שעמה קיים יחסי מין. אחת מפרשיות האהבים, עם רחל, הפכה גם לחתונה לאחר שהתגרש מרות. רחל נותרה לצדו בשנותיו האחרונות עד ליום מותו.
בנימין גיבלי, 1919־2008
בנימין גיבלי, האיש ופרשת עסק הביש במצרים ("מי נתן את ההוראה"), זכה לאחר מותו שישבו עליו שבעה בשני בתים שונים. בבית הצנוע במגדלי אקירוב של אלמנתו, אלישבע, ובביתה של אסתר, אשתו הראשונה ואם בתו היחידה. כך היה גם בהלווייתו שנערכה בבית העלמין "שער תמר" בחיפה. משני צדי הקבר, אלו מול אלו, עמדו שתי נשותיו שכיהנו בתפקיד במקביל כמה שנים טובות. כמו בחייו, כך במותו, השאיר אחריו תעלומות לא פתורות.
יוסי ידין, 1920־2001
השחקן המרשים בעל קול הבריטון העמוק היה אחד מבכירי הכוכבים של התיאטרון הקאמרי ובן לאצולת הארץ, אחיו של הרמטכ"ל השני, יגאל ידין. אשתו הראשונה הייתה חנה מרון, שאיתה שירת בבריגדה. ידין ומרון התגרשו אחרי זמן קצר, ובסוף שנות ה־60, כאשר כיכב כטוביה החולב בווינה, נכנסה אל מאחורי הקלעים צ'לנית אוסטרית יפהפייה בשם הדי, ממשפחה קתולית אדוקה. האהבה בין ידין להדי ניצתה, וגם פערי הגיל של למעלה מ–20 שנה, כמו גם פערי התרבות או הדת, לא יכלו לה. הם חיו יחד באושר עד פטירתו של ידין.
משולם ריקליס, 1923
ריקליס הוא קסם אמיתי. מיליארדר מלא חיים והומור שמחזר בסגנון הישן. כמעט כל אישה התלהבה להכיר אותו ונכנעה לחיזורים הג'נטלמניים של המגה־מחזר הוותיק והמנוסה הזה. לריקליס רזומה עשיר שכולל גם את פיה זאדורה, כוכבת הוליוודית של ממש. בשנים האחרונות הוא נשוי לטלי סיני ריקליס, האקסית של הזמר אריק סיני, שצעירה ממנו ב–35 שנה.
דן בן אמוץ, 1923־1989
חיי המין ויחסיו של דן בן אמוץ עם נשים פורסמו בהרחבה בחייו וגם לאחר מותו, בביוגרפיה שכתב עליו חברו אמנון דנקנר ובה טען כי קיים יחסים עם קטינות ואף גילוי עריות עם אמו. בן אמוץ נישא ב–1959 לאלן סיינט שור בארצות הברית והביא עמה לעולם שלושה ילדים. השניים התגרשו, ובן אמוץ עבר להתגורר עם הציירת בתיה אפולו. השניים הולידו בת משותפת ונפרדו. הוא נחשב אחרי מותו לפרסונה נון גרטה בעקבות אותה ביוגרפיה של דנקנר.
שמעון פרס, 1923־2016
הפוליטיקאי, שנתפס כאיש רוח וספר, הילך קסם על נשים. היה תמיד נשוי לסוניה, אשתו ואם ילדיו, שהעדיפה להישאר בצל, אבל הנשיא לשעבר אהב נשים והן אהבו אותו. המשפט שהכי אפיין אותו היה "כל אישה היא ציוויליזציה בפני עצמה".
אפרים קישון, 1924־2005
הסופר והסטיריקן שחתום על חלק מנכסי צאן הברזל של התרבות הישראלית כמו "סאלח שבתי" ו"השוטר אזולאי" היה נשוי שלוש פעמים. לאשתו הראשונה, חוה, נישא בהונגריה כשהיה בן 21 והם עלו יחד לארץ. לזוג נולד בן, רפי קישון, וטרינר שמופיע עד היום בתוכניות טלוויזיה שונות וכותב. אשתו השנייה שרה, שאותה היה מכנה במערכוניו "האישה הקטנה", שכנעה אותו להינשא שוב, אף שלפי דבריו היה נחוש בדעתו לא להתחתן שנית. הם היו נשואים במשך 44 שנים. שרה, פסנתרנית ובעלת גלריה ואשת חברה, הייתה מספרת שהסוד לנישואיהם המוצלחים הוא מגורים בקומות נפרדות. לאחר פטירתה של שרה הוא נשא את ליסה ויטשק, סופרת אוסטרית, שאותה הכיר במשך תקופה ארוכה שבה התנהלו כידידים. כשנישאו בטקס סודי, קישון היה בן 79 וויטשק בת 47. קישון נפטר בווינה לצדה של אשתו, שלה גם הוריש את רוב הונו, מה שהוליד מאבק ירושה בינה ובין שלושת ילדיו.
