אנחנו חיים בתקופה שמבקשת מאיתנו להיאחז בכל שביב של תקווה, חיבוק, שמחה או רגש. ובדיוק בגלל זה, ההופעה של יובל רפאל באירוויזיון אמורה הייתה להיות רגע כזה - כזה שעושה צמרמורת, שמאיר את הלב, שמזכיר לנו מי אנחנו. יובל רפאל היא זמרת אדירה, עם שיר שמרעיד לבבות, יופי יוצא דופן, נוכחות של דיווה, ויכולת ווקאלית שמקבלת שבחים חוצי יבשות, וגם סיפור חיים מרטיט. אבל דווקא במקום שבו הכול אמור להתחבר לכדי קסם אחד - משהו לא עבד. והכוונה היא לסטיילינג.
אחרי לוקים בלתי נשכחים כמו אלה של נועה קירל או עדן גולן, נציגותינו הקודמות לאירוויזיון, נדמה שהפעם נרשמה החמצה. זו לא החמצה של כוונה, אלא של ביצוע. יובל היא גדולה מהחיים, מהפנטת, מרגשת, ומזמינה את כל העיניים עליה - ובדיוק בגלל זה הסטיילינג היה צריך לעטוף אותה, לחזק אותה, ולהפוך אותה לאייקון על הבמה. במקום זה, קיבלנו בחירות שמרגישות פושרות, מתונות מדי, לא מותאמות לגודל הרגע.
באירוע השטיח הטורקיז של האירוויזיון (שהתקיים השבוע) היתה ההזדמנות הראשונה להרשים, אבל הלוק שנבחר היה פשוט מדי. שמלה של מותג ישראלי (כבוד!) – אך כזו שכבר נראתה על לא מעט סלביות בארץ כגון רותם סלע, אופירה אסייג ואירית רחמים. בשילוב גרביונים כהים ותכשיטים אדומים בולטים, התוצאה הייתה בלגן של ניגודים שלא הרימו את יובל למקום הראוי לה. זה לא הרגיש מרענן או פורץ דרך, אלא פשוט לא מדויק.
גם לוק ההופעה עצמה סובל מאותה בעיה. יש רגע יפה שבו השרוולים מתנופפים ויוצרים דימוי מרהיב של עוף חול - חזק, סמל מלא משמעות - אבל הרגע הזה חולף. הוא לא מחזיק הופעה שלמה. והשיר, שהוא כל כך עוצמתי, ביקש ליווי ויזואלי באותה רמה. במקום זה, קיבלנו תלבושת שמרגישה כמו פשרה. משהו שהוכן ברגע האחרון ואז החליטו לנסות 'להציל' אותו עם שרוולים מתנופפים. זה פשוט לא וואו. אפילו חלק מהלוקים שלה במהלך 'הכוכב הבא לארוויזיון' היו מלאי עוצמה ונוכחים יותר מהלוק הנבחר.
סטיילינג לבמה, בטח אחת הבמות הגדולות בעולם, הוא לא כמו סטיילינג לאירוע רגיל. זו מומחיות. זו הבנה של תנועה, של תאורה, של פרופורציות, של נרטיב. כמו שלא תשלח רופא עיניים לנתח לב, כך גם לא כל סטייליסט מתאים לבנות לוקים לבמה בינלאומית. יובל, עם כל הכישרון, היופי והעוצמה שלה, פשוט לא קיבלה את מה שמגיע לה מהבחינה הזו. וזה מבאס. כי מגיע לה יותר. מגיע לה לוק שיגרום לעולם לעמוד ולמחוא כפיים עוד לפני שהיא פותחת את הפה. מגיע לה מיתוג שמתחיל מהצליל הראשון ונשאר איתנו הרבה אחרי ההופעה. היא הביאה את הלב. הסטיילינג? פחות. וחבל.
