בנאום חוצב להבות ביקרה אילנית לוי בתכניתה עם גלית גוטמן את מינוי פרקליט המדינה החדש עמית אייסמן, שנבחר לתפקיד על ידי שר המשפטים החדש גדעון סער במסגרת ממשלת השינוי החדשה. לוי התמקדה בכתם מעברו של הפרקליט החדש, כשמנתה בצורה עניינית שתי התבטאויות מיניות שלו לעובדות אחרות בפרקליטות ושאלה האם אדם עם עבר שכזה ראוי לעמוד בראש תפקיד שאמור להיות נקי מכל רבב, וכך אמרה: "אני בטוחה שהוא עורך דין מוכשר ובכל זאת התאכזבתי מהמינוי שלו על ידי הממשלה החדשה. פרקליט המדינה הגוף שמייצג את מדינת ישראל, אותנו בבתי משפט, כדי להשיג צדק לקורבנות חפים מפשע. זה התפקיד שהעומד בראשו צריך להיות נקי מכל רבב. אז איך נבטיח לכל מתלוננת הליך משפטי שיכבד אותה בתור בת אדם אם זה היחס של העומד בראשה כלפי נשים? איך יכול ראש מערת שמדבר ככה לשקם את אמון הציבור במערכת".
במקביל ביקרה את אכזבתה ממשלת השינוי החדשה על המינוי החדש ואמרה: "זה השינוי שאנחנו מקבלים ממי שקוראת לעצמה ממשלת השינוי?". עוד הוסיפה ואמרה: "פשרות מלוות את הממשלה הזו כבר מהרגע שנולדה, כי כדי להצליח לעבוד יחד למען הציבור בישראל הפוליטיקאים שלנו צריכים לוותר. אני בטוחה שזו לא הממשלה שהם מעדיפים ובטח לא זו שרובנו חולמים עליה מימין ומשמאל".
חשוב להזכיר לצופים שצפו בלוי מעלה סוגיה כל כך חשובה בעידן ה-"me too" והאלימות הגואה נגד נשים, שהיא תומכת נלהבת בדיוק כמו בעלה אלירז שדה בממשלת נתניהו ומתנגדת לממשלה החדשה, כך שנאומה החשוב על המסך קיבל צבע אחר דווקא בגלל שהדברים נאמרו על ידה. האם לוי מבקרת את המינוי עצמו או את הממשלה החדשה? או שאם כבר יש הזדמנות אז למה לא שתי ציפורים במכה אחת? אם לוי הייתה מתרכזת בנאומה אך ורק במינוי עצמו, ייתכן ותוכן הדברים שנאמרו על ידה היו נשמעים יותר אמינים ונקיים מרבב. לפחות עבורי.
עוד נקודה למחשבה, בל נשכח שיש אנשים בתקשורת שקרובים או היו קרובים בעברם לאנשים שעברם אינו נקי לכאורה והם צריכים לשקול האם זה נכון עבורם להיכנס לפינה שיכולה להפנות את חיצי הביקורת היישר אליהם. מה שצרם לי בעיקר שלוי שהייתה נשואה בעברה לאייל גולן, מעולם לא התבטאה נגד האישומים החמורים שהיו נגד בעלה בפרשת הקטינות ו"הפות-מוביל" המתוקשרת. בשום צורה או דרך לוי לא גינתה את התנהלותו של הזמר ומי שהיה בעלה בפרשה החמורה.
כמי שחשוב לה להשמיע קול בסוגיית האלימות נגד נשים והטרדות מיניות, קולה נדם כשהיה מדובר באב ילדיה. צעד שניתן להבין לאור העובדה כי לשניים ילדים משותפים וכאמא מגוננת היא בחרה לא להלהיט את הרוחות ולא לקחת צד כשמנגד היא ראתה רק את טובת ילדיה. לוי עושה רושם של אישה חזקה, פקחית בעלת ערכים ומוסר גבוהים, כך שלא צריך לנסות לנחש מה היא חשה בנוגע לפרשת גולן והקטינות, כשזו עלתה לכותרות.
עד פה הכל לגיטימי ומובן, אבל כשהיא בחרה לא לנקוט בעמדה ברורה נגד מעשיו של אייל גולן, היא הייתה צריכה להבין שהיא בעצם חורצת על עצמה בעתיד שתיקה רועמת בכל סוגיה הנוגעת לעבירות מין, כי לי זה הרגיש צבוע לראות אותה ניצבת כמו אישה חזקה מול המסך שולחת מסרים כל כך חשובים אך יחד עם זאת כשהייתה צריכה לנקוט בעמדה ולגנות את מעשי בעלה לשעבר, היא בחרה בשתיקה.
במונולוג שלה סיימה לוי בדברים המרגשים הבאים: "אני רוצה לקוות - ורוצה לדרוש, שיש דברים שלא יתפשרו עליהם: על הזכויות שלנו, הנשים, אסור לנו להתפשר. על הזכות של כולם לחיות כאן חיים שווים, שלמים, בטוחים, להיות מי שאנחנו - לא צריך לוותר. זה לא עניין של ימין ושמאל, זה לא עניין של דתיים וחילונים. זה עניין של חיים ומוות. אל תתפשרו עלינו".
