חודשיים אחרי שהפכה לאמא, טליה עובדיה כבר עומדת על סט צילומים של קמפיין ג'ינסים של Diesel - אחד המותגים האייקוניים בעולם הדנים. נראה כמו חלום? אולי. אבל כשהיא מדברת על החזרה המהירה לעבודה, היא לא מצמצת את הקושי. "אני לא באה לצייר אידיאל של שום דבר", היא אומרת בכנות. בראיון מיוחד מהסט, טליה מדברת על הלחץ והחרדה שגרמו לה לחזור מהר, על הביקורת שהיא חוששת ממנה, ועל למה המעצים האמיתי זה לא החזרה למידה בג'ינס.
מזל טוב על הלידה! רגע אחרי חופשת הלידה את כבר בעצם חוזרת לעבודה עם קמפיין גדול. מה גרם לך להגיד כן לפרויקט הזה דווקא עכשיו?
"אני לא אגיד שלא חששתי. מצד אחד דיזל - זה גדול וזה חלום. מצד שני, כן יש איזושהי ביקורת על העניין שחזרת מהר לעצמך ואיך עשית את זה, ויש גם ביקורות שלפעמים פחות נחמדות, כי הרבה פעמים אנשים מדברים מאיפה שאת יודעת יושב להם. אז כן היה - אני הדבר האחרון שאני רוצה להראות זה איזשהו אידיאל, כי בעיניי זה לא. כל אישה נראית אחרי לידה איך שהיא נראית וזה בסדר, ויש גם זמן לחזור לעצמך בלי לחץ בכלל."
"אני יכולה להגיד שבמקרה שלי, מה שגרם לי באמת לחזור טיפה יותר מהר זה דווקא לא המניעים הכי חיוביים. זה דווקא בא יותר מסטרס ומלחץ וחרדה. והייתי שמחה להחליף את זה בזה שיקח לי טיפה יותר זמן לחזור לעצמי. אבל כן, זה חד משמעית עניה לאיזושהי ירידה יותר מהירה במשקל שעליתי בהיריון."
"אבל אני דואגת גם לציין את זה שיש איזושהי הערה - אני לא באה לצייר אידיאל של שום דבר, וגם לא להתנצל באיזשהו מקום."
קמפיינים ג'ינסים זה די אייקוני. מה המשמעות של לצלם דווקא דנים אחרי שהגוף עבר שינויים כאלה? יש בזה משהו שהוא מעצים?
"מעצים... אני לא יודעת אם נכון להגיד מעצים. מבחינתי המעצים זה לא זה שחזרתי למידה שלי בג'ינס, אלא זה שידעתי שנייה לא לוותר על עצמי, וכן לדעת לחזור לעשייה, וכן לדעת לחזור להגשמה - אפילו יותר בשביל הילד שלי מאשר בשביל עצמי, כדי שהוא יגדל ויהיה לו, אני מקווה מאוד, מקור להשראה. אז בפן הזה זה מעצים, פחות בקטע של חזרתי למידה שלי בג'ינס ובואו נצטלם לקמפיין."
״אחרי שאת עוברת כזה תהליך של לידה, יש עניין של החלמה. כל אחת יש לה את ההחלמה שלה - יש כאלה שצריכות יותר זמן ויש כאלה שצריכות פחות. אני מסוג אנשים שעשייה מחייה אותם. אם הייתי נכנסת לכמה חודשים טובים בבית, הנפש שלי הייתה נכבית. זה אני יכולה להגיד מתוך הכרות עצמית באופן חד משמעית. אז עם כל כמה שזה לתמרן ולעשות את הדברים בין לבין, זה עשה טוב לי."
האם הסגנון שלך השתנה אחרי ההיריון, או שחזרת לבגדים שאהבת לפני כן?
"תראי, חזרתי לבגדים של הלפני כן - מבחינת סגנון, כן. יש את המחשבה של 'מה פחות בטן? אני אמא'. אבל עדיין זה כאילו בינתיים כיף לי ככה. אבל אני מאמינה שזה כן ישפיע אפילו טיפה יותר בהמשך, אם לא עכשיו."
מהו הפריט שהכי התגעגעת אליו בזמן ההיריון ושמחת ממש לחזור אליו?
"וואו, אני חושבת שג'ינס. כי לבשתי ג'ינסים ממש עד הלידה - לקחתי פשוט כמה מידות טובות מעל. אבל ג'ינס שהוא יושב, את יודעת, כמו שצריך והבטן - זה קצת פחות מסתדר, אלא אם כן את שמה ג'ינס היריון. אני לא קניתי ג'ינסים של היריון, אז תמיד זה היה כזה יושב ליד."
איך את רואה את עצמך משלבת אופנה ואמהות בשנה הקרובה? יש סגנון אימא שמדבר עלייך?
"קודם כל, אופנה זה אהבה וזה תרפיה וזה יצירה. זה משהו שהוא חלק ממני. איך שהשתחררתי מהצבא, זה הדבר הראשון שעשיתי - למדתי עיצוב אופנה. גם היום אני מתעסקת בלעצב בג'וואנה."
"איך זה משתלב ביחד? אני חושבת שבסדר. אני חושבת שאני אצליח לצלול. בואו, אנחנו ביום צילום, הילד בן חודשיים נשאר - אני אומרת, זה מתכווץ הלב שלי - אבל אני מאמינה שאני אצליח לעשות גם וגם. זה פיזית כרגע קורה. מאחלת לעצמי שזה פשוט ימשיך ככה, להמשיך לתת בכל הנקודות ולנסות להיות בהן הכי טובה - בעיקר באמהות, אבל גם בכל השאר."
טליה עובדיה, בכנות מרעננת, לא מנסה למכור לנו חלום. היא לא מציירת תמונה ורודה של אמא מושלמת שחוזרת לגוף של לפני הלידה בלי מאמץ. היא מדברת על הלחץ, על החרדה, על המחשבות "מה יגידו", ועל הרצון האמיתי - שלא לכבות את הנפש. זה לא סיפור של "איך לחזור למידה בג'ינס", זה סיפור של אישה שמנסה לא לאבד את עצמה תוך כדי שהיא הופכת לאמא. ויש בזה משהו הרבה יותר אמיתי מכל קמפיין מושלם.
