יש ערבים שבהם פחות זה יותר, ויש ערבים שבהם השקיפות היא הצהרה. הגאלה השנתי ה־14 של מוזיאון האמנות LACMA בלוס אנג'לס היה בדיוק מהסוג השני. דמי מור, בת ה־62, שחוזרת לזוהר אחרי מועמדותה לאוסקר על תפקידה ב־The Substance, הגיעה בשמלה שחורה שקופה שהוכיחה שהיא לא מתנצלת על שום דבר - ובוודאי לא על גילה. פריס הילטון, קריסטן וויג ודיקסי ד'אמליו הצטרפו אליה על השטיח האדום עם שמלות "עירום" משלהן, אבל כולם דיברו על דמי.

דמי מור (צילום: Frazer Harrison/Getty images)
דמי מור (צילום: Frazer Harrison/Getty images)

הערב שבו השקיפות שלטה

הגאלה השנתי ה־14 של מוזיאון האמנות LACMA (Los Angeles County Museum of Art) התקיים במוצאי שבת בלוס אנג'לס, והמוטו של הערב היה ברור: פחות זה יותר, ושקיפות היא הצהרה. דמי מור, פריס הילטון, קריסטן וויג ודיקסי ד'אמליו - כולן בחרו בשמלות "עירום" נועזות שהציתו את השטיח האדום.

דמי מור, בת ה־62, שנמצאת בעיצומה של תחייה קריירתית אחרי ביצועיה המועמדים לאוסקר בסרט The Substance, הייתה כוכבת הערב. היא הגיעה בשמלת הלטר שחורה ושקופה עשויה רשת דקה שחיבקה את גזרתה הרזה, ועוטרה בפאייטים צבעוניים בעיצובים פרחוניים. השמלה נטולת השרוולים הדגישה את הגוף המפוסל שלה, והשיער השחור הארוך נשלח בגלים עבים על כתף אחת. הציפורניים האדומות תאמו את הפרחים האדומים שעל השמלה - כל פרט היה מדויק.

פריס, כריסטן ודיקסי - כולן בשקיפות

פריס הילטון, בת ה־44, לא נשארה מאחור. היא לבשה שמלת תחרה שחורה שקופה ונועזת עם מחשוף עמוק וצ'וקר תואם, והפגינה ביטחון מלא מול המצלמות.

פריס הילטון (צילום: Amy Sussman/Getty Images for LACMA)
פריס הילטון (צילום: Amy Sussman/Getty Images for LACMA)

השחקנית קריסטן וויג גם היא השאירה מעט לדמיון בשמלת תחרה שחורה שקופה שלבשה ללא חזייה, רק עם תחתונים שחורים. היא בחרה במראה איפור טבעי וברונזי שהשלים את הלוק הנועז.

אישיות המדיה החברתית דיקסי ד'אמליו לבשה שמלה שחורה שקופה ומוגזמת במיוחד, כששערה בקושי מסתיר את החזה מחשיפה. התלבושת כללה נוצות שחורות על השרוולים, והיא השלימה את הלוק עם נעלי פלטפורמה כסופות גבוהות במיוחד.

גאלה לכבוד אמנות וקולנוע

הגאלה השנה כיבדה את במאי הסרטים Black Panther ו־Creed, ריאן קוגלר, שזכה לאחרונה להצלחה נוספת עם הסרט Sinners, ואת האמנית מרי קורס.

דיקסי דומאליו (צילום:  Amy Sussman/Getty Images for LACMA)
דיקסי דומאליו (צילום: Amy Sussman/Getty Images for LACMA)

ליאונרדו דיקפריו ממשיך לשמש כיו"ר־שותף של האירוע יחד עם יו"ר הנאמנים של LACMA, אווה צ'או - תפקיד ששניהם ממלאים מאז תחילת הגאלות של Art+Film. לפי אתר המוזיאון, ההכנסות מהאירוע מוקדשות לשילוב קולנוע כחלק משמעותי יותר מהפעילות האוצרותית של LACMA, וכן לתמיכה במשימת המוזיאון הרחבה.

במקום שטיח אדום מסורתי, האורחים צולמו מול יצירת האמנות האיקונית של כריס ברדן, Urban Light - מערך של 202 פנסי רחוב עתיקים משוחזרים המעטרים את מתחם המוזיאון.

דמי מור נגד "דה־סקסואליזציה של נשים מבוגרות"

הופעתה של דמי מגיעה לאחר שנשבעה להילחם בתופעת "דה־סקסואליזציה של נשים מבוגרות", בצילומים מרהיבים למגזין Glamour, לאחר שנבחרה לאחת מנשות השנה של המגזין.

השחקנית האמריקאית הציגה מראה נועז במיוחד כשהצטלמה בקורסט חשוף עם חתכים וחצאית דרמטית. דמי הוסיפה לגובהה עם נעלי פלטפורמה גבוהות במיוחד, ואבזרה בעגילי יהלומים.

האם לשלושה לבשה בגאווה את שיערה הארוך משוחרר וזורם מעבר לכתפיים - כשהסבירה שגידולו היה עבורה מעשה של התרסה.

בריאיון משותף עם כוכבת The Substance, מרגרט קולי, נשאלה כיצד הצליחה לגדל את שערה כל כך ארוך. היא השיבה:
"כן, אני חושבת שאחרי שגילחתי את הראש כשעשיתי את G.I. Jane - שזו הייתה חוויה מאוד עוצמתית - פשוט התחלתי לתת לו לגדול."

היא המשיכה: "וזה קרה במקביל לכך שנסוגתי מעבודה כדי להיות עם הילדים שלי. פשוט התחלתי לתת לשיער שלי לגדול. אני חושבת שזה גם כי אני קצת עצלנית ולא אוהבת לשבת בכיסא שעות או לטפל בו יותר מדי."

לדבריה: "שומעים לעיתים קרובות שכשנשים מתבגרות הן לא צריכות להחזיק שיער ארוך. בשבילי, לא קניתי את זה. זה לא הגיוני. שמתי לב שנשים אחרי גיל המעבר גוזרות את השיער שלהן כמעט למראה גברי, כאילו מבטלות את המיניות שלהן. ואני חושבת שאצלי זה היה הפוך - רציתי לשמור עליה."

התחייה של דמי

דמי חוותה תחייה קריירתית בשנה האחרונה בזכות הסרט The Substance, בתופעה שכונתה בתקשורת "המור־נסנס" (Moore-naissance).
היא זכתה לשבחים על תפקידה כאליזבת ספארקל, מדריכת אירובי טלוויזיונית מפורסמת שמפוטרת ביום הולדתה ה־50, ומחליטה לנסות תוכנית ניסיונית לשיפור הגוף בשם The Substance.

כשהיא לוקחת את הזריקות היא מתעלפת, והעור שלה נבקע לאורך עמוד השדרה - אז מתגלה העצמי החדש שלה, סו, בגילומה של מרגרט קולי: האישה הצעירה והסקסית שהיא הייתה רוצה להיות.

המחיר של השינוי: השתיים חייבות להתחלף מדי שבוע - אחת בעולם האמיתי, אחת באנימציה מושעית. כשסו מחליטה שלא ברצונה לוותר על הזמן שלה, מתחילה התפוררות הדדית.

הסרט מציג גרסה נשית־מודרנית של סיפור ד"ר ג'קיל ומר הייד - פמיניזם גותי על שנאה עצמית, דימוי גוף והלחץ החברתי לשמור על נראות נצחית. הוא כבר הוגדר על ידי המבקרים כ"קלאסיקת כת מיידית" בז'אנר האימה הפסיכולוגית.