אלי אביבי, 1930
כבר מקום המדינה התברכנו בתקשורת עוינת. אורי אבנרי חבט בממסד שוב ושוב מעל דפי "העולם הזה". השער האחורי של השבועון שטבע את הססמה "ללא מורא וללא משוא פנים", נקרא "המחדל והמשגל". בעוד בשער הקדמי כיכב שוד העתיקות של משה דיין וכשלי הממשל, באחורי השבועון כיכבו תמונותיהן של צעירות בעירום. מי שצילם אותן בדרך כלל היה אביבי, שייסד את מדינת אכזיב הקיימת עד היום. זה היה הבון טון של צעירות התקופה להגיע לשם לרומן קצרצר עם אביבי פלוס צילום חושפני. בארכיון המדינה הזו קיימות אלפי תמונות של נערות חשופות חזה, שכיום כנראה כבר חובקות את ניניהן.
פלאטו שרון, 1930
איש עסקים מרופד בעל אקצנט צרפתי ושארם, חיבה לאומנות, וילה בסביון, אפיזודה כחבר כנסת ומשפט אחד אלמותי ("מה עשית בשביל מדינה?"), שהפכו אותו לכוכב מדורי הרכילות וחביב הנשים. יש לו בת מנישואים ראשונים, בן מנישואים שניים, והוא נישא בפעם השלישית לקלרה חורי בתום מאבק גירושים ארוך מאנט פלטו שרון, שמאחוריהם היו 20 שנות זוגיות. ולא, כנראה שסוד הקסם שלו לא טמון בספר ההזוי שכתב לפני יותר מ–20 שנה: "סקס גורלי".
רפי נלסון, 1930־1988
העיתונאי/יחצן הזה היה מלך החיים הטובים. בחור בעל עין אחת שהקים את מה שלעולם יהיה כפר הנופש הכי מושחת שישראל ידעה, בטאבה. רחצות בעירום, אורגיות פרועות והמון אלכוהול וסמים הפכו אותו למי שמתזמן ומעדכן מה נכון ורצוי לנפש חופשייה. הנשים עברו תחתיו כדי לקבל תעודת הכשר לכך שהן מתאימות להגדרות העולם החדש.
בני אמדורסקי, 1931־1994
הג'נטלמן המושלם. חיוך מהפנט, עיניים כחולות ממגנטות, מלך השירים והלחנים ומגיש מופלא. בתקופת המועדונים והרומנטיקה של הסבנטיז היה אמדורסקי מלך הקרנבל. אליל בכל בית שבו לבשו חזייה. איש קסום, אהוב - קונצנזוס. כששר "אני גיטרה" בימיו האחרונים מאות אלפי נשים בארץ בכו בידיעה שכבר לא יתאהב בהן.
יוסי בנאי, 1932־2006
חכם על הבמה, חכם מחוצה לה. הילך קסם על נשים בזכות שנינות אינסופית. כולן הבינו שלהיות במחיצתו פירושו להחכים, לגעת במחשבות עמוקות וביכולת הבעה פנומנלית. מנישואיו הראשונים לאילנה נולד בנו יובל בנאי, סולן להקת משינה. מנישואיו השניים לאביבה נולדו בניו דניאל ואריאל.
דוד אבידן, 1934־1995
איש זקן, מה יש לו בחייו? מראה הורס, עיניים מכשפות וכישרון ממיס. המשורר, שהלך לעולמו בגיל 61, הספיק לא רק להפוך לאחד מהקולות המשמעותיים בתרבות הישראלית, אלא גם לשבור לא מעט לבבות מחוץ לקפה "כסית". הוא צייר, יצר קולנוע ובעיקר כתב שירה והמציא את גבולות השפה. מהאובססיה לנשים נולדו שלוש חתונות: עם אשתו הראשונה - העיתונאית ברוריה אבידן, עם אשתו השנייה לילי (סיגל) אבידן ועם אשתו השלישית ואם בנו, ציפורן לוטם.
