השחקנית המצליחה מיטל גל סוויסה נפרדה אמש משתלי הסיליקון שליוו אותה עוד מילדותה בגיל 18. זאת, לאחר שחשה בימים האחרונים בכאבים חזקים בשד ימין ולאחר בירור אובחנה עם קרע בשתלי הסיליקון.
מיטל גל סוויסה יכלה להחליף לשתלים חדשים אך החליטה להיפרד מהם ומהדימוי הגוף שלה שליווה אותה כנערה מתבגרת. בפוסט ששיתפה בדקות האחרונות ממיטת בית החולים כתבה: "לפני שבוע הרגשתי מן כאב קל בשד. מין אי נוחות".
"חשבתי, זה כנראה לא מאד רציני, אבל אני לא מתעסקת מה שנקרא. מתקשרת לקבוע תור לכירורגית מומלצת, התור הקרוב ביותר - עוד שלושה וחצי שבועות... (בפרטי. דרך הרפואה הציבורית עוד הרבה יותר רחוק...)
"'תמסרי בבקשה שזה דחוף ושאם מתפנה תור, בבקשה תכניסו אותי', ביקשתי. בינתיים עובר יום ועוד יום והשד שלי מתחיל לשנות צורה, להתנפח ולהתקשות... ואני קצת מבוהלת ולא יכול להיות שאין תור קרוב".
"קאט לבערך 17 שנים אחורה - מיטל הנערה, שכל חברותיה כבר לובשות חזיות אמיתיות ורק לי עוד לא גדל הציצי. הרגשתי ילדה קטנה ולא נשית בגלל שאין לי ציצי. (כמובן שאין קשר בין גודל השד לנשיות. אבל מי הבינה את זה בגיל 18...) לבשתי גוזיות כי אפילו מידה A היתה גדולה עליי".
"קרש גיהוץ, שטוחה, ניצנים נראו בארץ ועוד שלל כינויים פיוטיים ספגתי עד להגיעי לגיל 18. אז בהגיעי לגיל 18, החלטתי שאני עושה ניתוח הגדלת חזה. 'הכי קטן שאפשר, הכי לא מורגש, שיראה הכי טבעי'.
"שנאתי את זה. זה נראה לי מלאכותי, זה הרגיש כ"כ מנותק ממני, בניגוד מוחלט למטרה שהייתה לכאורה - לחזק את הביטחון בגוף, היתה תקופה שהייתי נבוכה, התביישתי בזה שעשיתי ניתוח, שמה זה קשור אליי בכלל".
"בהיריון התווספו לזה פחדים שאולי לא אוכל להניק... עברו השנים. גדלתי. התבגרתי. התרככתי. למדתי להשלים עם הביקורת שלי על עצמי. לא לכעוס על הנערה שלא היתה מספיק מודעת ולא להגדיר את עצמי בכלל דרך זה. לא לחיוב ולא לשלילה. למדתי לאהוב את המראה שלהם, הנקתי את הבן שלי במשך שנה וחצי, איתם. תודה לאל. והם גם נהיו יותר יפים לטעמי אחרי הלידה".
"בחזרה להיום - הבנתי שאני לא יכולה לחכות. הגוף שלי מגיב למשהו. הוא מאותת לי שמשהו קורה ואולי זה מסוכן. אני מתייצבת ביום ראשון על הבוקר אצל רופא בקופ"ח שלי. העמדתי עובדה: היי אני כאן. הוא מיד שולח אותי לאולטראסאונד, הבודקת רואה קרע בשתל, אבל מרככת ואומרת ש'לא נראה שיש זיהום. אל תחכי יותר מדי. לכי לייעוץ אצל פלסטיקאי כי כנראה שצריך להחליף אותם...'"
"אני נכנסת למוד פייט, מגייסת את עזרתן של נשים יקרות ובן זוגי היקר ותוך שלוש שעות אני בייעוץ אצל אחד מבכירי הפלסטיקאים בארצנו. החלטתי שאני מוציאה אותם. כי די. מיציתי. תוך פחות מ-48 שעות אני בחדר ניתוח. נפרדתי מהשתלים ויחד איתם מעוד כל מיני רעשים ומאיזה דימוי שליווה אותי בראש שלי".
