סערה חדשה ברשתות החברתיות, הפעם בחזית עדי לאון נגד נטלי דדון ולהיפך, אלא שדדון לקחה את זה צעד אחד רחוק מדי, נמוך מדי. הוויכוח הסוער בין השניים שכיכב בכל מדורי הבידור הבוקר (רביעי), היה לגמרי לגיטימי ויכל אפילו להיות מעניין ומסקרן. האחת בעד העצמה נשית, עם סיסמאות פרו נשים כמו: 'מלכות וחזקות' בלי ועם קשר לתמונות בקיני עם תנוחות חושניות שהן בוחרות לשתף ברשתות החברתיות.
תוך כדי שהיא מעבירה מסר נוקב לכל הגברברים שמריירים על התמונות שלה, שהגיע הזמן שיבינו כי נשים הן מכלול של גוף ונשמה ואין שום סתירה בין העצמה נשית לתמונות חשופות. ועל זה נאמר, צודקת.
מצדו השני של המתרס נמצא עדי לאון שחושב כמעט כמו כל גבר טיפוסי שאישה חזקה אמיתית לא צריכה לשתף תמונות חושפניות, אישה חזקה לא תחשוף את גופה ברשתות החברתיות בתמונות חצי עירום ותנוחות חושניות, כדי לקבל לייקים שירוממו לה הביטחון העצמי כי היא לא זקוקה לחיזוקים מבחוץ. לטענת לאון יש דרכים אחרות להפגין את העוצמה הנשית שלה ולא דרך תמונות פרובוקטיביות.
אני רק אחזק את דבריו ואוסיף כי הייתי מעדיפה שיותר ויותר ידועניות ודמויות שמשמשות דוגמא לנוער שלנו יפרסמו תמונות של עשייה ועצמאות מאשר מודל יופי אישי. תמונות של אישה אלגנטית מצולמת במשרד ביום עבודה, היא בעיני עוצמתית וסקסית לא פחות מכל חיטוב או קימור בגוף האישה.
גם אני מצאתי את עצמי לא פעם בשיחות סלון סוערות עם גברים ואפילו נשים כאחד, שלמרות עידן ה-metoo עדיין טוענים שנשים שמעלות תמונות חושפניות לרשתות החברתיות ממשיכות את קו ההחפצה של גופן ואחר כך מתלוננות על המבט המחפיץ שהגבר שולח לעברן. בעוד אני במתרס השני, זועקת שכל אישה תעשה ככל העולה על רוחה וגם אם תלך עירומה ברחוב, אין לאף גבר לגיטימציה או זכות להטריד אותה מינית או לגרום לה להרגיש לא בנוח.
מנגד השיב לי אחד הגברים וכמעט לרגע הצליח להשתיק אותי, 'זה כמו אדם שהולך בשכונת פשע ברחובות שכונת הארלם שבניו יורק עם שק שקוף ובתוכו מלא שטרות של כסף - 'הפרצה קוראת לגנב', טען, ויש לומר שהיה קצת הגיון בטיעוניו. כמובן שמנגד השבתי: 'אתה בעצם משווה גנבים לגברים שלא מצליחים לשלוט בחשקם'.
כל גרסה היא ראויה, מקובלת ואף לגיטימית, מה נכון ומה טוב, כל אחת יודעת היטב לעצמה מהם הגבולות הנכונים בדיוק לה - וזה עיקר המסר שהתפספס בין דדון ללאון. כל אדם יעשה ככל העולה על רוחו, כל עוד זה לא פוגע בבריות. אלא שבמקרה המדובר, החליטה דדון לשלוף שפן מהכובע ולרדת נמוך, נמוך מדי כשהשיבה מלחמה שהייתה יכולה להיות ראויה, אלמלא השתמשה בנשק שלא תאם את רוח המלחמה, נשק לא קונבנציונלי, כשעירבה את בנו של עדי לאון בשיח הזה.
דדון ייחסה לבנו של לאון ציטוט מחליא שלא נאמר על ידו כלל וכלל, רק במטרה להראות שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ, בדומה לאביו השוביניסט, לדבריה. לא נכנס לציטוט ולתוכנו וגם אין רלוונטיות לבדוק האם הוא אכן נאמר על יד בנו של המלחין או לא, זה לא האישיו. הפוסט הנוקב שכתבה דדון היה מספיק עוצמתי וחזק וכזה שגרם לי לפרקים להתגאות בדוגמנית הבועטת שלוחמת את משנתה, מבלי שהייתה מכניסה גם התוספת שלא תופסת.
ילדים זה טאבו. גם אם המטרה מקדשת את האמצעים. אף ילד לא אשם שהוריו בחרו להיות בקדמת הבמה, אף ילד צעיר או בוגר ככל שיהיה, לא לוקח חסות על תפיסת עולמם של הוריו . העקיצה של דדון על הבן של לאון לא הייתה במקומה ולא הייתה ראויה וחבל עבורה, כי היא פספסה את כל הטקסט החכם שהשקיעה לכתוב בקפידה. יש כללים ברורים מבלי שנכתבו, בתעשייה הזאת ובכלל, וזה אחד מהם.
אז באיזה צד אתם בסכסוך: עדי לאון או נטלי דדון?
