"הוא היה חייב לתת סיומת גדולה לחייו": בנו של דודו טופז בראיון ראשון

"מה רציתם? שדודו טופז ימות מהתקף לב או משבץ? הוא היה חייב לתת סיומת גדולה כזאת, שתקבל כותרות. ככה זה כשאתה במקום הראשון, מוביל רוב חייך. אין הרפקתאות עם סוף טוב, זה נקרא סיכון־סיכוי", אומר דניאל טופז, בנו בכורו של הבדרן המיתולוגי שסיים את חייו בצורה טרגית כל כך. “אני מבטיח לך שיש רבים שהיו חותמים על חיים כמו של דודו טופז. מה עדיף? לחיות עד זקנה ואז כל מה שנשאר אחריך זה הרבה כסף ועסקים במקרה הטוב, או לדעת שהשארת סיפור ששינה את עולם המדיה במדינה, שעשית שינוי אמיתי, ששברת שיאים חסרי תקדים ועוד תחזיק בהם שנים אחרי מותך. שהלכת 62 שנים כמו מלך ברחובות ועזרת לכל כך הרבה אנשים ומשפחות נזקקות, גם אם בסוף פיקששת ובגדול".

היית רוצה חיים כמו של אבא?

“אני חותם עכשיו על המהות של לעשות משהו בלתי נשכח. החיים שלנו הם משחק אחד גדול, וככל שמתבגרים מבינים שהוא מתקצר מהר יותר מהתוכניות שלנו, וזה ללא הפתעות אחרות שנקרות בדרך. אבא שיחק משחק מגניב של 62 שנים מלאות באהבה, הגשמה ויצירה. האם אני רוצה חיים בנאליים או הרפתקה חסרת תקדים? התשובה לגמרי ברורה".

דניאל טופז היה חייל בן 20 כשאיבד את אביו ומצא עצמו בעל כורחו בעיצומו של אחד הסיפורים הטרגיים המתוקשרים בתולדות המדינה. בראיון ראשון במלאת עשור למותו של אביו חושף טופז את האובדן הקשה, משתף בזיכרונות הנעימים מילדות לצד אבא מפורסם, על הרגעים האחרונים שלהם יחד, על החיבור המשפחתי שנוצר לאחר מותו בין שלוש האמהות, על המורשת שהותיר אחריו ועל החיים בלעדיו.

גם היום, הוא עדיין זוכר בבהירות כיצד התבשר על מות אביו. “לצערי, התבשרתי על מותו מידיעות בתקשורת, הייתי בדיוק בבית עם אחי עומר, ישנו באותו חדר והדלקנו טלוויזיה", הוא משחזר. "אבל כבר התרגלתי לזה, הרי נולדתי לתוך ידיעה בעיתון".

איך בכלל מגיבים לדבר כזה?

“בכיתי, כאבתי, כנראה לא מספיק. הייתי בסוג של הכחשה אבל התמודדתי. אבא לימד אותי ואת אחַי לקבל את המציאות ולהתמודד עם כל דבר שקורה בחיים, ולא במקרה שלושת האחים דומים בקבלת המציאות. יש משפט הודי חכם שאומר: ‘האם אתה יכול לעשות משהו לגבי זה? אם כן, אז למה לדאוג? אם לא, אז למה לדאוג?'. הייתה לנו בחירה, לחיות את המוות או לחיות את החיים ובחרנו בחיים".

ידעת בכלל מה קורה איתו בימים שלפני כן?

“לא. הייתי חייל, כך שהייתי די מנותק, והיום בדיעבד אני מבין שגם עיוור. לא הייתי חשוף בזמן אמת למציאות, הייתי בצבא ולא מחובר בכלל למה שקורה. שנה לפני כן הוא עוד הצטלם לטלנובלה ‘בובות' ושילמו לו 12 אלף דולר לחצי יום צילומים, כך שהכל היה נראה לגמרי בסדר. ההידרדרות חלה רק בשנה האחרונה לחייו. כולם חושבים שזה היה תהליך ארוך של שנים אבל לא, כל זה קרה בשנה אחת. לא היה לו את המקום שלו, את הבמה שהוא היה זקוק לה. הוא היה משועמם והרגיש דחוי, והחברים הכי טובים שלו לא הרימו טלפון ולא פתחו את דלת המשרד כשהוא הגיע. אנשים שהוא יצר במו ידיו ובטוב לבו וללא שום בקשת תמורה פשוט הפנו לו עורף בתקופה הקשה שלו".