אורי זוהר, 1935
סמל ההוללות של תל אביב בשנות ה־60 וה־70 יחד עם חבורת "לול", בדרן, קולנוען, איש טלוויזיה ומה לא. אין ספור בחורות נאלצו לענות לו על השאלה הקשה, "אני יפה?". יחד עם כל החבורה הם היו הסמל למין חופשי, עישון סמים, הוללות ופריקת עול. החיים האלו גם תועדו בשני סרטיו המיתולוגיים, "מציצים" ו"עיניים גדולות", בימים שבהם קמפיין MeToo# היה רק אפשרות רחוקה. זוהר התחתן פעמיים, בפעם הראשונה עם אילנה רובינא, ובשנייה עם אליה, שיחד איתה נטש את עולם הזוהר ועבר לעסוק בספר הזוהר. איך הגדיר זאת שובר לבבות בזכות עצמו, אריק איינשטיין: "הלכת לי, חבר".
עו"ד צבי לידסקי, 1935־2002
בימים הרחוקים ההם, כשהיה עוד מה לקרוא בעיתונים חוץ מ"ליאורה", היו כמה בעלי טור נערצים. אחד מהם היה עו"ד לידסקי, שאהב להסתופף בחברתן של נשים. היה לו טור פופולרי ב"לאשה" בשם "סיפורים מהחיים". הוא כיכב במדורי הרכילות "ותמיד הגיע עם חתיכה תלויה על זרועו", תואר אז. הוא עצמו העיד כי חיזר אחר נשים כבר מגיל צעיר והתגרש פעמיים. "חיי משפחה לא מתאימים לי. אני לא אוהב אותם. אני אוהב להיות חופשי. לא לחזור הביתה למשמר הברזל, לסקוריטטה, שתבדוק איפה היית ומה עשית. יש מתיקות מסתורית בלהיות ציפור דרור, להחליט בכל שעות היממה אל מי תתקשר, עם מי תיפגש ועם מי לא תיפגש".
שמוליק קראוס, 1935־2013
קראוס היה האליל של השואו ביז בסבנטיז. הכי קשוח וברוטאלי. הן אהבו את כישרון הכתיבה, את מילות האהבה שלחש, את הגבריות הנוטפת מכל נקבובית בעורו הגועש. ג'וזי כץ הייתה רק אחת ממאות זמרות ומעריצות שנפלו ברשת של אחד מגדולי הדון ז'ואנים הכחולים–לבנים, וגם אחד האלימים שבהם.
אילי גורליצקי, 1935
בעל כישרון ייחודי לריקוד, קלילות תנועה, מבט ציני ושפה קולחת ועשירה. הרבה לפני שבישראל הקטנה ידעו מה הן אומנות ותרבות. גורליצקי שידר עולם גדול וקסום, ונשים רבות קלטו את השידורים בשמחה. חי שנים רבות עם ענת גלובוס, מפיקה בכירה בחדשות 2.
זובין מהטה, 1936
מהתלת ילדות שלנו גרסה כי "אשתו של זובין מתה". במציאות המאסטרו נשוי בפעם השנייה. אשתו הראשונה דווקא המשיכה לחיות בעוצמה, עם אחיו. הצליל הבולט של מהטה, שכבש מאזינים ונשים גם כשחלף בקלילות על שנתו ה–70 וה–80, היה רומן בזק עם נגנית רווקה, יוצאת קיבוץ, בתזמורת שלו. רומן שממנו נולד ילדם המשותף, אורי. בהתחלה הוא סירב להכיר בו, אבל עם השנים התרככה המנגינה ומהטה הפך לאב גאה.
