לפני גמר "הכוכב הבא": מתן לוי על הילדות עם עודף משקל והקושי הכלכלי

מתן לוי, פיינליסט “הכוכב הבא”, כנראה אף פעם לא ישכח את ה”אודישן בהפתעה” שסידרה לו הפקת התוכנית. בעוד הוא חשב שהגיע לאודישן לסרט – שלא היה ולא נברא - על סיפור חייו של השופט בן אל תבורי, הוא גילה להפתעתו על הבמה שהוא למעשה הגיע לאודישנים של תוכנית הריאליטי המוזיקלי, כשמולו יושבים השופטים איתי לוי, קרן פלס, שירי מימון, נינט טייב, סטטיק ובן אל ואסף אמדורסקי, ברקע המנחים אסי עזר ורותם סלע, ובאולפן יושב קהל של מאות אנשים.

“הופתעתי ממש. אני שמח שזה היה בהפתעה”, מספר לוי, 22, בפגישתנו באולפני קשת, רגע לפני הגמר הגדול שייערך מחר בלייב פארק ראשון לציון וישודר בקשת 12 (21:00). “כשזה קרה ואמרו לי: ‘אתה מתארגן ועולה לשיר’, זה הגיע ממקום רגוע. בחרנו את השיר וידעתי שאני בטוח בו כי גדלתי עליו והגשתי אותו איך שראיתי לנכון באותו הרגע. לא ישבתי על זה ושמעתי את עצמי, עשיתי את זה וזה יצא הכי טבעי. אמא שלי גידלה אותי להיות בן אדם חיובי, אמרתי שאעשה את זה בצורה הכי טובה ומה שיהיה, יהיה”.

את האודישן הזה צלח לוי עם השיר “חומות חימר” של מרגלית צנעני והצליח להרים את המסך כשמד האחוזים המפורסם של הריאליטי הגיע ל־98. לבמה הגדולה הזו הגיע לוי מהמאפייה שבה עבד מדי יום. “אני אביב אלוש קלאסי (בסדרה ‘להיות איתה’ מגלם אלוש עובד מאפייה – נ”ר)”, הוא אומר. “עבדתי בהרבה עבודות – עבדתי בפלאפל, הייתי מלצר שנתיים, הייתי איש שירות בחברת הייטק. עשיתי הכל בשביל הכסף”.

איך אתה מקבל את השינוי הפתאומי?
“המוזיקה תמיד הייתה בי. הייתי עובד בבקרים ובלילות הייתי באולפן, אבל ההכרה והחום מהקהל הם מדהימים”.

הופעת בתוכנית עם שיר מקורי שלך, “יש לך מקום”, שלא שודר במלואו.
“היה לי חשוב מאוד לעשות משהו מקורי מהבטן שלי, להיחשף לקהל שלי יותר. לא שידרו את הביצוע בפריים־טיים במלואו, אבל העלו אותו לאתר, שזה קצת מבאס כי אם היו שואלים אותי איזה ביצוע הייתי מעדיף שיראו, אז דווקא אותו. אבל הכל לטובה כי אחרי ששמעתי אותו, אני רואה איפה אני יכול לשפר אותו מבחינת הפקה והגשה. אני קצת פרפקציוניסט. התגובות לשיר היו מדהימות. היו אנשים שאמרו לי: ‘גרמת לי להסתכל על הדברים החשובים בחיים. הייתי במקום כל כך דיכאוני וחשוך וגרמת לי לראות את האור בקצה המנהרה’. זה מדהים כי זה מה שרציתי להעביר לזאת ששרתי לה את השיר. זה מרגש שזה נגע באחרים ולא רק בה”.

זה שיר קצת שונה בנוף הים־התיכוני של היום.
“הנוף הים־תיכוני של היום הוא לא באמת ים־תיכוני. כל מה שקורה היום זה לגמרי פופ, למשל זמרים כמו עומר אדם ומשה פרץ. יש לי שירים יותר קלילים ומודרניים, אבל את השיר הזה רציתי לעשות בתוכנית כי הוא כל כך אמיתי מהצד שלי, ויש לו טקסט בועט וחזק שרציתי שיקלע לדעת השופטים. הלחן טיפה יותר מודרני, אז זה שיר שהאמנתי בו וחשבתי שאוכל לעבור איתו לשמינית גמר. עשיתי אותו באמונה שלמה, אבל עדיין עם חשש. הכי התרגשתי ממנו כי הוא הכי חשוף שלי”.

בעונה הזו התמודדו יוצרים כמו תמיר גרינברג ושי המבר, שגם הם הגיעו לגמר. זה יצר לחץ להראות שאתה גם יוצר?
“אני לא מסתכל לצדדים, יש לי מטרה ואני מסתכל עליה. תמיר ושי יוצרים מדהימים, אבל אני זה אני - ולא מסתכל מה הם עשו. הם כל כך שונים בנוף שמבחינתי זה לא רלוונטי בכלל, יש לנו קהל שונה. מה שיהיה אחרי התוכנית כבר תלוי בנו. אם נלך למפיק הנכון, אם זה ייגע בקהל או לא. יש כאלה שהיו בגמר ואחרי זה הקהל לא התחבר אליהם. יש הרבה עבודה אחרי, זה לא כזה נוצץ”.

