אחרי שהפסיד לדודו במשימת החסינות, יובל המבולבל הבין שהוא המודח הבא ב"הישרדות VIP" (רביעי ושבת, רשת 13). הוא ידע שעומדות בפניו שתי אופציות: לצלצל בפעמון וכך להציל את חייו במשחק, או לא לצלצל ולסכן את בני הברית שלו. אחרי התלבטויות והתייעצויות הוא הגיע להחלטה שלא לצלצל, הוא הודח במועצה, וממש כמו סיפור שנכתב היטב, ברגע האחרון שלו במשחק בו הוא נשקל במאזני הצדק מול לא אחרת מאשר ליה שבה פגע. שם הוא נדרש לקיים את מה שדרש ממנה - להקריב את עצמו למען חבריו, ולוותר על הניצחון.
יובל, בוא נחזור לנקודת ההתחלה. למה בעצם הלכת להישרדות? בגלל כסף?
"כסף זה מעניין, אבל זו לא הייתה המטרה. רציתי להגיע לגמר, אבל עדיין אני חושב שזה לא המטרה, אלא החוויה עצמה והאתגרים, ותוך כדי זה גם לנסות להישאר בן אדם. אני בן אדם של אתגרים, ואחד הדברים שגיליתי על עצמי שאני יכול להתקיים בלי הטלפון ובלי אוכל, וברגע האמת אני שם בשביל האנשים שאני באמת קשור אליהם. למדתי את זה בצבא, ששם מגיעים לקצה גבול היכולת וגם מגלים את הדברים הכי טובים על עצמך. בצבא היו לי באמת רגעים שבהם הייתי צריך לשכב על הגדר למען אחרים, אבל בחיים הרגילים אין לנו התמודדויות כאלו. כל אחד חי בבועה שלו ורק וזו הפעם היחידה מאז הצבא שבאמת הייתי צריך לבחור בין עצמי או בני ברית".
למה לדעתך הודחת? מה הייתה הטעות שלך?
"הטעות שלי הייתה שהייתי צריך להתעקש לשים את השם של ג'קי. אם היינו שמים כולנו ג'קי היה קרב אש והייתה לי הזדמנות אולי לקחת. אבל אני לא חי שם. מה שקרה, קרה. זה לא מעניין. אני שלם עם הכול".
כשאתה רואה את עצמך היום על המסך, אתה מבסוט?
"כן, בגדול. אני מרגיש שכן אהבו אותי, אבל שהיו לי גם פעולות במהלך המשחק שהרגשתי איתן לא הכי בסדר. ועל טעויות צריך לשלם".
כמו מה?
"תראי, במהלך העונה לא תמיד יצאתי טלית שכולה תכלת. ויש רגעים שהיה לי קשה לצפות בהם. הקטע עם דנדן, כשהבטחתי שאני לא שם את השם שלו ואכן עשיתי זאת, אבל גם יכולתי להגן עליו יותר. בסוף הוא לא הודח בזכות ורד, אבל יכולתי גם לצאת איתו יותר בסדר".
במהלך המשחק, כמו שקורה כל עונה, גם יובל המבולבל (יובל שם טוב) ספג אש ציבורית. פעם אחת בגלל היחס הקר שלו לליה, בת בריתו לשעבר, ופעם נוספת אחרי ההערה הפוגענית כלפי קובי מאור והמשקל העודף שלו. "התנצלתי על זה וגם הגבתי בפוסט שלו, למרות שהוא היה חריף מדי לטעמי", מסביר יובל. "כבר באותו הבוקר שלחתי הודעה כדי להבהיר שזה נאמר בצחוק, ואז התנצלתי באופן אישי כשהבנתי שהוא פגוע. ואחרי כמה שעות פתאום יצא פוסט. אני גם לא חושב שהוא כתב את הפוסט. זה לא מתאים לו. גם רואים על המסך שאמרתי את הדברים בהלצה. אמנם מיותרת, אבל בהלצה. התנצלתי, ומגיעה לו ההתנצלות. באופן כללי שורדים צריכים לדעת להשלים עם מה שקרה על המסך, לא לנסות עכשיו לתרץ. צריך לקחת אחריות".