יש לך רגשות אשם, שאולי לא היית ער למצבו?

“אין לי שום רגשות אשמה, אם למישהו צריך להיות זה רק לו. הוא הצליח לגרום לי ולאחַי לא להרגיש או להבחין במצבו. ידענו שקשה לו, הוא התלונן, הוא חיפש את עצמו, אבל לא הבנו עד כמה המצב חמור. אני חושב שזאת הגדולה שלו כאבא, שהצליח לגרום לנו לא להרגיש או להבחין במצבו. היום, בהסתכלות לאחור, אנחנו מבינים".

לא כעסתי בכלל

בדיוק השבוע לפני עשור, ב־20 באוגוסט 2009, המדינה עצרה מלכת: מלך הבידור הבלתי מעורער, האיש הכי מפורסם ואהוב בישראל, שם קץ לחייו בתא המעצר. זאת לאחר שהואשם בתקיפת בכירי התקשורת, מנכ"ל קשת אבי ניר, סוכן השחקנים בועז בן ציון, והמשנה למנכ"ל רשת, שירה מרגלית, וכן בתכנון תקיפת עורך העיתון “ישראל היום" עמוס רגב ואחרים, בהם גם גרושתו רוני חן ובעלה חיים זנאתי. טופז היה נתון במעצר שלושה חודשים, שבמהלכם ניסה לשים קץ לחייו פעמיים. בפעם הראשונה הזריק לעצמו מנת יתר של אינסולין בתאו באבו כביר. בעקבות כך הוגברה השמירה עליו, אלא ששבועיים לאחר מכן ויומיים אחרי שהוגש נגדו כתב אישום, הוא נמצא תלוי באמצעות כבל של קומקום חשמלי במקלחת תאו בבית המעצר ניצן ברמלה. מותו נקבע במקום. זה קרה בשעות הבוקר המוקדמות, כשדקות ספורות לפני כן עוד דיברו איתו הסוהרים.

זה היה אחד מסיפורי הנפילה הכי מטלטלים ומתוקשרים שנראו בארץ. טופז, הראשון בבידור, מלך הרייטינג שהטיל ביצי זהב במשך 30 שנות עשייה, מצא עצמו דחוי, נזרק בבושת פנים אל מחוץ לפריים טיים, מה שהוביל את האיש - שחשב שהוא כל יכול, לדיכאון עמוק. תחושת הדחייה הובילה אותו להתנהגות פלילית ולסגירת חשבונות עם מי שלתפיסתו מנעו ממנו את הבמה. מפלצת הרייטינג שיצרה את המותג “דודו טופז" הייתה גם זו שזרקה אותו מכל המדרגות וחרצה בסוף את גורלו.

“חשבתי במאה אחוז שזה לא הוא, האמנתי בחפותו המלאה", חוזר דניאל טופז אל הימים שבהם נחשד אביו בהזמנת תקיפותיהם של בכירי עולם התקשורת בישראל. "לא עלה בדעתי שהוא יעשה כזה מעשה. עד שהוא הודה בחקירה והתנצל. רק אז הבנתי שהוא באמת עשה את זה".

מה מרגישים במצב כזה?

“לא כעסתי בכלל, הבנתי באיזה מצב נפשי איום ונורא הוא היה. בדידות, דיכאון קליני, חוסר טעם בחיים, תחושת כישלון. צריכים להיות ערניים למחלה המוכרת ביותר בעולם, שפעם הייתה סגורה בארון. דונלד טראמפ אמר, זה לא האדם שלוחץ על הטריגר, זה ‘מנטל פרובלם'. היום כבר יודעים הרבה על מחלות הנפש, בעבר פחות. בן אדם במצב שלו ירה על 22 אלף איש בלאס וגאס סתם מהחלון. זאת מחלה נפשית בשילוב של להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, כשיש לך הרבה כוח ויועצים נוראיים, וזה מה שקרה בסופו של דבר".

בכתב האישום כינו אותו “רב־עבריינים", “אדם מסוכן", “אלים" ו"חסר גבולות". לא התביישת בפני החברים שלך?

“לא, זה אבא שלי, לא התביישתי. אם כבר, נאלצתי יותר להתבייש מהחברים שלו. גם אמרתי בהלוויה שלו שלעולם לא אצדיק את מעשיו אבל גם לעולם לא אתבייש לומר שאבא שלי היה דודו טופז".

