כשלוש שנים חלפו מאז שופטת "מאסטר שף", מיכל אנסקי, התמודדה עם תסמונת על שם בל שגרמה לשיתוק בחצי מפניה, בדיוק כפי שקרה לזמרת אנה זק שנתיים לאחר מכן. אנסקי לא שיתפה מספר שבועות תמונות שלה ברשתות החברתיות ולאחר מספר טיפולים, טסה לבוסטון לניתוח תיקון של שרירי פניה. כעת אנסקי חושפת פוסט טראומה שליוותה אותה מאז המקרה.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
אנסקי כתבה ברשתות החברתיות: "'זה לא החיוך שלי. החיוך הזה עקום ומכוער. כל מה שאנשים רואים כשהם מסתכלים עלי זה את האי סימטריה שהותיר השיתוק'. כל המשפטים האלה היו כמו שלטי ניאון מהבהבים אצלי בתודעה. אפס שליטה על המחשבות והביקורת העצמית וכל גל מזיז אותי כרצונו, ולא חסרים גלים. בכל פעם שאני צוחקת אני מסתירה את הפנים עם היד, כמו עונש. מרגישה לעיתים כמו אישה שמתאבלת ולא מצליחה לשמוח עד הסוף. אבל המשכתי קדימה, בעשייה והגשמה, ובחרתי להאמין למה שהרופאים והמטפלים שלי הבטיחו, שזה יעבור כלא היה".
"עונה חדשה של 'מאסטר שף' ועוד עונה, המשכתי להצטלם לפרסומות ולנסוע לחופשות ועוד תמונה באינסטגרם שאני מחייכת קצת, קצות השפתיים נמשכות עד שהן שוות, לא יותר. אני שמחה? לפרקים, אבל עם זר קוצים שקוף על הראש. לא הבנתי בשנתיים הראשונות שמדובר בפוסט טראומה. אבל האבחון הגיע, ואיתו ההבנה שהשיתוק שחטפתי והטיפולים הרבים שלא עזרו, היו אירוע של טראומה מתמשכת. החיים שלי התחלקו ללפני ואחרי השיתוק".
"הימים התמלאו במחשבות חוזרות סביב האירוע. משפטים שנאמרו, חלומות ותחושות קשות של בושה וחוסר ערך עצמי שמציפות מחדש את הכל, את הכאב הפיזי והנפשי. מה שפירשתי כחוסר איזון הורמונאלי, התברר כמחלה של הנפש שמוצתת מטריגרים קטנים שמפעילים את מערכת הכאב הזו. האבחנה הייתה עבורי הקלה, משום שהבנתי שזה בא בגלים, אהיה עצובה ואז זה יעבור. למדתי לזהות מה מפעיל את הכאב ולהימנע, יום טוב זה יום בלי מחשבות רעות".
"מצאת את עצמי מרוחקת מסיטואציות, כמו דמות בתוכן אבל לא באמת, כאילו אני מסתכלת מבעד מסך על מה שמתרחש. כבר כמעט ארבע שנים. והקולות מבחוץ: 'איזה שטויות, תראי איך את נראית שבועיים אחרי לידה', 'אף אחד לא מסתכל לך על השפתיים, מקשיבים למה שאת אומרת', 'החיים שלך מושלמים, את השראה, מה את מתבאסת על השטות הזו'. ובתוכי, הכל הצטמצם לכדי בגידה אלימה מאד של הגוף. מדובר בשיתוק. והוא נמצא ושום דבר לא באמת מצליח לרפא אותו עד הסוף ובארץ לא יודעים כמעט כלום סינקנזיס, הסיבוך של פציאליס, המחלה הכרונית ממנה אני סובלת".
"בשנתיים האחרונות אני אוספת במרץ קבוצה של רופאים ופיזיותרפיסטים כדי להתייעץ כיצד אפשר להקל על התחושה הלא נעימה בשרירים, לשפר את הסימטריה ולהקל על הכאב ותחושת האי נוחות בפנים. אבל בעיקר עוסקת בהמלצות לכל מי שפנה ופונה אלי כל ממש מידי יום וזה דורש מידיות כי אם מטפלים נכון ב-72 השעות הראשונות הסיכון לסיבוך של פציאליס מצטמצם משמעותית. אז הבנתי. הבנתי שמה שאני צריכה לרפא זה לא את החיוך אלא את הראש, ובחרתי לשים לסחרחרה הזאת סוף".
"משום שכל כך הרבה דברים טובים קרו בעקבות השיתוק. ראיתי כמה דניאלה שלי גאוות חיי ונהדרת בחוכמתה, יש לי אהבה עצומה, ענקית, כזו שאפשר לחלום איתה על איך יראה מחר ולרקוד כל הלילה בסלון עד שהבוקר יגיע. גבריאלי אחת פיה קסומה, ומאודי שהיא הלב, כל כולי. יש לי משפחה, את כל מה שלא היה אז והייתי לא שמחה. ואני עובדת על לאהוב את מה שהתעקם, אדוה אומרת שרק אני רואה שיש שם ״כתם״, שזה אפילו סקסי. ובפוסט הזה אני אומרת, אני היא זו. ואני ממש אחלה. מי שהייתי כבר לא כאן ואני מפסיקה לחלום על מכונות זמן ועל תרופות פלא. אני לא 'איך שאני נראית'. אתם כבר קיבלתם אותי ככה, עכשיו רק נותר גם לי לקבל".
View this post on Instagram
