ועוד קצת נִסים. הכותב המוכשר מני אסייג (“שנות השמונים") עבר תאונה בחו"ל וניצל בנס.
אסייג, פרט.
“יצאתי לחופשה כיפית בסופיה יחד עם כמה אחיינים, פלוס אחי הגדול וגיסי. יצאנו לטיול טרקטורונים, עם קסדות מאסיביות, למזלי. קצת לפני תום המסלול עליתי על סלע, והטרקטורון נטה שמאלה (שמאל זו תמיד בעיה אצלי), נלחצתי ובמקום ללחוץ על הגז ולטוס משם, לחצתי על הבלם וכך התהפכתי שמאלה והוטחתי אל הקרקע בעוצמה כשהקסדה ובורא העולם מצילים אותי מפגיעה אנושה. ואז הטרקטורון החליט לעשות עליי נסיעה קצרה כי נראיתי לו מסלול אטרקטיבי, וכך נמחצתי, וזה מה שגרם לסדקים בצלעות בחזה ובגב. לסיכום: כאבים בחלקי הגוף שלא כוללים את היד שמניחה תפילין ואת הראש, ולקח אחד ברור: לעולם לא לוותר על אמונה בשם יתברך, ועל חבישת קסדה, וחשוב שתהיה קסדה גדולה שמכסה את כל הראש והצוואר. תעבירו לילדים שלכם".
> "אמרתי לעצמי שהכל מהנאחס"
35 שנה למותו של אבי רן: האבא משה רן, כבר בן 84, מספר מדוע ויתר על האנדרטה בטבריה ומודה בחום לראש העיר חיפה
ב־11.7.1987, לפני 35 שנה, נהרג אבי רן - שוער מכבי חיפה ונבחרת ישראל - בתאונה עם אופנוע ים בכנרת. שמו של השוער המנוח מונצח בשני אתרים בחיפה - כיכר מרכזית על שמו בשכונת קריית אליעזר וגן פסלים על שמו במבואות הדרומיים של העיר. האב, משה, בן 84 היום, מתגורר בבית צנוע בקריית אליעזר, מתנדב במוסדות לילדים עם צרכים מיוחדים ונמצא בזוגיות עם ענת, שאת שם משפחתה אינו מעוניין לפרסם.
לפני מספר שנים היה ניסיון להנציח את זכרו של רן בטבריה, סמוך למקום שבו נהרג בגיל 23. ביולי 2016 הונחה אבן פינה למרכז הנצחה לשוער האגדי, ורבים נטלו חלק באירוע: שר האוצר דאז משה כחלון, השר לשעבר צחי הנגבי, ראש העיר טבריה לשעבר יוסי בן דוד, מאמן הנבחרת לשעבר אלישע לוי וגם כוכבי העבר אייל ברקוביץ' ומרקו בלבול.
לבסוף האתר לא הוקם, ומשה רן מסביר את השתלשלות האירועים: “אכן היה אירוע מהמם והיה אמור לקום מרכז הנצחה בטבריה, אבל ויתרתי. זה התחיל יפה ואז היה לי חבר קרוב מאוד, דוד פסו ז"ל, שעזר לי בכל הנושא והלך לעולמו בטרם עת. ואחרי זה הלך לעולמו יחזקאל מורד ז"ל, ששלושת רבעי טבריה הייתה שייכת לו וגם עזר לי. אז אמרתי לעצמי שהכל מהנאחס. עשיתי את כל המאמצים והעברתי את כל ההנצחה לחיפה, ואני מודה מאוד לראש העיר שלנו עינת קליש רותם על הכיכר בקריית אליעזר. היא נתנה לי מקום מצוין ואני מברך אותה. זה בדיוק ליד הבית שלי, ואני עובר שם כל יום שלוש־ארבע פעמים. נשאר שם רק דבר אחד שצריך להשלים. כיתוב עם הביוגרפיה שלו, ואני בטוח שהם יעשו את זה עם הזמן".
מניחה שעברת ימים לא פשוטים בשבוע שעבר.
“כן, היה קשה. אזכרה של 35 שנה".
עשיתם משהו מיוחד?
“לא, כבר אין לי כוחות. פעם הייתי עושה את זה בבית העלמין. אני עושה את זה כבר שנה שנייה בבית הכנסת בקריית אליעזר".
מגיעים הרבה אנשים?
“מגיעים מספיק. אני גם לא נותן לזה פרסום כל כך גדול. אני כבר בן 84".
שתהיה בריא. אשתך דניאלה ואתה גרושים. המשפחה התפרקה.
“אנחנו לא ביחד כבר הרבה שנים. אנחנו לא בקשר. הכל נגמר כשאבי נהרג".
