התסמונת של שרית פולק: במסגרת שבוע האופנה המעצב אריאל טולדנו סיכם 7 שנות יצירה בתצוגה שבה נחשפה קולקציית הכלות של המעצב לשנת 2023. בין הצועדות על המסלול, הייתה גם מפיקת האירועים שרית פולק, שפרצה לתודעה בתור אשתו של לירז רוסו, המוכר יותר כסטטיק.
מאז הגירושים המתוקשרים של השניים פולק לא הרבתה להתראיין בתקשורת, אך עבור האירוע - שנערך עם מטרה מיוחדת - שבוע האופנה מתקיים השנה בסימן בריאות האישה, ועוסק בין היתר ב"תסמונת קדם וסתית" – תופעה המשפיעה על נשים רבות. לרגל פאנל מיוחד שערך בנושא, החליטה פולק לשבור שתיקה ולדבר על הקושי שמלווה אותה כל החיים. "צעדתי בשתי תצוגות, אחת של פיקס ואחת של שמלות כלה של אריאל טולדנו, מאלפות, וזהו, סיימתי לצעוד וגם השתתפתי בפאנל, היה יום מלא בעשייה".
אני רואה שכבר ירדת מהשמלה.
"ירדתי מהשמלה, ירדתי מה 'פיקס' נשאר האיפור והשיער. אני לא יודעת איך אני אלך לעבודה ככה. אבל בסדר".
לאן את ממשיכה מכאן?
"יש לי עוד פגישות עם לקוחות. אני לא יודעת אם הם ייקחו אותי ברצינות אבל... יהיה בסדר, אני מפיקת אירועים במקורי, אז אני הולכת להוריד את האיפור ולרוץ לעבודה".
איך זה ללבוש שמלת כלה?
"לא מרגש אותי במיוחד, כבר לבשתי לא מעט פעמים לצילומים, לתצוגות, לחתונה, אז תמיד נחמד, וזהו. שמלות מהממות אריאל עשה, עכשיו אני אתחיל לעבוד איתו הרבה, יש לי הרבה כלות".
איך זה בכלל לדגמן, זה משהו שחשבת שתעשי?
"לא חשבתי, כי אני לא דוגמנית. זה עבודה קשה, באמת שזו עבודה קשה, אני מורידה בפניהן את הכובע, שעות לא שעות, קר, חם, על עקבים, זה מטורף. מי שלא עוסק בזה לא מבין עד כמה זה קשה".
זה באמת לא נראה קשה מבחוץ, ספרי מה היה הכי קשה לך מהניסיון שלך.
"לא יודעת... שום דבר לא קשה לי, הייתי מפקדת בצבא, קצת יותר חסינה, להיות על הרגליים המון שעות. אבל זה לא קל, לא פשוט, זה מעייף".
התצוגה הייתה בסימן מודעות לתסמונת קדם וסתית?
"כן, גם הפאנל שהתארחתי בו לפני. הרי בתקופה הזו אנחנו יכולות להיות טיפה רגשיות יותר, טיפה פחות מאוזנות, יש 150 תסמינים, אז זו הייתה תצוגה שמאוד קריטי לשים אותה על המפה. בסופו של דבר אין מודעות לנושא הזה. עד לפני כמה שנים לא ידעתי מה זה. פשוט חשבתי, או שאני משתגעת או שקורה משהו באיזשהי תקופה בחודש, אבל אז קראתי על זה, כי אני אוהבת לקרוא".
איך זה בא לידי ביטוי בשבילך?
"אני הופכת להיות בן אדם אחר... סתם. פשוט אני הרבה יותר רגישה. אני יכולה לשבת בבית, לראות סרט ולבכות גם אם לא קורה שום דבר, לא שמח לא עצוב. אני סתם כזה... 'אוי, הוא אכל גלידה'. אני מאוד רגישה, אני פתאום עם מצבי רוח, אני בן אדם מאוד עם 'סנטר' ויציב, לא מתאים לי להיות לא מאוזנת. אגב, אני עכשיו, אז לא לעצבן אותי".
אני אקח את זה בחשבון.
"פתאום אתה רואה אותי מתחילה לבכות. אתה אומר לי משהו ואני בוכה".
אמרת שחשבת שאת משתגעת, מה עובר לך בראש?
"לא באמת משתגעת, אתה הרבה יותר רגיש, עם פתיל יותר קצר. מי שמכיר אותי יודע שאני לא בן אדם שרב עם אנשים, אני יכולה להיות קצת יותר עצבנית, טיפה, במנעד שלי... זה כזה 'צ'יוואווה קטנה'. לא יותר מזה".