גם אתה מבין שהוא עשה טעויות.

“לטעות זה אנושי, לסלוח זה מעלה אלוהית. זאת הייתה טעות, זה מה שזה היה, טעות. ואם יש מישהו אחד ששפט אותו בצורה החמורה ביותר על הטעות הזאת, זה הוא את עצמו, אפילו יותר גרוע מהתקשורת עצמה. לכן הוא גזר את דינו בחומרה הגבוהה ביותר".

ביקרת אותו בבית המעצר?

“פעמיים, עם כל המשפחה, שלושת האחים ושלוש האמהות, ואפילו עם המזכירה המיתולוגית שלו, חיה גרנובסקי. המפגשים היו קשים. לראות את אבא בכלא. אבל אפילו בתוך כל הקושי הזה הוא גרם לנו לחייך".

על מה דיברתם?

“אני לא זוכר בדיוק, אין לי הרבה זיכרונות משם, עברו עשר שנים. אני כן זוכר שהוא הצטער באופן טרגי ואינסופי על מה שהוא עשה, הוא לא יכול היה לחיות עם עצמו וזה היה ניכר, למרות שהוא ניסה בכל כוחו לשדר לי ולאחַי עסקים כרגיל כי הוא לא רצה שנרגיש כלום. אני כן זוכר שהיו צחוקים בכלא כי היינו משוגעים, ועם אבא תמיד היו צחוקים. הוא חזר ואמר לנו שלא משנה מה הוא עשה, לנו אין שום קשר לזה. והוא גם אמר לכולם שהדבר הכי חשוב לו זה הילדים שלו".

הוא הספיק להיפרד ממך לפני שהתאבד?

“לא. אני יודע שאת רוצה רגע מרגש של ‘נפרדנו כך', אבל לא היה כזה".

אתה מאוד קורקטי לגבי זה. זו התגוננות באמצעות הדחקה?

“ממש לא, ככה אני רואה את הדברים. למזלי, היה לי את המורה הטוב ביותר בעולם לחיים ומשמעותם, כל הערכים שקיבלנו היו לשמוח ולשמח אחרים, לתת, להעניק, לעזור וזה לא יכול להיות טעות שיש שלושה מאיתנו ומוטיב משותף אחד בלבד, אבא".

קשה לאבד אבא, ועוד בדרך כזו.

“הסיטואציה של להיות הבן של האיש שרצה לעשות הכי טוב ולעזור לכולם ופקשש בסוף מבאסת מאוד. אבא שלי היה אומן. אתם פשוט לא הבנתם את זה, הוא היה יושב בבית על השטיח ברצפה עם תחתונים וכותב תשע שעות ביום את התוכנית או הרעיון הבא. זה אומן אמיתי. זה לא דמות של עבריין, זה אומן שהתפלק לו בורג, אומן טרגי. מה שקרה זה שבא אליו עבריין בדקה התשעים, אבא אמר לו ‘אנשים עושים לי רע הם לא אוהבים אותי אני מדוכא, אני רוצה להתאבד'. העבריין ענה לו, ‘אתה רוצה שנטפל בזה בחמישה שקלים? אני אטפל בזה'. זה איש שהיה בסוף ממש ממש עצוב, הוא ויתר על לראות את הנכדה שלו כדי לעשות שטות מטומטמת. טעות".

אני איש משפחה

דניאל טופז כיום בן 30. איש עסקים, נשוי לסטייסי ליידקר ואב לאוליביה בת השנה, נכדתו הבכורה והיחידה של דודו טופז ז"ל. “אני נשוי באושר, באמת ולא בהומור - זה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיי", הוא אומר. "אשתי שותפה בכל העסקים שלי ובכל ההחלטות, בכל הדיונים, מכירה את כל מי שעובד איתי. בלעדיה אני לא יודע מה עושים, אמיתי. הכרנו בקנקון לפני שבע שנים, היא עלתה לארץ בעקבותי והתחתנו לפני שלוש שנים".

אז אתה לא כמו אבא, שהחליף נשים.

“לא, אני אפילו לא חושב בכיוון, לא יודע איך הוא עשה את זה. זה נראה לי קשה מאוד ואין חכם כבעל ניסיון. אשתי עבורי זה הכל. אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיה, היא המשענת הכי גדולה שלי והחברה הכי טובה שלי. זה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים".

