החיים הם לא תמיד כמו הצגה באור הזרקורים. שנה לאחר שחגגו לו בתיאטרון הבימה יום הולדת 90, נפטר בתחילת השבוע שעבר השחקן המוערך שלמה בר־שביט. רבים מחבריו ומאושיות הבמה של ישראל הגיעו לטקס האשכבה בתיאטרון הבימה כדי לחלוק לו כבוד אחרון, בהם ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, חיים טופול, יהורם גאון, רמי ברוך, אודליה פרידמן, נעם סמל, מאיה כהן, אורי לוי, מאיה שחל ועוד. לאחר מכן יצא מסע ההלוויה לבית הקברות "מנוחת עולם" בנתניה. מי שלא היו שם, באופן מפתיע, הם אלמנתו דיתה ושניים מילדיו, בן ומיכל. לפי דיווחים שהגיעו לליאורה מצד מקורבים לשחקן, האישה ושני הילדים דחקו בבר־שביט לעבור לדיור מוגן, הוא סירב, וכך פרצה מלחמת עולם במשפחה. מי שטיפלה בו עד לרגעיו האחרונים הייתה בתו הצעירה, איה. ליאורה, עם דמעות בעיניים, יצאה לברר את מקור הטרגדיה המשפחתית.
שלום ל–(השם שמור במערכת), חבר קרוב של בר־שביט, ספר לנו מה קרה מאחורי המסך.
״אני לא כל כך מעוניין לדבר על הנושא הזה, למרות שאני יודע חלק מהפרטים. זה מקרה מאוד מאוד עצוב שאף אחד לא יודע את נסיבותיו האמיתיות עד הסוף. בשנים האחרונות הוא גר לבד בבית עם המטפל שלו. היה נתק".
ממי?
״מאשתו דיתה ושניים מילדיו, בן ומיכל. זה ממש הסיפור של המלך ליר. הבת הקטנה איה טיפלה בו עד יומו האחרון ובסידורי ההלוויה בצורה בלתי רגילה. ממש קדושה. הדברים לא פשוטים כי היינו חבורה במשך הרבה מאוד שנים, כולל אשתו. מאז לא היה קשר, הם לא רצו ליצור קשר. לא הגיעו לאירועים של החבר'ה שלנו שנפגשים כל יום שישי ב'קפה דובנוב' ולא היה שום קשר. כל ניסיון שנעשה נענה בשתיקה״.
דיתה גם לא הגיעה להלוויה?
״לא. אף אחד מהם״.
מיכל גם לא?
״לא, לא. וגם לא הנכדים. הילדים של איה היו כמובן. מקרה מאוד עצוב״.
ניסית לדבר איתם אחרי מותו?
״לא, ידעתי שאין טעם״.
הוא בטח היה מאוד מיוסר מזה.
״זה לא היה טבעי אם זה לא היה כך. הוא ניסה להראות שהוא מתגבר. הוא היה חולה בפרקינסון והיה בכיסא גלגלים, היה לו מטפל יוצא מגדר הרגיל. זו טרגדיה שקשה להבין אותה״.
הם ניסו להסביר בדרכם מה קרה שם?
״הם לא ניסו להסביר לאף אחד מה קרה. הם רצו דרך מסוימת והוא לא הסכים לה. דיברנו בטלפון יום־יום והוא היה בא לפגישות שלנו בשלישי בהבימה וביום שישי בדובנוב, אומנם בכיסא גלגלים, אבל הוא היה ערני והיה בסדר. מה שהכריע אותו בסוף היה דלקת הריאות. המערכות קרסו״.
מיכל בר־שביט, הבת, הלב נשבר לשמוע שלא הייתם בהלוויה.
״אני לא רוצה להגיב. אלה דברים אישיים של המשפחה ואני לא רוצה להגיב״.
זה קצת קיצוני לא להגיע להלוויה של אבא שלך.
״זה משהו אישי. אני לא רוצה להגיב. את לא תמשכי אותי בלשוני״.
אתם יושבים שבעה?
״אני לא מגיבה. זה משהו אישי. בואי נסיים את השיחה בנחמדות ובלי לנסות בכוח״.
איה בר־שביט, הבת שטיפלה באביה והחברים הקרובים הגדירו אותך כקדושה. אולי את תרצי לספר?
״האמת שלא. לעצור אותך מלכתוב אני לא יכולה, כי זו זכותך. אבל אני לא רוצה לקחת חלק בזה, אם זה בסדר מצדך״.
הם דיברו איתך אחרי ההלוויה?
״אין שום קשר״.
החבר הטוב, השחקן המפורסם חיים טופול, תעזור לי, אני פשוט לא מצליחה לעכל.
״אני מכיר את הסיפור, אבל בטוח שיש כאלה שיודעים אותו טוב יותר. יש שם נתק מצדם ואף אחד לא שאל אותנו מה לעשות".
זה לא צרם לך שלא ראית אותם בהלוויה?
״בהחלט. זה לא רק זה. הנתק הזה קיים כבר שנתיים, שנתיים וחצי".
