קרליבך פינת בטהובן
זה היה הסיפור הנלחש ביותר במסדרונות: קורות הלילה האחרון של מייסדו ועורכו הראשון של "מעריב", ד"ר עזריאל קרליבך. בראשית שנות ה־50 כל המדינה תקעה את אפה בדפי "מעריב" - בעיקר בימי שישי - כדי לשמוע מה יש לקרליבך לומר. ראשי ממשלה היו מנווטים מהלכים לאחר שהתייעצו איתו. לכן הגרסאות על מותו התרוצצו ותפחו במשך שנים. רק במלאת 60 שנה למותו צצה האמת החלקית מפי בתו תקומה בראיון למוסף הזה ובספרו של יאיר לפיד "זיכרונות אחרי מותי".
במוצ"ש, ה־12.2.1956, לאחר שקם מהשבעה על מות אמו, בא קרליבך לחדרה של בתו לומר לה "לילה טוב", סיפר שהוא יוצא לפגוש אנשים ויצא. ב־2:30 בלילה צלצל הטלפון בביתו של אריה דיסנצ'יק, שיהיה עורכו השני של "מעריב". "הד"ר קרליבך איננו בחיים", אמר המודיע שאלמוניותו נשמרת עד היום. דיסנצ'יק הנסער טרק את הטלפון. אך כעבור דקה שוב צלצל המבשר: "חזק את עצמך, זאת אמת איומה ומרה, אבל הדוקטור איננו".
בכותרתו הראשית כתב "מעריב" למחרת: "נדם ליבו של פאר העיתונות העברית". ואף מילה על נסיבות מותו. באחד מחיבורי אבות אבותיו של ה"פייק ניוז" כתב דוד לזר, מראשי "מעריב", שקרליבך מת בביתו, בכורסתו, "כשהוא מאזין לתשיעית של בטהובן". מאז התברר שבאותו לילה האזין העורך הראשי לקולות אחרים.
אחרי שנפרד מתקומה בתו, הלך למסיבה בבית ידידה שבעלה שהה בחו"ל. הוא המתין עד שעזב אחרון האורחים ואז - כך כתב לפיד הבן מפי לפיד האב ומפי הסב דוד גלעדי - הוא בילה במיטתה של אחת המאהבות הרבות שלו, אשתו של רופא תל אביבי ידוע. באמצע מעשה האהבה הכריע אותו התקף לב. שמה של הגברת או שם בעלה לא נחשפו. הניחושים בוודאי יימשכו עוד ימי עצמאות רבים.
טל ומטר
הסיפור על ג'ק צימרמן וטל ברודי שבר לכולנו את הלב. ברודי - האיש ששם אותנו על המפה, הוביל את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א במשך כעשור. הוא היה הסמל לעלייה, לקליטה, ליהדות אמריקה. אשתו הראשונה הייתה רונית, והם היו זוג שכולנו נהנינו להתגאות בו. עד שהגיע הקלע המחונן ג'ק צימרמן. שלא רק שירש את הגופייה מספר 6 בצהוב־כחול, אלא גם ניהל רומן עם רונית, שמאוחר יותר הפכה לאשתו. ברודי לא ידע את נפשו, וכולנו הזלנו דמעה יחד איתו. לימים סיפר ברודי, שמאז התחתן עם תרצה, רעייתו השנייה, שעם השנים ג'ק והוא חזרו להיות חברים ושהוא ורונית באים אליהם הביתה ומבלים איתם יחד בחגים.
גוש דן
כולם ידעו, כולם שמעו, כולם צחקו, אבל רק ב־1983 הוגשה נגד דן בן אמוץ תלונה על מעשה מגונה בקטינה. הילדה ביקרה את בן אמוץ עם דודתה שהתגוררה בשכנות. בשלב מסוים נאלצה הדודה ללכת לשעה וביקשה מבן אמוץ שהילדה תישאר אצלו. לאחר עזיבת הדודה, החל בן אמוץ ללטף את הילדה, לנשק אותה ולעסות את גבה ועוד. כאשר הילדה החלה לבכות, שאל אותה מדוע, והיא אמרה שהיא מתגעגעת להוריה. "לא היה לי נעים, לא ידעתי מה לעשות, הוא הזכיר לי את סבא שלי", אמרה מאוחר יותר. כשבן אמוץ ראה שהילדה נסערת, הוא נתן לה במתנה את ספרו "ילקוט הכזבים" וביקש שלא תהיה איתו ברוגז. דודתה של הילדה, שהרגישה "לא נעים" מבן אמוץ, לא עשתה עניין ממה שסיפרה לה אחייניתה, ורק כשחזרו הוריה מחו"ל הוגשה תלונה נגד בן אמוץ.
במהלך המשפט התייעץ בן אמוץ גם עם חברים אחרים "לדרך", למשל ידידו הכוריאוגרף ג'וקי ארקין, שהואשם גם הוא בבעילת קטינה. ארקין ייעץ לבן אמוץ להכחיש כיוון שמדובר במילה שלו נגד מילתה של הילדה. בסופו של דבר בן אמוץ הורשע, אבל ללא מאסר, אלא רק במאסר על תנאי לארבעה חודשים וקנס כספי של 50,000 שקל. כל מעלליו של בן אמוץ ויחסו לנשים וילדות לא מנעו מכל הברנז'ה להתייצב במסיבת הפרידה מהחיים שערך לעצמו חמש שנים לאחר מכן.