ולפני שנה נולדה בתך אוליביה.

“תגידי לי אם זה לא יד הגורל. ההריון היה לא מתוכנן, גילינו עליו ביום ההולדת שלי, והיא נולדה יממה וחצי אחרי התאריך של אבא".

איזה אבא אתה?

“אני איש משפחה, אבא מעולה, פעיל מאוד, מחליף חיתולים וער בלילות. אני אחראי על הילדה עד אמצע הלילה והיא בבוקר. רק חסר לי סבא מעולה. רק היום, מנקודת מבט שלי כאבא, כשאני מדבר על בתי ואשתי אני מצליח להבין איזה ויתור עשה אבא בחייו, לא להכיר את הנכדים שלו, לא לראות את בניו מתחתנים. הוא יכול היה לשבת בכלא ולצאת אחרי כמה שנים, אבל הוא החליט שלא, ועכשיו לבת שלי אין סבא".

מה תספר לאוליביה על סבא שלה כשתגדל?

“למזלי, יש תוכן מספק על סבא ברשת, שאוכל להראות לה מי הוא היה ולא רק לספר, ואני מעריך שכבר בשנים הקרובות היא תלך לישון עם ‘דודו מספר לגולו'. אבל אם היא תשאל אותי מה קרה, אז אספר לה את האמת. אנחנו מתמודדים עם האמת ולא מתביישים בה. אספר לה ש־30 שנה סבא היה האיש שתרם את הזמן והמעשים הגדולים ביותר שנראו במדינה הזאת, ואני בכוונה לא אומר כסף, ואסביר לה שבלהיות מקום ראשון בטבלה לא משנה באיזה תחום, יש גם חסרונות לפעמים".

באילו רגעים בחייך אתה מרגיש בחסרונו של אבא?

“הכאב על האובדן של אבא נשאר. הגעגוע. החוסר שלו מורגש בעיקר ברגעים משמעותיים בחיים, בכל פעם שנשבר שיא חדש ואני מתכוון לכל הצלחה והישג, ברגעי אושר וכאב, לא רק שלי - גם של עומר אחי שפתח חדר כושר, או כשיהונתן התגייס לצבא, כשעמדתי בחופה, כשאוליביה נולדה, וגם כשדליה בר ששת נפטרה. היא הייתה כמו אמא שנייה שלי, והייתי מאוד מקורב אליה. אני חושב שהפרספקטיבה שלנו כבנים שלו, של החברה הישראלית, ואפילו של גופי התקשורת, השתנתה. אנשים מצליחים לראות היום בפרספקטיבה אחרת את התמונה הגדולה יותר ורואים את הדמות המשמעותית שהוא בתרבות ובטלוויזיה הישראלית. אפילו התקשורת מתחילה לראות מבעד לאבק, וכולנו מצליחים לראות את הסיפור הגדול יותר של דודו טופז ושל החלק שלו בפסיפס הישראלי".

לא בטוח. רק בסוף השבוע האחרון התפרסמה כתבה שחשפה את אביך כדמות מאוד שלילית: סמים, ביזוי נשים, קמצנות, דיכאונות ועוד.

“אם עד היום חשבתי ש'פייק ניוז' זה סלוגן, טעיתי. זה כואב שעושים כתבה כזאת על אדם שכבר עשור לא נמצא איתנו, כשאין לו אפשרות להגיב, שיש לו משפחה, אבל זה בכלל לא שווה התייחסות, יש אנשים רעים ויש אנשים טובים בדרך. אחרי 30 שנה של נתינה, תרומות, אהבה לכולם, חברות אמת וכתף לאנשים, לוקחים בן אדם ברגע אחד מושפל בחייו ושופטים אותו רק על מעידה אחת. לצערי, זה מקובל בחברה שלנו. הרי הוא שפט את עצמו בעונש הקשה ביותר שקיים, הוא קבע את גזר דינו. ולא שכח לבקש סליחה קודם".