מנחם דיגלי, 1937־1998
דמות אגדית מסיירת מטכ"ל. זכה לכבוד הנדיר להיות מפקדם של הנאהבים והנעימים, בנימין נתניהו ואהוד ברק. הוא היה דמות צבעונית ומתוקשרת וכיכב במדורי הרכילות לא פחות מאשר במדורים הביטחוניים. אחרי שחרורו מצה"ל הקים עם שותפו יולי עופר את כפר הנופש "דקליה" בימית, שם הרבה לחגוג. היה נשוי שלוש פעמים. על מצבתו - מאבן–חול, לזכר ימית - ביקש לחקוק את המילים "מצאה היונה מנוח לכף רגלה".
אפי ארזי, 1937־2013
היה נשוי לארבע נשים. בראיונות הוא אמר שכל פעם שמיזם הייטק שלו נכשל, הוא מתגרש. סטלה קורין ליבר כתבה עליו ב"גלובס" כי "החיים, מקצועיים ורומנטיים, והעיסוקים, רבים ומתחלפים, של ארזי הם המיתולוגיה הישראלית לדורותיה. הוא הקים סטארט–אפ כשעוד לא המציאו את המילה. התחתן עם איטלקייה כשכולם התחתנו בשכונה. הוא גלש, נהג במרצדס ספורט, רכב על אופנועים כבדים והעיף עפיפונים כשהחברים עשו ג'וגינג. הוא היה אנג'ל כשמלאכים היו רק בשמיים. עשה ייצוא ראשון של הייטק מישראל, הרבה לפני שקראו לזה הייטק". האישה האחרונה לפני מותו הייתה דליה ארזי, משתתפת "מעושרות".
עודד קוטלר, 1937
בארסנל של השחקן יפה התואר שנחשב לפלא גנטי בשל מראהו הצעיר עד היום, יש כמה מערכות יחסים סוערות ביותר. בתקופת נעוריו ניהל מערכת יחסים עם גילה אלמגור, ולאחר מכן הכיר את תרצה אתר, בתו של המשורר נתן אלתרמן. בתקופת שהותם בניו יורק מתאר קוטלר בספרו "ימים רבים לא יכסו" תקופות של דיכאון, עד שבסופו של דבר הגיע אלתרמן ולקח את אתר בחזרה לארץ. לאחר גירושיהם התחתן קוטלר עם לאורה ריבלין, והפרידה ממנה הייתה לאחר שריבלין החלה במערכת יחסים סודית עם גדליה בסר, ששיחק לצד שניהם בתיאטרון חיפה. לאחר גירושיהם מתאר קוטלר תקופה של מערכות יחסים קצרות וסוערות, אבל כל זה הסתיים כאשר ביקר בלוס אנג'לס ופגש באורדית - בת הדודה של תרצה אתר. האהבה ניצתה, ואורדית, שהייתה נשואה באותה עת, התגרשה וחזרה ארצה. מאז, ולמעלה מ–40 שנה, הם חיים ביחד וקוטלר מגדיר אותה כ"אהבת חיי".
אלי פפושדו, 1937
פפו הוא מלך בפני עצמו. לא רק פלייבוי אלא גם מצליחן בעל חזון, שתאוות החיים והממון נותנים לו מקום של כבוד בפנתיאון בתור השוגרדאדי הלאומי. היה נשוי ארבע פעמים. מאשתו הראשונה, דליה, יש לו שני בנים, יואב ואבנר. אשתו השנייה, אביה, נרצחה לפני 36 שנה והוא הוסיף את שמה למלון "סונסטה" שהיה בבעלותו. אשתו השלישית הייתה שמעונה שוורץ, הרביעית סיגל גרוס. שמו נקשר לא פעם בשמן של לא מעט דוגמניות.
רפי שאולי, 1938
הפלייבוי הגדול של תל אביב הקים במו ידיו את חיי הלילה בעיר יחד עם מנדי רייס דייויס, שברחה מלונדון לאחר שהפילה שם ממשלה. השניים הקימו את הדיסקוטק הראשון בתל אביב ואת המסעדה הסינית הראשונה בעיר. ניהל רומן עם ציפי רפאלי והביא לעולם ילד עם חוה לוי.
ירון לונדון, 1940
איש הטלוויזיה היה ידוע ככובש נשים והולל לא קטן, כולל בימי נישואיו לנירה ז"ל. יש עליו סיפורים שיכלו בהחלט לאכלס ספר המשך ל"חסמבה", שעל שם גיבורו, ירון זהבי, זכה לונדון לשמו. רומן שלו עם המפיקה לאה זהבי הוליד את יואב זהבי–לונדון, מי שהיה בנו הסודי ונחשף רק בשנים האחרונות.
