בתחילת החודש איבדה השחקנית שירה האס זוכת פרס אופיר ומועמדת לאמי, את אימה האהובה. כעת שלושה שבועות אחרי מותה, שיתפה האס את עוקביה במכתב האחרון שכתבה והקריאה לאימה ימים ספורים לפני לכתה.
"לפני פחות מחודש הלכה מהעולם האישה המדהימה והאהובה עליי ביותר, אמא שלי. בשבועות האחרונים כשהיא הייתה בהוספיס, נאמר לנו שהיא לא מסוגלת לדבר, אבל כן מסוגלת לשמוע. ואני, כשהגרון בגד בי כל פעם שניסיתי להוציא מולה מילה, החלטתי לכתוב לה מכתב ולהקריא לה אותו בפניה כשהיא במיטה. הספקתי לעשות את זה כמה ימים לפני שהיא נפטרה. היא לא ענתה, אבל כולי תקווה ששמעה. הכל טרי, כואב והידיים עדיין רועדות מלכתוב עליה בלשון עבר, אז אצרף חלק מהמכתב כאן", כתבה האס.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
View this post on Instagram
וזה המכתב שכתבה לאמה
"אמא שלי, כל פעם שמישהו מתעניין במי את, מי זאת אמא שלי, כשהוא רק מכיר אותי או מגיעים לשיחה הזו והוא שואל - 'איך היא?' הדבר הראשון שאני אומרת, כמו אינסטינקט מתוך הלב – זה שאת הבן אדם הכי טוב שאני מכירה. ולא רק, בחיי, בגלל שאת אמא שלי. אין אדם שלא נתקל או מכיר אותך שלא מתאהב בך. בין אם מדובר באבא, במשפחה, בחברות וחברים טובים ובין אם זה מוכר בסופר או איש שירות שמגיע אלינו הביתה, שעוד לא מספיק להשלים משפט וכבר מחכה אל מולו פרוסה נכבדת של עוגת תפוזים וכוס קפה מפנקת. אין מי שלא מדבר איתך ונפעם מהאור שלך. מהלב הנקי שלך. אין מי שלא מתמוגג מהנוכחות הכובשת שלך. אין מי שלא מתפלא מהטוב הזה, שמוקרן החוצה מהלב שלך, דרך הצחוק הממגנט, החיוך הכ"כ כנה, וכל זה עובר דרך העיניים שלך. העיניים הכי טהורות שמישהו יכול להיתקל בהן. עיניים שאתה רק יכול להביט בהן מבט קטן ולדעת שאתה מוגן. שאתה אהוב. אמא שלי. מי אני בלעדייך? כל פעולה שאני עושה, כל מילה ונשימה – זה בזכותך. כל מה שלמדתי ושיפרתי וכל מה שאני עוד שואפת לשפר [ויש הרבה] – זה בצילך. כל דמות שאני מגלמת, כל סיפור שאני מספרת ובטח כל הוקרה שהייתה ותהיה – הכל עבורך.
את זו אני. אני זו את. ועם כל הדמעות, העור החשוף, הכאב המפלח שלא ידעתי שאפשר בכלל להרגיש – אני מזכירה לעצמי שוב ושוב – שאת אמא שלי. וכמה אני ברת מזל שזכיתי לגדול תחת כנפייך.
את איתי. תמיד. גם כשהיינו יחד בסלון, צורחות שירים שאנחנו אוהבות ומתפקעות מצחוק, גם כשהיינו רחוקות מרחק יבשות, וגם עכשיו, כשאת פה מולי ולא יכולה לדבר, אבל אני מאמינה שיכולה לשמוע. אז תשמעי אותי עכשיו כשאני אומרת לך, אולי בפעם האחרונה, תודה. את האהבה של החיים שלי. האהבה הראשונה שלי כשפתחתי את העיניים והגעתי לעולם. תודה על האדם ההכי טוב שאת, תודה על האמא שאת. אני אוהבת אותך. אהבה ראשונה".
