כשדוויין "דה רוק" ג'ונסון הופיע על השטיח האדום בפסטיבל ונציה, הקהל לא האמין למראה עיניו. האיש שהפך לסמל של כוח פיזי ושרירים מפותחים הגיע עם מראה שונה לחלוטין - רזה יותר, מעודן יותר, והכי מעניין: נחוש יותר מתמיד להוכיח שהוא הרבה יותר מסתם כוכב פעולה. מה שקרה לו בחודשים האחרונים זה לא סתם שינוי פיזי - זה מהפכה של גבר שמחליט לכתוב את הקריירה שלו מחדש.

בגיל 53, דוויין ג'ונסון מעז לעשות משהו שלא הרבה כוכבים בהוליווד מוכנים לעשות - לקחת סיכונים אמיתיים עם הדמות הציבורית שלו. במשך שנים, הוא היה "דה רוק" - הגבר הכי חזק בעולם הבידור, מי שיכול לעשות הכל בכוח ולפתור כל בעיה עם השרירים שלו. אבל במה שהוא מתחיל לקרוא לשלב הבא בקריירה שלו, ג'ונסון מוכיח שהוא מוכן לוותר על כל מה שהפך אותו למפורסם בשביל משהו אמיתי יותר.

השינוי הפיזי שלו הוא רק החלק הגלוי של מהפכה פנימית עמוקה הרבה יותר. אחרי שעלה 30 פאונד שריר למען תפקידו בסרט "The Smashing Machine", שבו הוא מגלם את לוחם ה-MMA מארק קר, הוא עכשיו בתהליך ההפוך - ירידה דרמטית במשקל כדי להתכונן לתפקיד הבא שלו. בסרט "Lizard Music", הוא יגלם דמות שנקראת "איש התרנגולת" - זקן מבוגר שהחבר הכי טוב שלו הוא תרנגולת. זה לא סתם שינוי תפקיד - זה שינוי זהות מלא.

ההחלטה הזאת לא הגיעה בקלות. במשך עשורים, דה רוק היה כלוא במה שהוא מגדיר בעצמו כתבנית קפואה של הוליווד. התבנית של כוכב הפעולה, של הגבר הבלתי מנוצח, של מי שתמיד יציל את המצב בכוח. "כשאתה בהוליווד", הוא הסביר בפסטיבל ונציה, "הכל נהיה עניין של הכנסות. ואתה רודף אחרי ההכנסות, והן יכולות להיות מאוד רועשות ולדחוף אותך לקטגוריה, לפינה - 'זה הנתיב שלך וזה מה שאתה עושה וזה מה שהוליווד רוצה ממך'.

הבעיה עם התבנית הזאת היא שהיא הפכה נוחה מדי. סרטי "מהיר ועצבני", "ג'ומנג'י" ו"מואנה" הביאו לו הצלחה עצומה וכסף רב, אבל גם יצרו תחושה של לכידות יצירתית. הוא הרגיש שהוא חוזר על עצמו, ששום אחד - כולל הוא עצמו - לא באמת יודע מה הוא מסוגל לעשות מעבר לכוח הפיזי שלו.

השינוי הפיזי שהוא עובר עכשיו הוא סמלי לא פחות מאשר מעשי. כשהוא מדבר על כך ש"יש לו עוד דרך ארוכה ללכת" בירידה במשקל, הוא לא מתכוון רק לקילוגרמים. הוא מתכוון לדרך שלו למקום חדש לגמרי בתעשיית הבידור - מקום שבו השם דוויין ג'ונסון יהיה קשור לעומק השחקן ולא רק לגודל זרוע.

התגובות לסרט "The Smashing Machine" בפסטיבל ונציה נתנו לו את האישור שהוא היה צריך. עשרים דקות מחיאות כפיים, זמזום על אוסקר, ודמעות של הבמאי בני סופדי כשהוא חיבק אותו ואת עמילי בלאנט על הבמה. זה לא היה רק הכרה במשחק שלו - זה היה אישור לכך שהטרנספורמציה שלו אמיתית ויעילה.

התפקיד הבא שלו ב"Lizard Music" מבוסס על ספר דניאל פינקווטר משנות השבעים, וזה אולי הבחירה הכי מרחיקת לכת שלו עד כה. במקום להיות גיבור פעולה, הוא יהיה אדם מבוגר וקצת מוזר שמגלה עולם של טלטולות המנגנות מוזיקה חוצת יקומים. זה דורש ממנו לא רק לרדת במשקל, אלא גם להפנים סוג חדש לחלוטין של נוכחות על המסך.

המעבר הזה לא מקרי - הוא חלק מתכנית מחושבת לבנות קריירה שחקנית שתחזיק מעמד הרבה מעבר לגיל שבו כוכבי פעולה בדרך כלל פורשים. בגיל 53, דה רוק מבין שהגוף שלו לא יכול להמשיך לשאת את העומס הפיזי של סרטי פעולה לנצח, אבל הכישרון השחקני שלו יכול להמשיך להתפתח ולהתבגר.

התהליך הזה לא קל מבחינה פסיכולוגית. לוותר על הזהות שהפכה אותך למפורסם ועשירה זה כמו לחזור להיות מתחיל, רק הפעם בגיל בוגר יותר ועם הרבה יותר לאבד. אבל ג'ונסון נראה נחוש לעבור את זה, גם אם זה אומר להפתיע מעריצים שרגילים לראות אותו בדרך מסוימת.

השינוי הפיזי שלו הוא הוכחה חיה לכך שהוא מוכן להקריב כל דבר למען האמנות שלו. זה לא שינוי של נוחות או בריאות - זה שינוי של מישהו שמוכן להרוס ולבנות מחדש את הדמות הציבורית שלו בשביל לגלות מה הוא באמת מסוגל להגיש כשחקן. וזה סוג של אומץ שלא רואים הרבה בהוליווד של היום.