לפני שבועיים חזרה אלינה לוי מהאי בפיליפינים, שם שהתה במסגרת צילומי העונה החדשה של "הישרדות VIP". בדומה למתמודדים רבים העונה ובעונות אחרות, גם הדוגמנית חזרה לארץ כשהיא כמה קילוגרמים פחות, לאחר שהורעבה במשך שבועות על האי וניזונה מאורז וקוקס בלבד. אלא שעם חזרתה לארץ, לא עמדה לוי בשלל הפיתויים הקולינריים שעמדו בפניה ובחופש הבלתי מוגבל לאכול מה שבא לה ומתי שבא לך והחלה לבלוס את נשמתה עד כדי כך שהצליחה בשבעה ימים בלבד להוסיף שבעה קילו למשקלה, ובחישוב פשוט- קילו ביום, שזה מוגזם לכל הדעות.
רוחה של לוי לא נשברה מעליית המשקל המהירה אלא להפך וכחלק מזה היא העלתה פוסט מעודד לרשתות החברתיות וחשפה כי למרות שהוסיפה למשקלה, היא מאושרת מכל גרם שעלתה ומעודד את עוקביה להפסיק להעיר לאחרים על המשקל.
"טובוש אז עליתי שבעה קילו בשבוע (: כן! ואני ממש אוהבת את זה. העניין הוא כזה, עכשיו אחרי הישרדות, יש בערך ארבעה אנשי מקצוע- רופאים, תזונאים, מאמנים ועוד מייעצים שמדגישים כמה אני צריכה להיזהר עכשיו, שיש לי גוף יפהפה שאני צריכה ״לשמור״ עליו..שאסור לי לאכול יותר ממשהו מפנק אחד ביום ועוד המלצות כאלה ואחרות ומה שאני מרגישה זה שהדבר הזה רק מכניס חרדה ועיסוק אובססיסי סביב המראה והמשקל. כי מה? כי אם אני אעלה עוד מעבר ל-7 קילו האלה אז הגוף שלי לא יהיה יפה יותר? כי זה לא יהיה מושלם יותר?? הגוף שלי עבר עכשיו הרעבה מסוימת בצילומי הישרדות, והעליה של 7 קילו בשבוע זה בגלל שהגוף במצוקה ועכשיו אוגר למקרה שאני אחליט להרעיב אותו שוב. כן כן, הגוף שלנו כלכך גאון שהוא שומר עלינו בכל מקרה גם כשאנחנו לא שומרים עליו.
זאת התגובה של הגוף גם אחרי שאנחנו מחליטים להרעיב את עצמינו מבחירה.. והרצון להמשיך לאכול זאת ממש פקודה של התאים להכניס מזון.. להיות במצב שאני עכשיו אשים לב באובססיביות מה אני אוכלת ואתחיל לספור קלוריות ולמנוע דברים יכניס את הגוף שלי רק ליותר מצוקה.. ולמחשבות אובססיביות על אוכל ומה אני אוכל מתי, מוכר למישהו או מישהי? (: המשפטים של ״תיזהרי את לא תאהבי את עצמך אם תעלי עוד במשקל״ אלה משפטים שאין להם מקום יותר.
האהבה שלי כלפי הגוף שלי היא לא תחת תנאים! הגוף שלנו משתנה כמו כל דבר בחיים. אני אוהבת את עצמי שרירית כשאני מלמדת 7 שעות ביום כל יום ואני אוהבת את עצמי עם לחיים שגדלות וירכיים שקצת מתעגלות סוף סוף והאמת שממש כיף לי להעניק לגוף שלי לאכול מה שהוא רוצה. סקסיות זה לחיות את החיים במלואם, זאת אנרגיית חיים בגוף וחיות. ושום רזון לא שווה תשישות ואת איבוד החשק לחיות את החיים האלה במלואם ובתשוקה. הגוף מבקש והוא יודע, וכן שיעלה כמה שהוא רוצה במשקל! (: אחרי הרעבה אנחנו צריכות לתת את מתנת הידיעה לגוף שלנו שאנחנו לא נרעיב אותו יותר, שהוא יכול לקבל מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה, אם נכניס אותו למצוקה, הוא יכנס לסטרס ,יאגור וישמור עלינו בדרך אחרת חכמה יותר.
לקראת השבת אני קוראת לעולם- דיי להעיר אחד לשני על המשקל. אני מזכירה לעצמי ולכולנו בהזדמנות זאת- הערך שלך לא נקבע על פי המשקל שלך והגוף שלך, את מדהימה לא משנה מה. לחבק לחבק לחבק לא משנה מה, וזה אומר לעבור דרך הפחד ודרך הכאב ודרך הכל הכל משתנה תמיד, גם הגוף שלנו, ובואו נחבק אותו בכל הצורות".
