היא הייתה יותר מסתם שחקנית. בריז'יט בארדו, שהלכה לעולמה הבוקר בגיל 91, הייתה תופעה שהגדירה מחדש מה זה להיות אישה חופשייה בעולם שלא היה מוכן לזה. מצווארון בארדו ועד תסרוקת השוקרוט, מהביקיני שהזעיק את הוותיקן ועד ההתמסרות לבעלי חיים - היא עשתה הכל בדרך שלה, תמיד.
בריז'יט אן-מארי בארדו נולדה בפריז בספטמבר 1934 להורים תעשיינים קתוליים אמידים, שהחמירו בחינוך שלה. אבל לבארדו היו תוכניות אחרות. כבר בגיל 15 היא החלה לדגמן וכבשה את שער מגזין Elle, ובגיל 18, חרף התנגדות הוריה הנחרצת, נישאה לבמאי רוז'ה ואדים. באותה שנה, 1952, היא פרצה לתודעה הבינלאומית כשהופיעה בביקיני זעיר בסרט "מנינה". משם הדרך לכוכבות הייתה קצרה.
"ידעתי שאני מכוערת כילדה", סיפרה פעם. "אמרתי לעצמי שאני חייבת לפחות להיות חכמה ומצחיקה. ידעתי שאני צריכה להיות הכי טובה במשהו, אחרת אהיה כלום. ידעתי שאני רוצה שהעולם יידע על בריז'יט בארדו". וכך היה.
לאורך שנות ה-50 וה-60 היא כיכבה בעשרות סרטים, ביניהם "ואלוהים ברא את האישה" מ-1956 שהפך אותה לכוכבת עולמית. היא נודעה בכינוי "BB" והפכה לסמל של שחרור מיני בתקופה שהוותיקן גינה אותה וכמרים יצאו נגדה. אבל הביקורות רק הגבירו את הסקרנות - התורים לסרטים שלה התארכו והקריירה שלה צמחה.
בארדו לא רק שיחקה בסרטים - היא יצרה טרנדים. "צווארון בארדו" החושף כתפיים נקרא על שמה. "תנוחת בארדו" עם רגליים משוכלות וגרביים שחורות הפכה לאייקונית. תסרוקת ה"שוקרוט" המרושלת שלה, האייליינר השחור הדרמטי והביקיני שהיא הפכה לפריט חובה - כל אלה עיצבו דור שלם של נשים שרצו להיות כמוה. היא שימשה אפילו כמודל לפסל "מריאן", הסמל הלאומי של צרפת, ואנדי וורהול צייר אותה.
גם מחוץ למסך היא חיה חיים סוערים. ארבעה בעלים, ומאהבים שכללו את וורן בייטי, מרלון ברנדו, שון קונרי ומיק ג'אגר. כשנולד בנה היחיד, ניקולא-ז'אק, היא הצהירה שהיא "לא אימהית" ובחרה שלא לגדלו - הוא גדל אצל משפחת אביו. "תמיד חיפשתי תשוקה", הסבירה פעם. "זו הסיבה שלעתים קרובות בגדתי. כשהתשוקה הגיעה לסיומה, ארזתי את המזוודה שלי". ליום הולדתה ה-40 היא בחרה לחגוג בצילומי עירום לפלייבוי.
אבל באותה שנה, 1974, הכל השתנה. בארדו הודיעה על פרישה מהקולנוע אחרי כמעט 50 סרטים ויותר מ-70 שירים. היא הרגישה "מרוסקת" מחיי הסלבריטאות, ובחרה להקדיש את שארית חייה לבעלי חיים. "נתתי את יופיי ואת נעוריי לגברים", אמרה. "עכשיו אני נותנת את חוכמתי וניסיוני לבעלי חיים".
ב-1986 היא הקימה את "קרן בריז'יט בארדו" להגנה על בעלי חיים, הפכה לצמחונית ופעלה ללא לאות. ב-1987 מכרה חמישית מרכושה, כולל תכשיטים ואמנות, וגייסה חצי מיליון דולר למען הקרן. ב-2001 הצליחה להציל כ-100,000 כלבי רחוב בבוקרשט ממוות.
אבל לצד ההערכה, בארדו גם עוררה מחלוקת קשה. ב-2004 היא הורשעה בהסתה לשנאה גזענית בגין התבטאויות נגד מוסלמים בספרה "זעקה בדממה", ונקנסה ב-5,000 ליש"ט. ב-2019 נקנסה שוב על התבטאויות כלפי תושבי האי ראוניון. היא תמכה בגלוי בחזית הלאומית הימנית של ז'אן-מארי לה פן ובתו מארין, וקראה שלא להצביע למקרון בטענה שיש "קור בעיני הפלדה שלו".
בשנים האחרונות היא סבלה מדלקת ניוונית במפרק הירך ונאלצה להיעזר בהליכון. באוקטובר האחרון אושפזה בבית חולים בסן טרופה עקב "מחלה קשה" ועברה ניתוח. הבוקר הודיעה הקרן שלה על מותה.
נשיא צרפת עמנואל מקרון, למרות הביקורת שספגה ממנו, הספיד אותה בחום: "הסרטים שלה, הקול שלה, התהילה המסנוורת שלה, התשוקה הנדיבה שלה לבעלי חיים, הפנים שלה שהפכו למריאן - בריז'יט בארדו גילמה חיים של חופש. אנחנו מתאבלים על אגדה של המאה."
