גם ליאורה, כמו כל חובבי המתרחש מאחורי הקלעים בעולם הפשע, הייתה בהלם ממותו הפתאומי של העבריין בן כהן. מי ששרד ניסיונות חיסול אינסופיים, כולל קטיעת שתי רגליו לפני כשלוש שנים, נמצא מת בדירתו בתל אביב, כנראה לא על רקע פלילי. הקולגה מ"פוסטה", אמיר זוהר, סיפר כי בני משפחתו של כהן ניסו להשיג אותו טלפונית ומשלא ענה להם עלה חשש לגורלו. ליאורה ההמומה התקשרה לאחד מבני המשפחה, האב, מקסים כהן, כדי להשתתף בצערו הכבד. בכל זאת, אבא יש רק אחד.
שלום למקסים כהן, משתתפת בצערך. ספר לי קצת על בן ז"ל.
“אני לא הייתי איתו בקשר אף פעם".
אתה לא יושב עליו שבעה?
“לא".
באמת?
“כן".
היית בהלוויה שלו?
“לא, אני לא בקשר עם המשפחה".
אבל זה הבן שלך.
“מה לעשות".
כמה שנים לא ראית אותו?
“לא ראיתי? אני רואה אותו, אבל אין לי קשר".
היית רואה אותו והוא לא היה מדבר איתך?
“לא. מדבר. אבל לא יותר מ׳שלום' או 'מה נשמע'. זה הכל".
זה לא עשה לך כלום שהוא נפטר?
“התרגלתי כבר. אני כבר 20 שנה ככה בחרדות".
מצורת החיים שלו?
“נו, מה. כל יום אתה מחכה לטלפון. אתה אף פעם לא יודע מה קורה".
כמה ילדים יש לך מלבדו?
“עוד ארבעה, מאותה אישה".
ועם כולם אתה לא בקשר?
“כולם? הם לא בקשר איתי, לא שאני לא בקשר איתם".
הוא הבן הבכור שלך?
“כן".
הוא קרוי על שם מישהו מהמשפחה?
“לא. אבא שלי היה חי שהוא נולד, אצלנו המרוקאים אי אפשר לקרוא בשמות על מישהו שחי".
איפה תפסה אותך הידיעה על מותו?
“חברים צלצלו".
לא חשבת ללכת לבית הקברות?
“כן חשבתי. צלצלתי למשפחה. הם טענו שאני מת בשבילם ולא להתקשר אליהם יותר".
למי התקשרת?
“לאמא שלהם".
מה היא אמרה לך?
“היא אמרה שאני נחשב למת במשפחה ולא להתקרב יותר".
אתה מתכונן לעלות לקבר בעצמך?
“כן".
איך החלטת שאתה לא יושב שבעה?
“לא היה לי איפה לשבת שבעה. לא הייתי בקבר ולא עשיתי קדיש ולא כלום שם. אז ככה שלקחתי את זה בצורה כזאת כאילו זה לא מעניין. אם אני לא שם, אז אין לי מה לעשות".
אתה בטח מאוד עצוב, לא?
“אם אני עצוב? האמת, לא".
כשהיית רואה אותו, נגיד ברחוב, פחדת ממנו?
“לא, למה?".
בכל זאת, הבן שלך היה עבריין.
“אבל למה שאני אפחד ממנו? זה הבן שלי".
הוא דומה לך?
“כן".
אתה יכול לשלוח לי תמונת ילדות שלך איתו?
“מאיפה יש לי? הכל אצל אמא שלו".
אתה בעצם בודד, בלי הילדים שלך.
“לא, יש לי ילד מאישה אחרת".
איתו אתה בקשר?
“כן. גם כן מסוכסך עם האישה. אבל עם הילד בקשר".
אתה לא חושב שהגיע הזמן לעשות סולחה עם המשפחה? בן אחד איבדת.
“נו, אז מה?".
זה נורא עצוב בעיניי.
“בעיניי לא. במשפחה כזאת אני לא צריך כלום".
אלה הילדים שלך.
“נו, אז מה? כמו שהם באו, הם יכולים ללכת. אין לי בעיה בכלל עם זה".
אין לך בעיה שהוא מת?
“לא. מצדי שכל המשפחה תמות".
את הנכדים אתה מכיר?
“לא. 15 נכדים, לא מכיר אחד. לא הייתי במסיבות, אירועים, חתונות של הילדים. לא כלום".
בן כמה אתה?
“68".
במה אתה עובד?
“לא עובד".
איפה אתה גר?
“לא גר".
מה זאת אומרת, אתה הומלס?
“מה זה הומלס?"
אין לך בית? אתה חסר בית?
“כן. אני גר במועדון סנוקר. אין לי בית. הנשים לקחו הכל".