רגע לפני ששם קץ לחייו, הותיר טופז מכתב אחרון שנכתב בקוד סתרים שהמציא בילדותו יחד עם אחיו, מיקי גולדנברג. השוטרים לא הצליחו לפענח את הנכתב בקוד, אבל אחיו מיקי סייע בתרגומו וכך כתב טופז: “שהקדוש ברוך הוא יעזור לי והכל ייגמר קל. מהר. תוך 4 ימים. 3 שניות. לטובת הילדים מוטב ככה. לא בגלל העבר. בגלל העתיד, תאמינו לי. סליחה". גם בהקלטות שהשאיר במענה הטלפוני של הפסיכולוג שלו דאז, אילן רבינוביץ', ביקש טופז סליחה על מעשיו.

לא סתם דודו

טופז, בן 62 במותו, הותיר אחריו שלושה בנים. דניאל, הבכור, נולד מרומן קצר עם מטי הלחמי, שאותה הכיר ב־1988 בראיון טלוויזיוני. הוא היה בן 42, והיא הייתה מאפרת נודעת. הרומן היה קצר, ובחודש החמישי להריונה השניים נפרדו. שנה לאחר מכן התאהב טופז בדליה בר ששת, שאותה הכיר במסיבה. בר ששת, שהלכה לעולמה במרץ השנה, נישאה לטופז ב־1990 כשהיא בת 29 והוא בן 44. שלוש שנים לאחר מכן הם התגרשו בעודם מגדלים בן משותף, עומר, בנו השני של טופז.

יהונתן הוא בנו הצעיר מנישואיו לרוני חן, שנחשבה לאהבת חייו והייתה צעירה מדודו ב־23 שנה. הם התאהבו כשחן, אז עיתונאית מתחילה, הגיעה לראיין אותו. ראיון לא יצא בסוף אבל חתונה כן. ב־1996 השניים נישאו בחתונה גרנדיוזית, ונפרדו תוך שנה. האהבה לא נגמרה והם שבו זה לזרועותיו של זה. הקשר בין השניים הסתיים עם הולדת בנם המשותף יהונתן, השלישי של דודו. מספר שנים לאחר מכן חן נישאה בשנית לשחקן חיים זנאתי, והביאה לעולם עמו שתי בנות נוספות.

טופז לא הסתיר את מערכת היחסים הסבוכה בין שלוש הנשים המשמעותיות בחייו ודיבר על זה בחופשיות: “הן לא בדיוק חברות אחת של השנייה. יש המון מטענים, השמצות, קנאה. שווה פעם לעשות ראיון עם שלושתן. אולי אחרי שאני אמות".

“הייתי ירושלמי צנוע, הבן של המלך", מספר טופז ג'וניור. "בגיל 11 הלכתי למסיבה עם מכנסי טרנינג ומישהו אמר לי: ‘אתה בן של רוטשילד ומתנהג כמו מישהו שמוציא עכשיו את הזבל'. המזל הגדול ביותר בחיים שלי הוא שגדלתי עם אמא שלי בירושלים, בתוך עומס של שפיות ונורמליות בשכונה צנועה בשם ארמון הנציב".

אמא שלך מאז ומעולם התרחקה מאור הזרקורים, מה אתה יכול לספר עליה?

“הייתי מספר בשמחה המון על אמא, אבל כאמור היא מעדיפה להתרחק מכל זה ומי אני שאשנה את זה".

עד כמה אבא היה נוכח בילדות שלך?

“נוכח מאוד, אבא היה מאוד מעורב בחינוך ובערכים שהפכו אותי למי שאני היום, תומך כלכלית וחבר טוב שלי. הוא היה מגיע לאסיפות הורים עם המורים בבית הספר. הייתי שמח שזה קורה, כי המורות היו מתרגשות ומובכות, ואומרות עלי רק דברים טובים. הוא היה מקורב לחברים שלי, חופר להם, נכנס איתם לפרטי פרטים על חייהם האישיים, מגיע איתי לבתים של ההורים שלהם, מיודד עם כולם, אוכל, מתקלח שם ולפעמים נשאר לישון. היינו נוסעים שלוש פעמים בשנה לטיול בצפון, שלושת האחים ואבא, כדי לעשות שיט בירדן. הוא היה מאוד ציוני, אהב את הארץ. הוא היה מבשל לנו, זה היה ריפוי בעיסוק בשבילו. אומנם לא אוכל טעים כל כך, אבל בהחלט מספק. הוא היה ביחסים מאוד טובים עם אמא, ולכן גם לא היו להם הסדרי ראייה. הייתי נמצא אצלו הרבה ומתי שרציתי, מגיע בסופי שבוע, הייתה זרימה טבעית".

