כוכב אחד לבד: הסוף של נתן זך

מיד עם צאת ההודעה על מותו של המשורר נתן זך, החלו להישמע רעשים מתוך משבצת “החבר הטוב ביותר", שהייתה די שקטה בשנותיו האחרונות. כזכור, במדור זה נחשף שזך מאושפז, לא ברור עד כמה מרצונו, במחלקת תשושי הנפש בבית האבות ברמת אפעל. מי שבאמת לחם ללא לאות בכל כוחו בעד “שחרורו" של זך מבית האבות, או לכל הפחות לאפשר לבקרו, היה האדריכל הססגוני ישראל גודוביץ', שרשף אש גם השבוע:
“ככה נפרדים ממשורר גדול כזה, חתן פרס ישראל? האם זה גורלו, שאפילו ברגעיו האחרונים לא סבבו אותו חבריו וידידיו? הסיפור של מותו כה בודד מדיר שינה מעיניי. מה לא עשיתי לדאוג שיעביר את מעט הימים שנותרו לו בחברת חבריו. פתאום נשיא המדינה מספיד אותו? איפה היה כבודו כשזך היה בחיים? הסיפור עובר עליי קשה. אני מתנצל שאני סנטימנטלי".
זה בסדר.
“ה'חגיגה' של כל ההיפוקריטים סביב גופתו מקוממת ומרגיזה: איפה היו כולם כשאת חשפת לפני חמש שנים את העובדה שהאיש שוכב במדור התשושים ברמת אפעל? בלי לחשוב פעמיים עליתי על הרכב וטסתי לשם. שבת בצהריים. נתן שכב בחדרו המבודד על מיטת ברזל ושמיכה צבאית, כשעיניו בוהות. אין פרח, אין תמונה ואין רדיו או טלוויזיה. פניו אורו כשראה אותנו. לפתע הגיחה המטפלת שלו, ובצווחות רמות נפנפה אותנו. ‘ושלא תעזו לחזור, הוא דמנטי, ועל פי הוראות הרופאים, אסור לבקר אותו'. וכך, חרף כל מאמציי, כשלתי, ואני מרגיש אשמה על לא עוול בכפי. למי לא פניתי, כלום לא עזר. בושה".

דמות משמעותית מאוד בחייו של זך היה עידו אסיף, ילד שהמשורר אימץ באופן לא רשמי וספד לו בבוקר שבו נפטר: “אהבתי אותו מאוד. אני חסר אותו ואחסר אותו כל חיי". גם אמו של עידו, צביה, טוענת כי במהלך שהייתו של זך ב"משען" רמת אפעל הם ניסו לא אחת לבקרו, אך נדחו בתוקף.
צביה, איך עידו מתמודד עם האבל?
“עידו קיבל את הבשורה על מותו של נתן, שהיה לו כאב, בצורה קשה מאוד. הוא לא ראה אותו בתקופה האחרונה, ואמר שעכשיו הגעגועים הפכו להיות מוחשיים והמחשבה שהוא לא יראה אותו נוראית יותר עבורו. אמר: ‘חסר לי האיש עם חוש ההומור הבלתי־נדלה, החכם, שהיה וידע להסביר לי כל נושא ועניין'. עידו שאל אותי אם הוא צריך לשבת שבעה, ואמר שמכל מקום הוא עכשיו באבל. ואכן, התנחומים לא פוסקים להגיע. הפייסבוק מוצף בניחומים ובהשתתפות בצער ובאובדן הקשה. מבחינת עידו זאת האבידה הגדולה ביותר שלו עד כה".