דודו טופז, 1946־2009
טופז היה מלך ישראל. באמת. כל מי שחלמה להתפרסם ולהצליח סימנה אותו כמדרגה הכרחית בדרך. הוא היה חכם, כריזמטי, שילב תדמית של איש העולם הגדול וכל יכול בטלוויזיה הישראלית. בדרן משובב נפש ששלושה משפטים שלו השאירו אלפי זוגות תחתוני נשים על הרצפה. הוא כנראה היה גדול מכולם בתחום הכיבושים. הכל עד הנפילה הגדולה וההתאבדות בתא המעצר.
יהונתן גפן, 1947
מלך העוקצנות והציניות ריתק את תשומת לב הנשים מאז ומתמיד. נפש האומן המיוסר, השתוי, ההולל ועם זאת העצוב והבודד, עשתה את שלה. נשים הרגישו צורך לטפל בו, לנחם אותו, לערסל אותו. גפן ידע מה התדמית והלך איתה עד הסוף בהצלחה גדולה.
צביקה פיק, 1949
נולד בפולין, אבל כנראה שזו לא הסיבה לכך שהמס לבבות רבים של נשים שהתייצבו להופעות וריירו על הזמר עם המכנסיים הצמודים והשיער, טרום עידן הדבלול. פיק כיכב בשנות ה–70 על במות מחזות הזמר וסומן כאייקון מיני לאחר שגילם את קלוד ב"שיער". מאז הספיק ליצור יחד עם אשתו הראשונה ואם שלושת ילדיו, מירית שם אור, כמה מהלהיטים מרטיטי הלב הגדולים שגרמו למעריצות להתעלף ולאנשי האבטחה להזיע. מאשתו הראשונה התגרש פיק לפני כ–20 שנה, וכבר 14 שנה הוא חי לצד שירה מנור, אם שני בניו הקטנים.
שוקי בן פורת, 1950
שוקי בן פורת, הילד שנולד בקיבוץ חפציבה, הצליח לכבוש לא מעט לבבות, בעיקר לאחר שהשתחרר משירותו הצבאי, שבו שירת בין היתר בלהקה צבאית. הוא נישא לציפי לוין, לפני שהפכה לאמא של המותג ולציפי רפאלי, ולאחר שהקים את "המועדון" ואת הירחון "מוניטין", התגרש מציפי ועבר לזרועות ענת זמיר, שנישאה לו. לאחר גירושיהם דילג לזרועותיה של קים שנישאה לו והביאה יחד איתו ארבעה ילדים. גם מקים הוא הספיק להתגרש, ולאחר מכן חזר בתשובה והצטייד בבת זוג חדשה: תמר בן יעקב.
משה שגיב, 1952־2005
אין ולא היה קוטל נשים כמו מוישל'ה. 180 ס"מ של החיוך הכי גברי שראיתן, בעל זוג עיניים כחולות וקול עמוק כמו הבאר העתיקה בהוואי. שגיב היה יזם בנשמתו, הבין תקשורת והיה רב־אומן במילים וכיבוש נשים. בנות המין היפה רצו לזרועותיו כמו עופר מקסימוב לכספות הבנקים. דוגמן הג'ינס הראשון בישראל, הפרזנטור הכי מוכר של ענף הטבק.
ג'קי סרוב, 1954
נכון, בשיא תהילתו כמנהל חדר מיון באיכילוב, עת הוא מיוחצן, מתוקשר ועתיר ממון, הוא הורשע בקבלת שוחד מאסי אבוטבול. אבל סרוב חזר לבית החולים, למעמד ולשוק היפים והנכונים לא לפני הסכסוך המתוקשר עם אשתו לורן, שנישאה לו בחתונת הפתעה בנוכחות המיטב של הסלבס שהתחככו יחד עם 700 מוזמנים נחשבים לא פחות. נכון להיום, הד"ר הנאה, בן ה־60 פלוס, נשוי בשלישית ללימור, ולפני שבועיים השניים הביאו לעולם תינוקת משותפת חדשה.
