הזמיר הלאומי, אייל גולן, מאיים בתביעה נגד הנשים מארגון לוט"ם, היחידה למלחמה בטרור מגדרי, שפוצצו את הטקס בכנסת שבו קיבל את פרס "יקיר הזמר העברי", במחאה על פרשת אביו והקטינות. גולן דורש התנצלות פומבית, ולא - הם ייפגשו שוב בבית המשפט. מי שתמכה בדרישת ההתנצלות, שלא במפתיע, היא חברת הכנסת היוצאת, נאוה בוקר, זו שהעניקה לו באותו טקס את הפרס.
בוקר, העם עם הגולן?
"אייל גולן נבחר כיקיר הזמר העברי על ידי השדולה בכנסת ישראל וזאת על תרומתו האדירה לזמר ולתרבות הישראלית. אותן צעירות בחרו ליצור פרובוקציה זולה בטקס מכובד, שכללה התפרעויות והפרעה למעמד הענקת תעודת ההוקרה לאייל, תוך צעקות וניבולי פה איומים שלא זה המקום לחזור עליהם. לאייל גולן יש את הזכות להגן על שמו הטוב, ואני מאחלת לו הצלחה בתביעה".
>את זה שאלאור אזריה ממנף את המקרה המפורסם שלו לספר, "מחושך אל אור", ומבקש להיתמך במימון המונים - אתם יודעים. אבל לא שמעתם אף פעם שיחה עם בת הזוג של אזריה, מיכל ביטון, מי שעוזרת לו להפיץ את הבשורה ומפרסמת פוסטים של תמיכה נלהבת בפייסבוק.
ביטון, סיפור על אהבה וחושך, וגם אור?
״את הדעות שלי אני שומרת לחברַי ולאנשים הקרובים אלי".
לפי הפייסבוק את דווקא תומכת.
״אני לא מתערבת בזה, לא מדברת״.
>מין הומור שכזה. הסופר אתגר קרת הגיע להרצאה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, וסיפר שכשהיה בארצות הברית, נהג לנסוע ברכבת התחתית. כיוון שלא היה לו מקום לשבת, סיפר, הוא אהב להתבונן בנוסעים היושבים ולחשוב על מי הוא היה רוצה לשבת בעצמו. "לא היו כאלה הרבה", טען, "אחת שמנה ואחת רזה וזאת גדולה מדי וזאת קטנה מדי. ידעתי גם שאסור לי לשבת על אף אחת, כי אז הייתי מקבל תביעה". הקהל התחיל לצחוק, אבל זה עוד לא נגמר. בשלב מסוים הביט קרת על המראיינת, ד"ר סיגל נאור פרלמן, ואמר לה: "את יודעת, עלייך הייתי רוצה לשבת". למזלו, לא רק הקהל צחק, גם המרצה קיבלה את האמירה בהומור. קרת סירב להגיב.
ד"ר סיגל נאור פרלמן, צלחת את האתגר בהומור?
"רק בחברה צדקנית ומוסרנית ניתן לעשות שימוש גס ורדוד בדבריו הנוגעים ללב של אתגר קרת. ההקשר שבו נאמרו הדברים היה שיחה על תהליך היצירה, ויש פה חוסר הבנה מהותי של הסיטואציה ושל הספרות מהי".