מספרים שלא הייתה אהבה בין ההורים שלך, ושאמך תבעה את אביך ודרשה להשוות את התנאים הכספיים שלך לתנאים של אחיך, עומר.

“בעיניים שלי, אני ראיתי בין שניהם רק אהבה אמיתית. הייתה תביעה בשלב כלשהו, אבל בסוף הם הסתדרו והיו חברים טובים. הוא היה בא אלינו הרבה, נשאר לישון, אנחנו ישנו אצלו. לא היו שום סצינות".

אתה זוכר מריבה שלכם? אבא היה כועס ומעניש?

“מעולם הוא לא העניש אותי או את אחַי. רבנו פעם אחת כשהייתי בן 15, לא זוכר בדיוק על מה, והשלמנו במעגל של דן שילון בשידור חי, כשציפי שביט, כהפתעה לאבא, עשתה אינטרפרטציה לשיר ‘לאבא שלי יש סולם, מגיע כמעט עד שמיים, לאבא שלי כולם מוחאים לו כפיים'".

למעט ניסיון אחד שלך לפני שלוש שנים, אז השתתפת ב"מירוץ למיליון", לא ממש ניסית ללכת בדרכו של אבא בתעשיית הבידור.

“לא רציתי ללכת בדרכו של אבא, בטח לא מנקודת המבט שלו. ראיתי בזה נטו חוויה, רציתי לבחון את זה. מסקרנת אותי יותר השאלה מה היה קורה אם אבא היה חי כיום בעולם שלי, בעולם הרשתות החברתיות. הרי לא סתם קראו לו דודו. הוא סבל מפיצול אישיות, לכל סלב יש פיצול מהרגע שהמצלמה נדלקת ואחרי שהיא נכבית".

אבא סיפר לא פעם שאתה הכי דומה לו מכל ילדיו. היו שטענו כי היית הילד האהוב עליו במיוחד.

“לגבי דומה, את צודקת. שמחתי שאני דומה לו, גם בנראות אבל גם בעיקר בהתנהגות. אבל כשהאחים שלי נולדו, והם יצאו הרבה יותר יפים ממני, בלונדינים עם עיניים בהירות, אז התבאסתי. בעניין הילד האהוב, אני דווקא שמעתי ויודע שיהונתן היה הבן האהוב עליו, אחרי זה עומר ורק אז אני", הוא משיב בחצי סרקזם.

ימים ספורים לפני ששם קץ לחייו, ביקש טופז מעורך דינו לשנות את הצוואה על מנת לדאוג לעתידם הכלכלי של שלושת ילדיו. “התיקון האחרון של הצוואה היה בעודו בכלא. הוא ידע שהוא הולך לשלוח אותי ואת יהונתן ועומר ל־20 שנה של חיפושים", מספר דניאל ומוסיף בחיוך ממזרי, “אבא כתב צוואה מאוד יצירתית, הוא חילק את כל הכסף שלו בין שלושת האחים, אבל בדרך שתלווה אותנו כל חיינו גם במותו. ואם עדיין לא הבנת, הוא לא חילק כלום. הכסף יחולק בפעימות, כשהראשונה תחולק לכל ילד שיגיע לגיל 30, שזה עשר שנים אחרי מותו, אני, אגב, הכי קרוב לזה מכל אחַי, הפעימה השנייה בגיל 35, וכן הלאה, וזה ילווה אותנו עד שנהיה סבים. יש אפילו אלטרנטיבה, מה יקרה אם נמות לפני שתגיע הפעימה הבאה. עד אז אפס, כלום, נאדה. ידענו שיהיה משהו יצירתי, לא ציפינו לכזה דבר".

כמה היה שווה דודו טופז?

“דודו היה שווה בשיא שלו בערך 100 מיליון שקל מזומן בבנק, ואם תשאלי איך, אז זה בגלל שהוא קנה רק אוטו אחד ובית אחד והלך עם ג'ינס אחד. הוא ידע לשמור על הכסף שלו. בצוואה שלו הוא השאיר 60 מיליון שקל, שליש לכל אחד מבניו, כסף שעד היום לא ראינו ממנו שקל. בגדול, מאז שאבא נפטר אחַי ואני עמדנו מול מבחן לא פשוט של מציאות חדשה, שבה מעבר לאובדן של אב ברמה הרגשית איבדנו גם את העוגן הראשי של המשפחה מכל הבחינות והתעוררנו למציאות חדשה".

