אושרי כהן כבר מזמן לא רק שחקן עם פנים יפות וחיוך שובה לב. בגיל 37 כהן מתקלט במועדוני לילה הכי נחשבים בתל אביב, קם מוקדם בבוקר כדי לעשות יוגה ומדיטציה ויוצר סרטים שקוראים תיגר על הממסד ועל הנורמות החברתיות שהתגבשו בשנה האחרונה בעקבות נגיף הקורונה.
בזמן שתעשיית הקולנוע והטלוויזיה נכנסה לתרדמת עם סגירת אולמות הקולנוע, התיאטראות וביטול הפקות הצילומים, השחקן והיוצר אושרי כהן פרח עם כתיבתו ובימויו של פרויקט בשם "Project Out" מבית היוצר של "Haven Originals" ובו סדרת סרטים קצרים על האזרח הקטן העומד מול הממשל והטכנולוגיה ועל סוגיות שונות בנוגע לחופש הפרט.
בסרטו הראשון בסדרה "פיצה חדשה" מנסה כהן להזמין פיצה באמצעות המערכת החכמה "אלקסה" שנכנסת לתנועותיו בחשבון הבנק וחודרת עמוק מדי עם הפרטים הידועים לה. בסרטו השני של כהן, "פסטה חשוכה" נאלץ האזרח הפשוט להתמודד עם זמן מוגבל של חשמל בביתו בעקבות חשש מפגיעת אסטרואיד בכדור הארץ ובסרטו השלישי "גלידה עייפה" בכיכובם של משה אשכנזי ויובל שרף, נאלצים האזרחים להישאר ערים ארבעה ימים בעקבות קליטת תדר סלולרי המזיק בזמן השינה לבריאות.
"אני קורא לזה קומדיה קצת עתידנית. אנחנו רוצים להראות מה יקרה אם נמשיך בכיוון הזה שבו סוגרים על חופש הפרט בצורה אבסולוטית", סיפר כהן על הפרויקט. מאז יציאת הסרטים, הם זכו לתהודה רבה בעולם וכהן זכה ב-16 פרסים בפסטיבלים שונים ברחבי העולם. "הפרויקט הזה מקבל תשומת לב עולמית, אני חושב שבעיקר בגלל המסר שלו והשאלות שהוא מעלה. אנחנו חיים בתחילתו של עידן חדש שבו הכל שקוף, הכל מתויק, יש מעקב על האזרח הקטן ויש כבר ריגול. יודעים עלינו הכל וכמובן שהדבר הזה שנקרא קורונה, מזרז את זה. הממסד והשלטון הופכים להיות השליט האבסולוטי על החיים שלנו והם ממש מרשים או לא מרשים לנו לעשות את הדברים הכי בסיסיים. החוקים בשנה האחרונה הפכו לכאלה שהם בלתי נסבלים שאי אפשר לחיות, אז צריך לקום ולעשות מעשה, אז המעשה שאני עושה זה דרך הסרטים שלי".
עוד סיפר כהן שבעקבות הקורונה נאלץ לקבל את הפרסים בדואר ולא להגיע לטקסים נוצצים ולצעוד על השטיח האדום, אך הפרס שהכי ריגש אותו היה הזכייה האחרונה שהוענקה לו. "הסרט 'פיצה חדשה' זכה בפרס הסרט ההומניטרי וזה מאוד מרגש כי זה אומר שאנחנו עושים קולנוע חברתי שמעביר מסר חשוב למען האנושות, זיהו את הטוב שבו. הסרט לא בא להגיד מי הרע או מי אשם. אנחנו רוצים להבליט את הטוב ולהגיד 'חבר'ה הגזמתם טיפה, שחררו'. זה שזכינו בפרס הזה זה כאילו אמרו לנו זכיתם בטוהר אנושי כזה או אחר, ועל זה אני מאוד שמח".
זכית בכל כך הרבה פרסים דווקא בתקופה שאין שטיחים אדומים וטקסים רשמיים. מבאס?
"מצד אחד אני אומר איזה קטע, עבדתי מאוד קשה להצליח לצלם, לכתוב ולהפיק דברים משלי והנה זה קורה ואני זוכה בפרסים ובמקום לקבל אותם בשטיח אדום אני מקבל אותם בדואר. הודיתי לפנינה מהדואר שקיבלתי את הפרס, במקום להודות להורים שלי. מצד שני, הצלחנו לקבל פרסים דווקא בשעה הכי קשה של הקולנוע, כשהוא היה סגור. בשנה הכי קשה של התרבות והאומנות הצלחנו להביא פרסים הביתה, אז זה לא משנה באיזה דרך, זה נותן כוח להמשך".
בזמן שתעשיית הבידור נעצרה בתקופת הקורונה, אתה ניצלת את הזמן לעשייה. מה הניע אותך?