אתה והפיינליסטית ואלרי חמאתי הייתם פחות או יותר באותה נישה. במה אתם שונים?
“יש לנו צבעים שונים. ואלרי זמרת כל כך טובה ומיוחדת, אני לא יודע כמה היא נגעה בים־תיכוני בתוכנית או מה היא תשחרר לרדיו אחרי שהתוכנית תיגמר, מאוד מעניין אותי לשמוע. אנחנו לא באמת על אותה משבצת, אני יותר פופ ים־תיכוני. אני מושפע ממה שקורה היום, אבל גדלתי על ישי לוי ועל מוזיקה אתנית. אסף אמדורסקי אמר לי בתוכנית: ‘אתה מביא את הקלאסיקות של פעם, אבל זה נעים לי, זה פרש’”.

אתה מאמין שתזכה?
“כן, אני מאוד רוצה את זה ונלחם על זה. זה מיליון שקל, יש מישהו שלא רוצה את זה? אם המנצח היה מייצג אותנו באירוויזיון, אני לא יודע עד כמה זה היה דחוף לי לנצח, כי זה גדול ומלחיץ. מי שמייצג אותנו באירוויזיון נכנס לתהליך של חצי שנה, שכל כולו מוקדש לזה, ולמתמודדים האחרים יש זמן להיות באולפנים וזה באמת מה שאני רוצה, לעשות את המוזיקה שלי. מיליון שקל יעזרו לי לעשות את זה. בתוכנית ‘הכוכב הבא’ קיבלתי חמש דקות של פריים־טיים וזה נראה לאנשים מגניב, ‘איזה יופי, הוא היה אופה ועכשיו הוא כוכב’. זה לא ככה, זו עבודה של שנים. מגיל 15 אני על במות, מגיל 19 אני באולפן בבית. אני עובד על עצמי ויוצר את הקו שלי. אני כל הזמן מדייק את עצמי יותר גבוה”.

איך התגובות ברחוב?
“מדהימות. אני שמח שאני מצליח לרגש אנשים. באים אליי ברחוב ואומרים לי: ‘בכיתי בביצוע שלך, הזכרת לי את זוהר ארגוב, הזכרת לי את התקופה של פעם’. אלו התגובות הכי כיפיות. יומיים אחרי הביצוע שלי ל’אבא’ של ישי לוי, שבן אל התרגש ממנו עד כדי דמעות, הוא השלים עם אבא שלו, וזו ממש זכות”.

איפה השיר “אבא” פגש אותך?
“כשהייתי בן 11 ההורים שלי התגרשו, ואני ואבא קצת התרחקנו. היינו מתראים אחת לשבועיים־שלושה ולא דיברנו בכלל בטלפון. הוא היה גר בתל מונד ואני ברחובות, והיינו רחוקים פיזית. שרתי את זה ממקום של ילד שחיפש את השיחה מאבא באמצע השבוע, שישאל: ‘מה שלומך? איך בלימודים?’. אמא שלי אישה כל כך חזקה שלא הרגשתי את החוסר שלו. הוא חזר בסוף לרחובות לאחר שסבתא שלי עברה אירוע רפואי, והקשר התהדק. הקשר שלנו היום מדהים. אנשים שואלים למה הוא לא הגיע לצפות בי ב’כוכב הבא’. הוא הגיע רק לפרק אחד כי הוא היה בחופשה ארוכה במקסיקו”.

המשפחה של לוי עברה לאורך השנים הרבה תהפוכות ביחס לדת: הוריו היו דתיים, יצאו בשאלה וחזרו בתשובה. “זה היה בהדרגתיות”, הוא מספר. “עד כיתה ג’ הייתי בבית ספר דתי ואחר כך עברתי לבית ספר חילוני. אמא שלי התפוצצה משעמום והחליטה לראות טלוויזיה, ואבא שלי לא היה נוגע בשלט אבל רואה איתה ולאט־לאט הוא ביקש ממנה: ‘תעבירי לספורט’. בסוף היא התעצבנה עליו ואמרה לו ‘תעביר לבד’. הוא קצת חשש ובסוף העביר לבד. אנחנו לא נוסעים בשבת בתוך השכונה עד היום, כדי שלא יראו אותנו. זאת שכונה דתית, אז מתוך כבוד אנחנו מחנים את האוטו בחוץ והולכים דקה ברגל.

"אחי חזר בתשובה לפני ארבע שנים וחיזק את יתר המשפחה, אבל תמיד היו היסודות של שמירת בשר וחלב והנחת תפילין בבוקר. בחודשיים האחרונים החלטתי לחזור לשמור שבת, כי ב’כוכב הבא’ הטלפון השתלט עליי. אמרתי לעצמי שזה יהיה יותר נחמד להתנתק, לשמור שבת עם המשפחה, לשחק רמי. סוף־סוף אני ישן טוב ולא חוזר שיכור בשלוש לפנות בוקר. זה עושה לי ממש טוב”.

