מיילי סיירוס עלתה השבוע על הבמה לעוד הופעה שגרתית מול אלפי אנשים במקסיקו, לא דבר זר לה במיוחד, רק שהפעם בצעד חריג החליטה הכוכבת שעומדת באור הזרקורים מגיל 12, לעצור הכל ולחשוף מה עבר עליה באותם רגעים: "מישהו מכם הרגיש פעם חרדה? פאקינג כל כך הרבה חרדה, ללא כל סיבה? מישהו מכם הרגיש חוסר ביטחון וודאות? כי ככה אני מרגישה עכשיו ואני לא יודעת למה. אולי כי לעשות מה שאני עושה מרגיש כמו לעשות צניחה חופשית כל יום מחדש למחייתי".
the crowd singing happy birthday to Miley Cyrus made her anxious about being 30 and started to have a panic attack. pic.twitter.com/KOTSnS2Xrb
— Miley Cyrus Austria - fan (@FweakyMo2) November 21, 2022
במילים האלו סיכמה סיירוס בצורה מדוייקת את מה שעובר על תעשיית המוזיקה והבידור בכלל בשנים האחרונות - המעבר מריטוש ושלמות לפגיעות ושבריריות. מבובות פופ מצוחצחות שאוהבות להגיד בכל ריאיון מזדמן אצל ג'ימי קימל שהן "feeling so blessed", לבני אדם אמיתיים, כשרוניים ככל שיהיו ועם הרבה מזל להתפרסם בצורה כזאת מטאורית, אבל עדיין בני אדם.
ואולי זה קשור לתרבות ה"אותנטיות" שנוצרה בשנים האחרונות. העולם התחיל לוותר על פילטר paris ו-jakarta (בהזדמנות זו, אם מישהו בנציגות מטא קורא את זה- חייב ריענון דחוף, אף אחד לא משתמש בזה יותר, זה מביך) והחליט לעבור לתוכן פחות מתוסרט, פחות מפולטר. איפשהו בין כל אושיות הרשת הלעוסות שפתחו בטרנד בו הן בוכות את נפשן מול מצלמה כי עבר עליהן יום קשה והן רוצות להראות את הצד האמיתי של החיים, למרות שהכל צולם ברינג לייט הכי איכותי שיש וגם עליו יש קוד קופון, נדמה שדווקא השיח על התמודדויות נפשיות קיבל במה מרכזית ולא צינית בתעשייה שכולה סרקזם אחד גדול.
ניקח את בילי אייליש, שבנתה קריירה על חשיפת הנפש שלה וההתבגרות באור הזרקורים, וככל שהמשיכה לחשוף את אי השלמות שלה, הקהל חיבק יותר ויותר. אחר כך הגיעה אריאנה גרנדה שהחליטה לבטל הופעות ומפגשי מעריצים והודיעה: "אני במצב נפשי לא טוב, תנו לי זמן להחלים". גם אצלה, הקהל עטף וקיבל באהבה שהפתיעה גם אותה ואת הצוות הניהולי שלה.
נדמה שמאז, צמד המילים "התקף חרדה" הפך לשם קוד להכלה וסובלנות, גם אם אתה אחד האנשים הכי מפורסמים בעולם. רק בשנה האחרונה שניים מהכוכבים הכי גדולים בפלנטה- שון מנדז וג'סטין ביבר, הודיעו שהם במצב נפשי ירוד ולוקחים פסק זמן מהטור העולמי שלהם כדי להתמקד בבריאות. אם עקבתם עד לכאן, אתם כבר יודעים את ההמשך – הקהל כמובל, עטף בחום. הרשימה הזאת לא נגמרת- סלינה גומז שחררה סרט בו חשפה את הדיכאון והחרדה אליו שקעה בשנים האחרונות, טיילור סוויפט הוציאה ספיישל לנטפליקס בו סיפרה על השנים בהן החליטה להסתגר בבית בשיא התהילה, קיילי ג'נר חשפה שחוותה דיכאון אחרי לידה ובגדול, כל כוכבי הוליווד התעוררו והתחילו לצעוק שגם הם, כמו כולם, צריכים לפעמים עזרה.
העניין הוא שצריך לשאול לפעמים איפה עובר הגבול הדק בין חשיפה אישית ואמיתית לבין שימוש ציני בנושאים כל כך טעונים? בינואר האחרון הודיעה אדל על ביטול הטור המיועד שלה בלאס וגאס, יומיים לפני שהיה אמור להתחיל. מקורבים לה לחשו לתקשורת שהזמרת נמצאת "במצב נפשי לא טוב", אולי כדי לקבל סימפטיה מהקהל, אולי כדי למזער נזקים, אבל מאחורי הקלעים נשמעו טענות אחרות- ריבים בלתי פוסקים עם בן הזוג וחוסר היערכות בזמן של הזמרת והצוות שלה.
כך או כך, הוליווד של 2022 רוצה להראות לעולם צד יותר פגיע שלה ופחות מרלין מונרואי עם בלונד פלנטין ושמלה צחורה מתנפנפת ברוח, בתקווה שנושאים כאלה חשובים יהפכו בסוף להיות נורמליים כל כך עד שלא יצטרכו לייצר מהם כותרות.
בפעם הבאה שמיילי סיירוס תחטוף התקף חרדה מול אלפי אנשים, היא כבר תדע להגיד להם, בלי שזה ירגיש מוזר או שונה שהיא לא נמצאת במצב נפשי טוב. היא כנראה תוסיף גם קללה, זאת מיילי סיירוס בכל זאת, אבל זה כנראה לא יהיה כזה ביג דיל לקהל שלמד לחבק התקפי חרדה.