"המציאות בשנתיים האחרונות פשוט נתנה לי סטירה מאוד חזקה לגבי שאלת החופש שלנו כאזרחים, כבני אדם, כאינדיבידואלים. מה מותר, מה אסור, מי מרשה ומי לא? התסריטים פשוט יצאו ממני. אני מקווה שזה יביא להתעוררות כי בסופו של דבר שיש משהו בקדמה ושכלול החיים שהוא טוב ונכון ואנחנו רוצים אותו אבל יש כל מיני בלמים ואיזונים שאנחנו כחברה צריכים לשים. אנחנו מאוד רוצים שהמחשב החכם ידע איזה פרסומות לתת לנו כי זה טוב לנו, מצד שני אסור להעביר את המידע הזה לגורמים שלא צריכים לקבל אותו ואנחנו כחברה צריכים להגיד 'עד פה' ונדמה שאנחנו כבר לא יכולים".
אני הרגשתי שהפרויקט הזה הוא כמו "מראה שחורה" בספידים. זה שיקף את ההרגשה שלך בקורונה? היית בחרדה מהמצב?
"כן, אני חושב שכולם היו בחרדה. החרדה היא המגפה. הממשל והממסד עשו ניצול ציני בשביל לגרום לחרדה שהיא טובה להם. שאנשים בחרדה הם מצייתים, היה מהלך כזה שאומר בואו נגרום לכולם לציית בכך שנפחיד אותם בצורה קיצונית וכמובן שהייתי חרד לעצמי אבל הייתי חרד למצב הזה שהמרחב הציבורי כבר לא של הציבור ואומרים לי מתי או את מי אסור לי לפגוש. הם גילו בצורה מאוד ברורה שהם עוקבים אחרינו – מזה החרדה ולא מהנגיף עצמו".
מהנגיף עצמו לא פחדת? לא פחדת להידבק או שקרובים אלייך ידבקו?
"אני פוחד להידבק בשפעת ובדברים אחרים, זה לא נעים להיות חולה ואני חושב שבריאות היא אושר. כמות החרדה שיש בך יכולה לעשות אותך חולה, המטרה לדעתי צריכה קצת להשתנות. המטרה של הממסד הרפואי היא לא לגרום לחרדה מטורפת כדי לשמור על עצמם, אלא למצוא דרכים בשביל להצליח להביא את איכות החיים שלנו לרמה גבוהה, כדי שנהיה בריאים. לא חוכמה לצרוח בכל מקום שכולנו הולכים למות, זאת לא הדרך. הדרך היא לתת לנו דרך לחיים בריאים יותר וזה אומר לפגוש אנשים שאנחנו אוהבים, לקיים אורח חיים ספורטיבי, לשאוף אוויר, לצאת החוצה. זה מצחיק שעשו בדיוק ההפך".
הפנת ביקורת כלפי הממשלה בתקופה הזאת, בניגוד לאחרים בתעשייה שהעדיפו לא להסתבך עם אמירות פוליטיות. לא היה לך חשש?
"אין לי חשש. אני לא מפחד מאף אחד, למרות שאני יודע שהם חזקים ממני ושאמור להיות לי חשש כי הכוונות שלי הן טובות ובריאות. כל מה שאני מבקש זה לא לרעתם של הממסד, יש הרבה דברים שהם עושים טוב ונכון, אני רק מבקש את החופש הבסיסי שלנו חזרה, למעננו וגם למען המערכת. יבוא יום והמערכת תאכל את עצמה אם היא תמשיך ככה, החוקים המטורפים שהמערכת מפילה על האזרחים, בסוף גם היא צריכה לקיים אותם והיא תיפול במסגרת שהיא שמה על עצמה. תרגיעו את ההיסטריה הזאת לשלוט בכולם".
בכל זאת מדינת ישראל יצאה ראשונה מהקורונה.
"את יודעת שמי שלא מחוסן לא יכול להיכנס לבית קפה, לתיאטרון, לראות הופעות? המדד הזה של אחוזים וחולים פתאום נעלם, אני כבר לא רואה אותו בערוצי החדשות. חיינו לפי מדד כזה שעולה ויורד שכבר לא קיים, אבל הפלא ופלא החוקים נשארו. התו הירוק נשאר למרות שאין קורונה, הכפייה עדיין נמשכת, זה הפך להיות הנורמלי החדש. יש איפה ואיפה בין אזרחים, עדיין יושבים לנו על הטלפונים ובודקים כל תנועה שלנו, עדיין צריך להצהיר בכל מקום לאן הולכים ולמה, עדיין יש בידודים, עדיין אי אפשר לטוס לחו"ל. חיים במציאות שהכל כביכול נורמלי ואם בודקים לעומק זה ממש לא נורמלי".
אתה לא חייב לענות אבל אתה התחסנת?
"אני לא יודע אם לענות לך על זה, כי אני לא חושב שזה עניינך. את קולטת את השיח? אם התחסנת או לא - אני צריך לדעת כדי להזמין אותך ליום הולדת שלי. אולי יש לי בעיה רפואית שאולי אסור לי להתחסן? אז אני צריך להציג את הבעיה הרפואית? מה נהיה כאילו?".