ועכשיו, בשם כולם ואחת ולתמיד - מה הסיפור הגדול עם ליה?
"ליה צלצלה בפעמון כשרצו להדיח אותה, וככה באופן אוטומטי העבירה את ההדחה אלי. אני לקחתי את זה מאד קשה. יש הרבה אנשים שלא מסכימים איתי, כי בסופו של דבר לזה הפעמון מיועד. טכנית זה נכון, אבל לקחתי קשה כי היא לא התייעצה איתי".
אבל גם יונתן צלצל בפעמון בלי להתייעץ איתך, ועליו לא כעסת.
"יש הבדל. ליה ואני היינו בברית מאד חלשה, רק שנינו לבד באותו זמן, וידענו שאם היא מצלצלת בפעמון - ההדחה עוברת אלי. כשיונתן לא התייעץ זה פגע רק בו - הוא בזבז את הפעמון שלו, אבל אנחנו היינו בברית חזקה, ואף אחד לא היה בסכנה בגלל זה".
אז מה היא הייתה צריכה לעשות?
"במקומה הייתי קודם מתייעץ. אחרי זה הייתי מחכה למשימת החסינות, ומקווה לזכות בה. הפעמון אמור להיות מוצא אחרון אחרון אחרון, וזה שהיא מיהרה גרם לי להבין שהיא לא סמכה עלי לגמרי, ושברגע האמת היא כנראה תדאג לעצמה. זה מה שהרגשתי באותו זמן, אבל את הדרך שבה התנהלתי מול ליה היה לי קשה לראות על המסך. הייתי מאד קר אליה. אין מה לעשות, קשה להיכנס לבוץ מבלי להתלכלך, ואף אחד לא יוצא נקי לגמרי מהסיטואציות במשחק".
היא עדיין כועסת עלייך?
"לא, אנחנו מדברים כל יום וצוחקים על זה כל הזמן. בזמן הפרק היא כעסה עלי, אז לא דיברנו באותו היום, אבל אמרתי לה סבבה, בואי ניקח את הזמן וכשנשלים על המסך נשלים שוב גם במציאות. זה הצחיק אותה, אז השלמנו דקה אחרי".
אז כולם חברים. וזה רק משחק. הישרדות זו חוויה מטורפת שבה מגלים דברים על עצמך. אלו משפטים שכל השורדים חוזרים עליהם כמו מנטרה. אבל בואו לא נשכח שזה משחק שהמנצח בו זוכה במיליון שקלים, סכום שיכול לסייע לכל אדם, סלב ככל שיהיה, במיוחד אחרי שנתיים של קורונה.
אתה רצית לנצח. אתה מאוכזב שלא הגעת לגמר?
"לא מאוכזב בכלל. קודם כל תמיד משתדל להסתכל על חצי הכוס המלאה. הישרדות זה כמו החיים - אדם מקבל את מה שהוא נועד לקבל, ואני ממש הרגשתי בשלב מסוים שהשלמתי את התיקון. חיבקתי את המצב, אני מאד שלם איתו, אני לא מתבאס, והיה כיף גם להמשיך כמושבע ולצפות מהצד".
אז מה סגרנו? אתה אדם נאמן וערכי או שחקן ואסטרטג?
"אני אסטרטג, אבל אני משחק במשחק בדרך שלי. זה היה משחק שח ואני שיחקתי אותו כמו דמקה. חוץ מזה, הגעתי לשלב בחיים שאני לא מרגיש שום צורך להוכיח שום דבר לאף אחד. ברגע שאני שלם עם עצמי, יש אנשים שיתחברו לזה ויש כאלה שלא. תמיד יהיה בן אדם שלא רואה את הדברים כמו שאני רואה אותם, אבל זה שלו. זה כמו הפוסל במומו פוסל".
מצחיק שבסוף ככה סיימת את המשחק, בגלל הפעמון.