לא תופיע בשבת?
“אני חושב שלא. אני לא יודע, אני מת לעשות פסטיגל, ופתאום זה יהיה בשישי. עומר אדם הוא הזמר היחיד שהצליח לגרום להפקת הפסטיגל לא להופיע בשבת”.

מאז החשיפה מתחילות איתך בנות?
“מתחילות איתי, אבל אני לא מתייחס לזה עכשיו. אני יכול להסתכל על מישהי, לחשוב שהיא יפה ולהמשיך קדימה. בנות יכולות לשלוח לי הודעה, אני אענה, אבל לא יהיה עניין בשיחה. אני עסוק לגמרי במוזיקה עכשיו. אני רוצה זוגיות. כל אחד רוצה לקום בבוקר לצד מישהי שאיתה יהיה לו כיף. אף אחד לא רוצה לקום לבד. אני ממתין, זה יבוא, אני לא ממהר. הייתי בזוגיות בעבר, אבל אני לא מרגיש שהייתי באהבה עזה, עד כדי כך שהמגירה שלי מתפוצצת משירים ואני חושב עליה בכל שיר אהבה, זה לא היה שם עדיין”.

אתה ילד של אמא?
“אפשר להגיד שכן. אני דואג לה יותר ממנה. אני מבשל, שוטף את הבית, עושה כביסות. אמא שלי הייתה קמה בשבע בבוקר, עובדת עד 17 במשרד והולכת מיד לעבודה שנייה עד 21 בערב. הייתי אומר לה: ‘אמא, מה עם סנדוויץ’?’. היא הייתה עונה לי: ‘אין לי זמן בבוקר להכין לך סנדוויץ’. אם אתה רוצה, תכין לך או שתאכל בצהריים’. ייאמר לזכותה שתמיד היה לי אוכל חם בצהריים, היא הייתה קמה ומתקתקת אורז וקציצות. מכיתה ז’ התחלתי לבשל, והיום אני כבר מבשל הכל: קוסקוס, ירקות, דגים, עוף, כל סוגי הפחמימות”.

עד היום יש בך את הילד השמן?
“כל פעם לפני שאני נכנס להתקלח, אני מסתכל במראה ואני רוצה להיראות יותר טוב. חסר עוד שריר, יש לי עדיין שניצלים קטנים שאני רוצה להוריד. אני לא רוצה להיות הדוגמן הכי חתיך בארץ, טוב לי איך שאני, אבל עדיין אני מתאמן חמש פעמים בשבוע ורוצה להיראות יותר טוב מאתמול”.

מוסר העבודה הזה נמצא גם במוזיקה?
“כן, זה בונה אופי. בצבא הייתי מסיים יום, הולך לאולפן ומשם ממשיך למשמרת לילה כמלצר. לפעמים הייתי מסתפק בשעת שינה אחת בלילה”.

למה הטירוף?
“אף פעם לא היה חסר לי כלום, אבל רציתי גם שאף פעם לא יחסר לי. ידעתי שאם לא הייתי מביא לעצמי, לא היה מי שיביא לי. אמא שלי הייתה נעה כל הזמן בין מינוס לפלוס. פעם בחודש הייתי אומר לה: ‘אני רוצה שתספרי לי מה קורה בבנק’. הייתי עובד בשביל עצמי ורציתי לדעת אם היא יודעת לכלכל את עצמה. אם לא – אני אעזור. אני מאוד מחושב כלכלית, אני לא אשקיע 500 אלף שקל בקליפ ואביא גמל, מה אני צריך את זה?”.

במהלך התוכנית דודו אהרון ביצע דואט עם לוי על הבמה, ואף הבטיח לכתוב לו שיר. “זה מדהים”, הוא אומר. “הוא גם אמר: ‘ניכנס לאולפן ונקליט גם דואט’, ואני בכלל לא קלטתי. תפסתי את הראש ואמרתי לעצמי: ‘אשכרה דואט עם דודו, זה זמר שגדלתי עליו’. לא סתם הגעתי השנה ל’כוכב הבא’. באתי מוכן עם קו מוזיקלי שהוא שלי ורצון לטרוף, ומה שיהיה – יהיה. אני לא אוריד רגל מהגז, אני לא רוצה עוד שנה להוציא שיר ושישכחו אותי. אני אעשה את הכי טוב שלי”.

יש מחשבות על לימודים אקדמיים?
“אני לא מאמין בללמוד משהו שאתה לא אוהב. הייתי מנהל שירות בחברת הייטק, חברה שעושה מיליונים. החלפתי מישהו בן 40 שלמד ולקחו אותי, כשהייתי בן 21. הייתי עושה עבודה רצינית, חותם על הסכמים, נתתי את כל כולי. היה לי את הכסף ואת המעמד, וכל בוקר קמתי בבאסה לעבודה. אם אני עושה 10 אלף שקל וסובל, אני מעדיף לחיות עם משכורת של 6,000 וליהנות. אני לא שולל לימודי מוזיקה, אבל אמא, אני לא אהיה עורך דין, אבא, אני לא אהיה טייס”.