ציון אמיר, 1955
עורך הדין הבכיר והמאוד תקשורתי בן ה–63, עם הבלורית המוקפדת והמותגים הנכונים, הצליח לאחר גירושיו מבתו של ח"כ אריאל ויינשטיין להפוך לרווק מבוקש (פלוס שלושה). בשמו נקשרו רומנים מתוקשרים עם נשים מצודדות וצעירות, שהבולט שבהם היה עם השחקנית האגדית רונית אלקבץ ז"ל. בנות הזוג מופיעות לצדו של אמיר באירועים היותר נחשבים של צמרת ההון והאלפיון.
ג'וליאנו מר, 1958־2011
אחד השחקנים הכריזמטיים בתולדות ישראל. מר, שאביו היה ערבי ואמו יהודייה, כבש את המסך ואולם התיאטרון. בחיפה הוא שלט בחיי הלילה וריכז אלפי נשים בהצגות שעשה בדירתו בקריית אליעזר. תכופות הסתובב עירום ברחובות הכרמל מה שהוסיף לתדמית הגבר המחוספס והילד הרע שהשתלבו נפלא זה בזה. מר כבש את לבבותיהן של אלפי נשים מכל המגזרים והמעמדות. מגה קזנובה.
רוני מאנה, 1958
גאון אסטרטגיה. מלכות היופי נתקלו בו רגע אחרי שכתר הונח על ראשן וגילו דמות של מבוגר מתוחכם שיצעיד אותן לקשרים, תהילה כלכלית וסלבריטאות. הוא ניכס לעצמו תדמית של אבא מנוסה שינהיג ויראה את הדרך. מאנה סימן את ניקול הלפרין, ג'ני צ'רוואני ואחרות. כשהוא ננעל על מטרה, היא נופלת לרגליו.
עדי ברקן, 1959
ילד טוב חיפה, שהיה הפנים הכי יפות בקרב צלמי ישראל. דיבור מיומן, תנועות וגישה נכונה סייעו לו לכבוש את לבה של סנדי בר ומאות אחרות. מילדות הסתובב בין דוגמניות והיה לו זמן לשכלל ולעדכן את כל הטריקים שבספר. אלוף המחמאות, אומן השטיקים. ברקן השיג את מי שסימן. תמיד.
אורי שטרק, 1961
בסצינת המועדונים והמגה־ברים של שנות ה־90 - שטרק הוביל. בשיער לבן וזוג ממתקים כחולים, האיר שטרק את הדרך לכל מה שחדש וסקסי בחיי הלילה של תל אביב הפרועה. ושטרק היה הפרוע מכולם, עם מאות רומנים ואלפי נשים מעריצות מכל הגילים. עד שהתמסד, יזם שטרק מאות אירועי לילה נוצצים בכל פינה בארץ ותמיד כיכב על הבר של המועדון שלו, "אלנבי 58".
גיל פרנק, 1963
בביוגרפיה של גיל פרנק, השחקן הטוטאלי והמהפנט, אפשר למצוא הכל: אלכוהול, הוללות, נשים ומערכות יחסים סוערות. נישואי הבוסר לשחקנית גילי בן אוזיליו החזיקו שלושה חודשים. לאחר הגירושים ממנה הכיר את מירב גרובר, והשניים נישאו. היו שאמרו שמערכת היחסים ביניהם לא החזיקה מעמד מכיוון שפרנק קינא בהצלחתה המטאורית של גרובר. השניים נפרדו, לא ברוח טובה, אבל הצליחו במהלך השנים לגשר על הפערים, וכיום הם ביחסים טובים. את ענבר היימן, אומנית, שאיתה לא התחתן מעולם, הכיר כשהיה בן 40, ומאז הוא מנהל איתה מערכת יחסים יציבה.
מוטי רייף, 1964
אחד הסיפורים המשונים של הנישה. רייף, דוגמן רזה וכריזמטי מחיפה, הסתער על העיר הגדולה חמוש בהמון שאיפות ומצויד ברומן מתוקשר עם מלכת המסלול פינצ'י מור ז"ל. מכאן זה המשיך ברומנים מתוקשרים עם דוגמניות־על רבות ומתוחכמות. רייף, בעל מבט ביישני ומפתה, הפך לנער הזהב המחוזר של התקופה. יציאתו מהארון הביאה מעמד חדש בתולדות הנישה - הוא היה שובר לבבות משני הכיוונים.