אז מאיפה כל ההון שצברת עד כה, וכל החברות שבהן השקעת?

“יהונתן ועומר היו יחסית צעירים כשזה קרה. יהונתן היה בן 9, ועומר היה בן 17. אני הייתי כבר בן 20, ופתאום ממציאות של אבא מוכר והצלחה אני מוצא את עצמי חייב למצוא תעסוקה ופרנסה, וכך, מגיל צעיר אני עובד בשביל עצמי. בירושלים בעצם הקמתי את העסק הראשון שלי, שעסק ביחסי ציבור ואירועים והגיע לעשרות אלפי לקוחות ובשלב מסוים אף נוצר שיתוף פעולה עם ניר ברקת בקמפיין הבחירות לראשות העיר. בשיא ההצלחה בירושלים הרגשתי שמיציתי, ועברתי לגור בתל אביב. הצוואה של אבא זה הדבר היחיד שהכריח אותנו למצוא פרנסה, כי זה מה שהפך אותי למי שרוצה להצליח בכל מחיר. הנחיתה הגדולה מעושר לכלום היא ההבנה שאני צריך להפוך לחיית טרף והפכתי לכזאת בגיל 23. אנשים חושבים שאני רץ מבית קפה אחד לשני וכל הכסף שיש לי הוא מאבא. זו צוואה גאונית, ואני עומד לכתוב בדיוק כזו לילדַי".

הצוואה היצירתית גם הביאה ללא מעט סכסוסכים בתוך המשפחה, ותביעות על כספי הירושה בין הדוד מיקי גולדנברג, אחיו של אבא, לבין שלושתכם.

“זה כבר מאחורינו, נגמר בפשרה".

ומה מצב היחסים כיום? אתם בקשר? הרי מיקי לא היה בחתונה שלך.

“אנחנו לא בסכסוך אבל גם לא בקשר. אנחנו בקשר לעת צרה, ואני יודע וסומך עליו שאם אזדקק לו הוא באמת יגיע. דיברתי איתו על החתונה, שהתרחשה במקביל לתביעה בינינו, והוא הרגיש שזה לא לעניין להגיע עם כל הסיטואציה, וקיבלתי את זה באהבה. אנחנו לא בקשרים טובים, אבל הוא חלק מרשת הביטחון שמקיפה אותי".

איך התפרנסת לפני מותו של אבא?

“עבדתי אצל אבא. הוא היה עושה לנו משחקים בבית עם לוח נקודות על המקרר. אם היינו שוטפים לו את הכלים או את האוטו, היינו מקבלים נקודות שהומרו לכסף. חיינו בתוך שעשועון, הוא היה מנסה עלינו פורמטים, ואם זה היה עובד טוב, זה היה עובר לטלוויזיה".

הראיון נערך בקומה שלמה שהוא מחזיק במרכז תל אביב, המספקת משרדים לחברות סטארט־אפ שבהן הוא משקיע בתחום הטכנו ארט. טופז, עוד לא בן 30, כבר מגלגל במו ידיו מיליוני שקלים ושותף בחברות רווחיות: טורבופארק, ברידג'טק, קוויט סולושן, וולוקס תל אביב ויעד חלומות. יש לו חברת פיתוח שמתמקדת בלואו־טק, והוא יועץ הייטק לחברות ענק.

