יש החלטות עורכיות שעוברות חלק, ויש כאלה שמעוררות מהפכה במערכת. השבוע גילו עורכי המגזין היוקרתי ואניטי פייר מה המשמעות של פוליטיקה במקום העבודה. כשהעורך החדש מארק גווידוצ'י החליט להעניק שער למלניה טראמפ כדי לפנות גם לקהל השמרני, הוא לא ציפה למרד שפרץ במערכת. "אני אצא מהדלת המזדיינת הזאת, וחצי מהצוות שלי יילך אחריי", איים אחד העורכים. פתאום, שער של מגזין הפך לקרב על נשמת האופנה האמריקאית.
מארק גווידוצ'י, שנבחר לאחרונה על ידי אנה וינטור עצמה להוביל את מגזין התרבות והלייפסטייל של קונדה נאסט, הגיע עם תוכנית. הוא רצה להרחיב את הקהל של המגזין ולפנות גם לקוראים שמרניים. הרעיון להעמיד את מלניה טראמפ על השער נראה לו הגיוני מבחינה עסקית - הרי היא הגברת הראשונה של ארצות הברית, ושערים עם דמויות פוליטיות תמיד מוכרים.
אבל גווידוצ'י לא צפה את התגובה הקיצונית מצד הצוות. עבור רוב העורכים במגזין, זה לא היה עניין עסקי אלא עקרוני. הם ראו במהלך הזה בגידה בערכים של המגזין ופשרה עם מה שהם רואים כמשטר בלתי מקובל.
התגובות בתוך המערכת היו קיצוניות. אחד העורכים לא הסתפק בביטוי אי נוחות - הוא איים בהתפטרות המונית. "אני אצא מהדלת המזדיינת הזאת, וחצי מהצוות שלי יילך אחריי", הוא הודיע לעורך הראשי. אותו עורך הוסיף שהוא מוכן לוותר על המשרה הנחשקת במגזין היוקרתי ולעבוד בכל עבודה אחרת, כולל לארוז מצרכים בסופרמרקט, רק לא להישאר במגזין בתנאים כאלה.
עורך נוסף פנה אפילו לתקשורת החיצונית. בראיון לדיילי מייל הוא הסביר את העמדה: "אנחנו לא הולכים לנרמל את טראמפ הרודן הזה ואשתו. פשוט לא נעשה את זה. אנחנו נעמוד על העקרונות שלנו ועל מה שנכון לעשות".
השפה הקשה והרגשות החזקים מעידים על כמה עמוק הפער בין ראיית העולם של הצוות לבין ההחלטה של העורך. עבורם, זה לא רק שער של מגזין - זה סמל של פשרה מול משהו שהם רואים כבלתי מקובל מבחינה מוסרית.
אם אכן תככב מלניה על שער ואניטי פייר, זה יהיה שינוי דרמטי מהגישה שנקטה קונדה נאסט כלפי משפחת טראמפ במהלך הקדנציה הראשונה. מגזין ווג, מבית אותו תאגיד, נוהג באופן מסורתי להעניק לגברת הראשונה צילומי שער, אבל מלניה טראמפ שברה את המסורת הזו.
מלניה לא כיכבה במהדורה האמריקאית של מגזין האופנה מאז שנת 2005 - כלומר הרבה לפני שטראמפ הפך לנשיא. לעומתה, הילרי קלינטון, מישל אובמה וג'יל ביידן הופיעו כולן על שער ווג בזמן שבעליהן כיהנו כנשיאים. מישל אובמה אפילו הופיעה שלוש פעמים, וג'יל ביידן פעמיים.
החרם הבלתי מוצהר הזה על מלניה טראמפ הפך לסמל של הקרע בין עולם האופנה הניו יורקי לבין הממשל הרפובליקני. עכשיו, כשגווידוצ'י מנסה לשבור את הקרח הזה, הוא מגלה שהקרע עמוק יותר ממה שחשב.
הצד השני: תמיכה מהימין
בעוד שצוות ואניטי פייר נחרד מהמחשבה על שער עם מלניה, העורך החדש זוכה לתמיכה מצד אחר. בפאנלים של רשת פוקס ניוז, הרעיון מקבל אהדה רבה. "דווקא הייתי קונה את המגזין אם מלניה הייתה על השער", אמר אחד המגישים. "הייתי קונה כמה עותקים - רק כדי להוכיח נקודה".
התמיכה הזו מבהירה את הרציונל העסקי מאחורי ההחלטה. יש קהל שרוצה לראות את מלניה טראמפ על שערי מגזינים, וקהל הזה מוכן לשלם על זה. השאלה היא האם הרווח הפוטנציאלי שווה את המחיר של פיצול הצוות.
מעניין שמלניה טראמפ עצמה לא נראית נלהבת במיוחד מהרעיון. בדצמבר האחרון, בראיון לתוכנית "פוקס אנד פרנדס", היא נשאלה אם היא חושבת שתופיע על שער מגזין אופנה במהלך הקדנציה השנייה של בעלה.
תשובתה הייתה מעט מפתיעה: "אני כבר הייתי שם. יש לנו כל כך הרבה דברים חשובים יותר לעשות מאשר להופיע על שער של מגזין, כל מגזין". הגישה הזו מעידה על מישהי שאולי לא צמאה לתשומת לב של עולם האופנה כמו שפעם.
הסערה בואניטי פייר היא סמפטום של משהו יותר גדול - הקיטוב הפוליטי האמריקאי שחודר לכל תחום, כולל לעולם האופנה והלייפסטייל. בעבר, מגזיני אופנה יכלו להישאר יחסית אפוליטיים. הם כיסו אופנה, סלבריטיז ותרבות בלי להיכנס יותר מדי לוויכוחים פוליטיים.
אבל התקופה הנוכחית שונה. עורכי מגזינים מרגישים שהם לא יכולים להישאר נייטרליים כשמדובר בדמויות שהם רואים כבעייתיות מבחינה מוסרית. הם רואים את התפקיד שלהם כמעורב יותר מפרסום תמונות יפות - הם רוצים להיות שומרי סף תרבותיים.
נכון לעכשיו, לא ברור אם מלניה באמת תככב על השער או שההתנגדות הפנימית תגרום לגווידוצ'י לוותר על הרעיון. ההתפטרויות שאיימו בהן העורכים הן לא איום ריק - במגזין כמו ואניטי פייר, הצוות הוא הנכס הכי חשוב.
מצד שני, גווידוצ'י נבחר בדיוק כדי להוביל שינוי ולהרחיב את הקהל. אם הוא ייכנע לחץ הצוות, זה יהיה סמן שהוא לא באמת שולט במגזין שלו.
בסופו של דבר, הסערה הזו חושפת את האתגר של כל עורך במאה ה-21: איך לאזן בין שיקולים עסקיים, ערכים אישיים, ולחץ מהצוות והקוראים. בואניטי פייר הם מגלים שלפעמים אי אפשר לרצות את כולם - ושההחלטה על מי לרצות יכולה לעלות יקר.
