השבועות האחרונים היו בסימן סערה בסצינת התרבות, לאחר התחקיר של מיכל רבינוביץ בכאן 11 על הטרדות והתעללויות לכאורה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין בשכונת התקווה בת"א. מאז שפורסמו הטענות, לפני כחודש, סירב לוינשטיין להגיב למעט משפט קצר, "טענות חסרות שחר". כאן, בשיחה צפופה עם ליאורה, הוא מציג לראשונה את גרסתו לטענות.
שלום ליורם לוינשטיין.
"היי ליאורה, מה קורה?".
אצלי בסדר, אבל מה אצלך? אני תופסת אותך באמצע חשבון נפש?
"האמת, אני אגיד לך בכנות, שכן. אני כבר בן 72, לא גיל שמעמידים בו פנים. אין ספק שעברתי אירוע לא קל. בית הספר הוא מקור הגאווה שלי. עברו כאן אלפי תלמידים לאורך השנים. לא סתם הוא כל כך נחשב. לא האמנתי שאהיה במצב כזה. את צריכה להבין, ליאורה, אפשר בקלות להוציא במקרים האלו דברים מהקשר. הלימודים בבית ספר למשחק הם לא דבר סטרילי. המחזאות העולמית עוסקת גם באהבה וברגשות בין אנשים. אבל מעולם לא הייתה כוונה לפגוע באף אחד, אלא רק לקדם תלמידים למטרה".
אבל בכל זאת זה קרה. תלמידים נפגעו. שקלת להתפטר?
"אני אשקר לך אם אומר שזה לא חלף בראשי, אבל לצד הקושי קיבלתי גם המון תמיכה מהרבה מאוד תלמידים שלמדו אצלנו ומהוועד המנהל של הסטודיו. הם דנו בזה בישיבה מיוחדת וקיבלו שורה של החלטות. למשל שאנחנו נעשה שיתוף פעולה עם ארגון השחקנים ונציג בפניהם את הנהלים הכי קפדניים שגיבשנו והידקנו. נהלים מול כל מורה ותלמיד כדי לשמור על מרחב בטוח. הסטודיו הוא מה שאני משאיר בעולם התרבות הישראלי לדורות, ואני יודע שאין לי מה להסתיר. חבל שזה יצא ככה, אבל אני מסתכל על כל דבר בצורה אופטימית ומקווה שזה העביר אותנו שיעור חשוב".
היו לכם בעיות עם תלמידים בעקבות הכתבה?
"האמת היא שלא, וזה כי כל התלמידים חיים פה איתנו משנה א' ועד שנה ג' והם מכירים מציאות אחרת. אבל את יודעת, העולם היום השתנה, ואנחנו צריכים להיות קשובים לכל רגישות".
איך עברת את זה עם הבנות שלך, נעמי ואחינועם?
"הן היו הראשונות שסיפרתי להן על האירוע. עטפו אותי באהבה ובתמיכה. הן הכילו אותי בימים האלו ולא עזבו אותי לרגע. אבל, ליאורה, אני לא בטוח שאני יכול לדבר איתך ככה חופשי, אולי כדאי שאני אדבר קודם כל עם הדוברות שלנו ואוודא שזה בסדר".
אל תדאג, לדבר איתי זה בסדר.
"טוב, הבנתי, שיחה בהפתעה עשית לי. אני מקווה שנדבר בהמשך בהזדמנויות יותר שמחות ואוכל לספר לך על העשייה והפרויקטים המדהימים של הסטודיו שלנו".
