הזמן עובר מהר כשנמצאים בצמרת. כמעט מבלי שנרגיש מציינת קארן דונסקי, דוגמנית־העל ואייקון האופנה והסטייל הישראלית, את יום הולדתה ה־81. דונסקי התגלתה בגיל 23 ובשנת 1963 זכתה בתואר “מיס אלגנס". מהר מאוד היא הפכה לדוגמנית צמרת מובילה בישראל ומעבר לים, ועבדה עבור מותגים כגון איב סן לורן, טד לפידוס, קשארל, גודול ומאזט.
בישראל היא דגמנה עבור המותגים המובילים - משכית, גוטקס, בגד עור, ג'רי מליץ, גדעון אוברזון, ניבה, ידולי ועוד. במשך 35 שנה הייתה דונסקי אחראית על גילוין ועל הפיכתן של בחורות צעירות לדוגמניות מקצועיות, והייתה מבין הראשונות בתחום זה בישראל. במקביל היא הייתה גם אחראית על הכנתן של המועמדות לתחרות מלכת היופי מטעם שבועון “לאשה".
בשנת 2002 זכתה בטקס פרסי האופנה הישראלית בפרס מפעל חיים על תרומתה הרבה לאופנה הישראלית. בשנת 2008 היא נבחרה לאייקון האופנה הישראלי של כל הזמנים, ובשנת 2009 שיחקה בסדרה “דני הוליווד".
בגיל 24 היא נישאה לשלמה דונסקי, בנם של בעלי חברת האופנה תלווה מודל, אלו שגילו אותה לראשונה. מאוחר יותר סבל הבעל מהלם קרב ובני הזוג נפרדו. לשניים בן משותף, נואל, מורה לשפות. בחודשים האחרונים מיעטה דונסקי להופיע בציבור בשל מחלת ריאות קשה שבה לקתה. עכשיו היא מתראיינת לליאורה, מי שחשפה לראשונה את דבר מחלתה, לראשונה מאז לקתה בה.
שלום לקארן דונסקי וחג שמח. איך את מרגישה?
“יש שיפור מסוים. מחלת הריאות היא מחלה כרונית בשם ברונכיאקטזיס. זה אומר שהריאות מייצרות תדיר ליחה ירוקה וצהובה, שלא נדע. באיכילוב הוציאו לי בניתוח חירום שניים וחצי קילו ליחה. הייתי מורדמת ומונשמת שבועיים וחצי, שמו לי קנולה, קתטר. מה שחשוב בעיניי הוא שאנשים יידעו שלא צריך למהר להתחסן נגד הקורונה, עשיתי שלושה חיסונים כמתבקש ועם כל חיסון הרגשתי שמשהו לא טוב מתחולל בגוף שלי. בעיקר היה לי קושי לנשום. החיסון השלישי פשוט גמר אותי. מדברים על החיסון שאמור להגן בעיקר על אנשים עם מחלות רקע אבל שכחו להגיד איזה מחלות. לפחות בקורונה עצמה לא חליתי, תודה לאל".
מתי חלית בעצם?
“בפברואר השנה. תעשי חשבון. היה את האשפוז באיכילוב, הייתי מורדמת ומונשמת, ועוד מעל חודש במחלקה מיוחדת סיעודית ומונשמת עם זונדה. שלושה חודשים ב'גולדן קייר' סיעודי מורכב עם חמצן, ומשם לשיקום רגיל הכולל פיזיותרפיה, ועכשיו אשפוז בית עם טיפול בית ומטפלת 24/7".
היית בין חיים ומוות. כשהתעוררת מההרדמה הארוכה, היית בטח בהלם מוחלט ממה שעברת.
“נכון. הבן שלי, נואל, אפילו התבקש לחתום אם הוא רוצה להחיות אותי. בשורה התחתונה, ליאורה, עברתי גיהינום שאין לתאר. והכל התרחש בשעות, כלומר ההתמוטטות, שהפילה אותי לבולען. והכי מעצבן אותי שעוד מתמידים לשלוח לי המלצה לבוא שוב להתחסן נגד קורונה. זה פשוט מוציא אותי מדעתי".
כשפרסמתי את הידיעה על אשפוזך, באישורך כמובן, המון אנשים רצו לעזור לך. בפועל - מי הגיעו?
“כתבת 'לאשה' המיתולוגית, דליה בן ארי, ורוחל'ה מימון. הן באו לבקר אותי באיכילוב והיו נהדרות. בהמשך ביקרה אותי העורכת שלי ממגזין יופי שבו אני כותבת, ענת טלר, חנוך ריכלסון, שבא פעמים רבות ל'גולדן קייר', והמאפרת שלי שרון מימון, שגם טרחה לחפש לי טרנינגים עם שרוולים, שקשה להשיג אותם בקיץ. עכשיו אני בבית של חברה שלי שגרה בקומה שלי, מרים, שדואגת לי. ושכנה אחרת, שמעולם לא הכרתי שולחת ארוחות צהריים מדי פעם. הפיליפינית שמטפלת בי אינה דוברת עברית ואינה יודעת לבשל, אך היא טובה אליי ודואגת לי לכל מה שאני זקוקה לו. ליאורה, מעולם לא היו לי ציפיות כך שאין לי אכזבות. בגדול, עזרה זה לא בדיבורים זה במעשים. אינני יודעת מי העלה את קבוצת הוואטסאפ לתמיכה בי, יכול להיות שבני נואל. אינני יודעת בנושא דבר. בכל זאת אני שמחה, כי לא האמנתי שאגיע ליום ההולדת ה־81 שלי שחל ב־29.9, וזה העיקר. איחולי בריאות ממני לכולם".