כמו כן, הוא ייסד יחד עם אחיו את עמותת דרימרס, המגשימה חלומות לנזקקים. טופז, יחד עם אחיו, תרמו למעלה ממיליון שקלים מכיסם כדי להמשיך את המורשת של אביהם. “עם כל הכבוד לכל החברות, הדבר שאני גאה בו יותר מכל, שלי ולאחַי יש עמותה שמגשימה חלומות לאלו הזקוקים לכך והיא קמה בזכות התרומה הכספית והמחשבתית של אחַי ושלי", הוא אומר. "עמותה שאנחנו תומכים בה לא רק כלכלית אלא בחשיבה, ברעיונות, בזמן. הכל התחיל כשישבתי עם עומר על הגג בבית של אבא, ישבנו בין ערימות מכתבים שהוא קיבל, שמצאנו בקלסרים, שעדיין יש לנו אותם. הרי אבא היה מקבל אין ספור מכתבים מאנשים ובכל שבוע הוא היה הופך אותם למציאות. אז אמרנו, ‘איזה מגניב יהיה אם נגשים חלום למישהו שביקש מאבא בקשה לפני 20 שנה ונמשיך לקיים את העשייה הגדולה ביותר בחייו, למעלה מ־30 שנה של נתינה לנזקקים'. המיזם החל על ידי בכירים מתעשיית ההייטק והתקשורת שאליהם חברתי, ביניהם אלון לוי מנכ"ל העמותה, ונועם ראובני. דרימרס זה מיזם שקוף שבא לפתור מקרי קצה ללא פתרון אחר, ומציעה את שירותיה ל־2,500 עמותות בישראל, מהגדולות ביותר כמו וראייטי עד לקטנות. זה מיד התחבר לי עם המורשת שאבא השאיר, הטוב שהוא עשה והטוב שאני רוצה לעשות וחשוב מכל הקלות הבלתי נסבלת שאפשר לשנות חיים לאנשים ולהגשים חלומות. העמותה כבר הגשימה חלומות למאות ילדים. אני עושה רק מה שאני אוהב, אני מאמין שאנשים יכולים להוציא מעצמם את המיטב רק כשהם עושים מה שהם אוהבים ורואים את עצמם עושים את זה כל החיים. וכל החיים זה יחסית הרבה".

אז בסופו של דבר, אבא עדיין חי ובועט ותורם דרככם?

“לגמרי. אבא תרם מאות אלפי שקלים בסתר למשפחות נזקקות. בשנה האחרונה הוא תרם גם בעילום שם. אנשים אולי שכחו, אבל בזמנו היה סיכוי לקבל מדודו טופז יותר עזרה מאשר מביטוח לאומי".

עד כמה המשפחה מחוברת?

“מותו של אבא בעצם חיבר בין כולם, כל המשפחה התאחדה והפכה ליחידה אחת מלוכדת, שעומדת יחד איתנה ומורכבת משלוש משפחות שונות. היום, עשר שנים אחרי לכתו, הכי חשוב לנו להוציא החוצה את מה שכן יש מדודו טופז, שזה משפחה מאוחדת מלאת תקווה ואמונה. אם בחייו הנשים שלו לא היו מסתדרות וכל פעם שבאה אחת חדשה אז האחרות היו מתאחדות נגדה, בסוף, עם מותו, הן סיימו כולן כקבוצה אחת. את חנוכה האחרון עשינו שלושת הילדים ושלוש האמהות אצל דליה בבית. אף אחת מהן לא נישאה אחריו חוץ מרוני חן. יש לנו כל כך הרבה קבוצות משפחה - עם האמא הזאת, בלי האמא הזאת וכו'".

פגשתם את אחד מקורבנות האלימות של אבא?

“לי לא יצא, אבל עומר פגש את צביקה הדר ואת אבי ניר, ואמר שהיה מפגש חם ולבבי. עשר שנים כבר עברו ויש לאנשים מקום למחילה ותיקון. זאת הייתה טעות, וככה זה גם נראה. כמו טעות".

איך אתם מציינים החודש עשור למותו?

“אנחנו תורמים על שמו ספר תורה למועצה אזורית קריית יערים בטקס הכנסת ספר תורה מכובד, בהובלת הרב ישראל מאיר לאו, ביום חמישי הקרוב. כסמל לאחדות המשפחתית שלנו ולתמיכה שלנו במה שאבא רצה, שזה אחדות של עם ישראל, כי הוא אהב את המדינה בצורה בלתי רגילה, באמת, אז עשינו ספר שהוא חצי ספרדי חצי אשכנזי, כמו כולנו - כתוב בנוסח ספרדי אבל בכיסוי אשכנזי. הרי כל האמהות מזרחיות ואבא שלנו היה פולני־אוקראיני. ייערך טקס מיוחד, הזמנו את ראש מועצת אבו גוש, וגם יגיעו מאות חברים ובני משפחה מתל אביב, חברים ומכרים קרובים. כמובן, כמו בכל שנה גם נעלה לקבר שלו בירקונים, הוא הרי קבור בחלקת אומנים, יש לו שם מלא חברים לידו, כמו מני פאר ועפרה חזה".

איך נראית האזכרה שלו?

“אין בכי אצלנו במשפחה. אנחנו בוכים רק בשמחות. אצלנו כל יום בשנה זוכרים את אבא, וזה מעלה בנו רק חיוך".