במסגרת שיתוף פעולה חדש בין רשת האופנה "פקטורי 54" לרן דנקר, השחקן והמוזיקאי הצטלם להפקת אופנה עם ניחוח ארצישראלי. בסדרת צילומים, שהתקיימה בקיבוץ דליה ברמות מנשה, זכה דנקר להתחבר שוב לילד שבו ולזכרונות מהימים היפים שלו בקיבוץ. הסט נע בין שבילי הקיבוץ, חדר האוכל, האורווה ושדות החיטה.
כדי להעצים את הרקע, שהמקרה הזה הוא שבילי הקיבוץ שכולנו מכירים כך או אחרת, בחרו להלביש את הזמר הצבעי אדמה חמים, ובצבעוניות אביבית עדינה. ניתן לראות לוק בולטים, כמו חליפת פשתן חומה של דולצ'ה וגבאנה, או חולצת פולו בצבע בז עם מכנסיים חומים מחויטים, ג'ינס בגוון שמנת מבית המעצב הפריזאי ז'אקמוס, ז'קט של ג'יל סנדר, ועוד.
"הבחירה בעת הזאת לעשות משהו משמעותי, מיד זורקת אותי לדבר הכי בסיסי - לאהבה שלי לארץ הזאת", אמר רן בראיון. "נולדתי בארה"ב, אבל זו פאזה שאני לא זוכר, הייתי קטן. כשחזרנו לארץ זזנו בין כל מיני מקומות, ואחד המקומות המשמעותיים עבורי כילד היה קיבוץ האון. הקיבוץ הפך להיות מבחינתי מקום שהוא השפיות שלי. שם אפשרתי לעצמי להיות חולמני, יצירתי, מחובר לטבע. בחרתי שנצלם הפקה בקיבוץ כי רציתי להנציח את הילד שרץ בקיבוץ, על המדרכות השבורות, הדשא המצהיב, עם ריח החציר והצרצרים. יש משהו מאוד נוסטלגי בקיבוץ, מאוד פראי, טבע, שדות, אדמה, מבחינתי זה להראות את המקום הסנטימנטלי עבורי".
הבוקר של השבעה באוקטובר תפס את רן בדירה ביפו עם בן הזוג איתי, ימים ספורים לפני לידת בתו הבכורה אור. "הייתי משוכנע שאיתי מעיר אותי כי צריך לרוץ לבית חולים, היינו כבר בשלב שבו זה אמור לקרות כל יום. ההבנה שאנחנו בעצם בתוך אירוע מתגלגל וקשה, שעכשיו נפתחת מלחמה, גרמה להלם ופחד, אבל ההתעשתות הייתה די מהירה. תוך יומיים כבר הייתי בדרכים, נוסע לאן שרק אפשר, לפעמים לבד עם גיטרה ולפעמים עם להקה. זו הייתה רכבת הרים של רגשות, יחד עם אדרנלין, בניסיון להבין מה קורה. הבנתי נורא מהר שיש לי תפקיד, ונסעתי לפגוש מפונים, פצועים, חיילים, כל מה שעולה במחשבה. נסעתי גם למקומות שלא ביקשו. לא קראנו לזה 'הופעה', אלו היו מפגשים אנושיים, שכללו התפרצויות בכי, שיחות מפעימות עם אנשים מדהימים, סיפורי גבורה, סיפורים עצובים וגם רגעים אפלים".