"כן, יש לי בעיה עם פעמונים מסתבר. הייתה לי התלבטות האם לצלצל בפעמון ולהישאר במשחק, התייעצתי, קיבלתי אישור כי כולנו ידענו שאני הבא שמודח, ואחרי הדו-קרב עם דודו הם גם אמרו לי 'יובל, צלצל בפעמון' - ואני לא מצליח. לא מצליח לטפס ולעשות את הפעולה הזאת, כי אם אני עולה לצלצל אני מקריב אותם, ואחד מהם הולך הביתה. אז לא יכולתי. כשבפעולה האחרונה שלי במשחק, במאזניים, ראיתי שאלה בוכה וליה משכנעת אותה, למרות שרציתי להישאר בבקתה, ראיתי הזדמנות לעשות תיקון על המשחק עם ליה, ולסגור משהו שלא היה פתור, לקחתי את המשקולת מידה של אלה, וכמו סכין נעצתי אותה בליבי. אם אני שלחתי את ליה לבקתה - היא שלחה אותי הביתה. אנחנו פיטים. הרגשתי כמו ברלין בבית הנייר, ד'ארטניאן בשלושת המוסקיטרים. כולם בשביל אחד אחד בשביל כולם. אבל בשעת האמת - 'טוב שם טוב משמן טוב, ויום המוות מיום היוולדו'. כי ביום המוות אתה יודע שעשית את התיקון שלך".
זו נשמעת כמו מסקנה מהשנה החשוכה.
"נכון. זה באמת ככה. היו לי שתי אופציות גם אז. יכולתי להאשים את הנסיבות ואת העולם, ואת כולם חוץ מעצמי, וזה טבעי לכל בן אדם תמיד לנסות להצטדק ולחפש אשמים. כמו שאמר שלמה ארצי "הוא מאשים את העולם בכאביו". אבל עכשיו אני יודע שהדרך הנכונה והמשחררת היא לדעת שכל מה שקורה לנו בחיים הוא באחריותנו, בגללנו ובזכותנו. אם אתה לוקח אחריות - ואתה מודה שהגעת לבור בגללך, אז במודע אתה גם יודע שיש לך את הכוח לצאת מהבור בזכותך. וגם בהישרדות הגעתי לרגע הזה עם עצמי, ולא הקרבתי כדי להיראות או כדי לצאת בסדר, אלא כי הרגשתי שזה התיקון הנכון ברגע הנכון, וזה היה רגע שבו הרגשתי שניצחתי".
אז אתה שמח שהלכת?
"חד משמעית. זה הדבר הכי עוצמתי שעשיתי בחיים שלי מבחינת קושי פיזי ונפשי. זה מעצים, מלמד, ויצאתי עם תובנות פילוסופיות, וגם פשוטות על החיים".
תעשה את זה שוב?
"לא. זה הריאיליטי היחידי שהייתי מוכן לעשות, היחיד שגם עושים בו משהו ויש בו חוויות ואתגרים".
והכי חשוב - רזית?
"רזיתי 15 קילו. אבל החזרתי עשרים".
מה הדבר הבא?
"ממשיכים בשגרה, למרות שמקבלים המון ביטולים - זה כאב ראש בשביל ההורים לעשות בדיקות כדי לבוא, ולכן האולמות לא מפוצצים כמו בדרך כלל. זה גם סוג של הישרדות - להתעקש להכניס שמחה ואור וגם להתפרנס בתקופה כזאת. בינתיים אני מצליח לצוף מעל המים ולקיים את ההצגות, ובמקביל, מאז שחזרתי ישבתי וכתבתי מופע למבוגרים, סוג של הרצאת סטנדאפ - הרצאה מצחיקה שנקראת 'איך שורדים את זה?' שמדברת על הישרדות, על החיים, על הדרך שאני עברתי, על התובנות שהגעתי אליהם, וגם על הסמים אבל ממקום נטול דרמה. אני אפילו מרשה לעצמי לצחוק על זה. למשל להגיד לקהל 'תסתדרו בשורות, כמו שאני אוהב'".