איציק זוהר, 1970
זוהר הביא לישראל את תדמית הכדורגלן האינטליגנטי והגבר שמודע לחיצוניות, סטייל ושרמנטיות. מלך הדיבורים והדאחקות, חתיך בעל גוף מושלם. זוהר שילב ספורט עם חיי לילה, כל הבחורות המובילות והמון סקס אפיל. גם בבית "האח הגדול" גרם קרבות בין הנשים שהתחרו על תשומת לבו. היפואי הזה לימד את כולנו פרק חדש על יוניסקס.
אייל גולן, 1971
תופעה. בחורות מכל המעמדות, כולל כאלה שבחיים לא מקשיבות לשיריו, פשוט מתחשמלות כשהוא בסביבה. מסמיקות, מגמגמות. אלוהים נגע בו באבקת הקסם הממיסה והשיניים הכי לבנות ביקום. צי המלווים שלו מכיר את טעמו של המלך ויודע את מי להכניס לאזור המגודר סביבו, מה שגרם כנראה גם להסתבכותו בפרשת הקטינות, שממנה הצליח לצאת ללא פגע.
עדי עזרא, 1975
יצא עם מורן איזנשטיין, מרינה קבישר, סיגל כהן ונטלי דדון, ובסוף זכה בקופּה: בר רפאלי נישאה לו והביאה לעולם יחד איתו שתי צאצאיות. עזרא הוא איש עסקים מאוד אמיד, שמשמש כיו"ר קבוצת המזון נטו, השייכת לאביו דודי עזרא. הוא גם בוגר בהצטיינות לימודי מינהל עסקים במרכז הבינתחומי בהרצליה, חרוץ, משקיען, ונחשב למאוד נאה בחוגים מסוימים.
עידו רוזנבלום, 1976
בנו של אדם ברוך. גדל ביפו ופעל בכל החזיתות הנכונות. ניחן בסל המוצרים המושלם: קול מרסק, חיוך כובש, הומור, גוף מושלם. לא מפתיע ששובר הלבבות הזה נעצר באתגר הקשה מכל - נסיכת הקרח יונית לוי.
ציון ברוך, 1979
כנראה הדמות הכי מסתורית בתחום. במבט ראשון לא הייתם מהמרים עליו כעל קוטל נשים. קטן קומה (163 ס"מ), רזה, לא מוביל אפילו בהרכב המשולש שבנה בתחום הבידור. אבל אין בחורה שרצה ולא היה איתה. משהו בכריזמה המצחיקה שלו גרם לקפיצי המיטה שלו להעיר כל שכן ברדיוס שלושה קמ"ר משנתו.
יהודה לוי, 1979
מגה־סטאר שגם בתקופות שבהן לא כיכב על המסך או באולם, מעמדו רק המשיך להתחזק. יש משהו בלוי, נמוך הקומה והמזוקן, שמרתק אותך בלי יכולת להתנתק. משהו בדיבור, בתנועה, הכריזמה שלו לא ניתנת ללימוד או לחיקוי. אחד למיליון. אחרי שיברון הלב מנטישתה של נינט, זכה במלכת הכיתה של העשור, שלומית מלכה.
עפר שכטר, 1981
נער הזהב. שיער זהב, גוף זהב, קריירה זהב והכל בא לו בקלות. שנון, חטוב, כריזמטי בטירוף - לא פלא שהיה לו קל להתברג בערוץ הילדים, לנהל רומנים עם הנשים הכי מבוקשות בישראל ולהפוך בהמשך לשחקן מפורסם, מלך הסדרות הישראליות ואליל הנשים בכל גיל.
עוז זהבי, 1983
יליד ראשון לציון שאחרי תקרית צבאית מפוקפקת שוחרר מהצנחנים. ביקש להנחות בטלוויזיה ומכאן דרכו למסך ולכיבוש הבמות הייתה קצרה. זהבי הוא הגבר החדש, העדכני, זה שיכול לכבוש אותך בכל הסגנונות שקיימים: רך, קשוח, ילדותי, גברי ותמיד חתיך הורס וכריזמטי. כשנישואיו עם ליהי קורנובסקי בוטלו, אלפי נשים בישראל מיהרו לשגר אליו תמונות וקורות חיים.