יש מצב שתעלה שלב ותלך לפוליטיקה?
"ממש לא, זה לא אני. אני מאמין באומנות ותודעה בריאה ולא בווכחנות ואגו טריפ. כדי להיות פוליטיקאי צריך להיות באגו טריפ. כל הפוליטיקאים ב-30 שנה האחרונות מה שעניין אותם זה אני צודק כי אני אביא את הכל. אני הייתי בוחר פוליטיקאי שהיה אומר לי 'שמע אני לא יודע, אני אנסה...'.
מי יקח אותו ברצינות?
"שמישהו אומר 'אני אביא את השלום' או 'אני אביא את הביטחון' - זה רציני? זה לא מגוחך? 'רק תבחרו בי ואני אעשה את הכל מדהים', דיי באמת. אני לא יכול לתת את המונולוגים האלה לעולם.
ואף אחד מהפוליטיקאים לא נותן לך קצה של אור?
"הקצה של אור זה אנחנו כחברה. הקצה של אור שלנו זה להתעסק במה שנכון וטוב ולא במה שאנחנו חייבים. החוקים משתנים כל הזמן, המוסר צריך להיות אותו מוסר. אני פונה לכל מי שקורא את זה, שגם אם יש חוקים מטורפים, צריך לשמור על המוסר וצריך לשאול את השאלות 'האם זה צודק ונכון?' ובסופו של דבר ההמון, האזרחים, הם בסוף לאט לאט מתחברים שוב ביחד למרות שפירקו אותנו לחתיכות והפרידו בנינו. אפילו אם אומרים שאסור ואתה תהיה חולה ותמות, אני רואה שוב מחדש ומקבל שוב את האמונה והביטחון שאנשים רוצים לחבק אנשים אחרים".
מצד אחד יש את אושרי שהוא די ג'יי בחיי הלילה ומהצד השני גולש שלוקח בצ'יל את החיים. לאיזה צד אתה יותר מחובר?
"אני כל הצדדים, אני הכל. אני כל מה שאפשר ללמוד ממנו, להנות ממנו, לחוות אותו, אני בעד".
אתה בן 37. מתחילות מחשבות על למצוא את האחת שתקים איתה בית? ילדים?
"זכיתי בפרס הסרט ההומניטרי ואני מעניק לך את פרס השאלה הכי לא רלוונטית בראיון הזה".
למה לא רלוונטית? אתה מדבר על העתיד שלנו והמחשבה שעולה היא שאתה רוצה להעניק עולם טוב יותר לקראת הילדים שלך.
"זה נכון. אני רוצה לתרום יותר לילדים של כולנו, לא רק שלי. יש משהו אגואיסטי כשאתה הופך להיות אבא שאתה רוצה לדאוג לילדים שלי. אני בלי להיות אבא רוצה לדאוג לילדים של כולם".
המצב הזה לא עשה חשק לקרבה, למיסוד קשר, למציאת הבית?
"אני לא רואה את הקשר בין השניים, לא כל כך".
אתה אומר טוב לך במצבך ואתה מאושר בחלקך.
"נראה לי שכן".
למה זה מהוסס?
"אי אפשר באמת להיות מאושרים, את רואה שלא נותנים לנו. צריך לעבוד על זה, זה לא בא בקלות".
מה זה לא נותנים לנו? יש את הממשלה, יש את החוקים, יש את האג'נדה ויש את האומנות כדי לקדם אותה, אבל בסופו של דבר אושר זה בחירה שלך.
"זה הרבה עבודה. אני עושה יוגה, מדיטציה, אני עושה ספורט שאני אוהב לעשות בצורה יום יומית. לקום בבוקר ולהיות מאושר זה משהו שאני לא מכיר. צריך לעבוד על האושר, צריך להשיג אותו, צריך לחפור עמוק במציאות היום יומית כדי להגיע לשם. אושר זה סוג של ניקיון ונחת ודווקא להצליח כמה שפחות לחשוב ולהתעסק בדברים שליליים ולהצליח להוריד את סך המחשבות. ברגע שאתה קם בבוקר יש לך מסכת מחשבות כמו עננים של פרנסה, משפחה, לחצים וההוא שאמר לך אתמול משהו. הדרך אל האושר זה לפזר את מסך העשן הזה".
דת זה משהו שאתה מתחבר אליו?
"לדת אני מתחבר רק ממקום שהוא אוסף אנשים וגורם להם להיות יחד. יש לי דיאלוג מאוד מסובך עם דת. אני לא בן אדם דתי בשום צורה ומכבד את כל הדתות אבל תמיד מגיע השלב שהדת עוברת הגבול ובסופו של דבר גם מבודדת קהילות. אני מהמיושנים האלה של אהבה אחת, אלוהים אחד, כולנו שווים. אני מאמין שכולנו שווים בלי קשר לדת, גזע או מין".
