כשבאד באני עולה על הבמה, כולם מצפים למשהו פרובוקטיבי. הראפר הפורטו-ריקני הפך את האופנה לנשק - הוא הגיע למט גאלה עם שובל פרחוני באורך 8 מטרים, לבש חצאית בטלוויזיה כדי למחות על רצח של אישה טרנסג'נדרית, ולא פעם השתמש בבגדים כדי להעביר מסר חברתי חזק. אז כשהוא עלה לבמת מופע ההפסקה של הסופרבול אתמול, כולם חיכו לפעולה הבאה שלו - אולי חצאית? שמלת ערב? מחאה נגד ICE? אבל באד באני עשה משהו הרבה יותר מפתיע: הוא פשוט התלבש יפה, בחר בזארה, ונתן למוזיקה לדבר.
הספקולציות לפני המופע היו פרועות. ברשת היה הרבה שיח על האם הוא יופיע בחצאית או בשמלת ערב. במסיבת עיתונאים ביום חמישי, הוא רמז שהמופע יהיה על משהו אחר לגמרי: "אנשים רק צריכים לדאוג לרקוד", הוא אמר. ובאמת, כשהוא עלה לבמה עם כדור פוטבול ביד, לבוש לבן מלא מראש ועד רגל, היה ברור שזה לא הולך להיות ערב של מחאה - זו הולכת להיות חגיגה.
הפתעה נוספת? כל הבגדים היו מזארה. לא מותג יוקרה, לא קוטור, לא מעצבים שהיו ממות על ההזדמנות הזו. רק שבוע לפני כן, בית האופנה סקייאפרלי יצר קולקציית גברים ראשונה בהיסטוריה של 99 שנים רק כדי להלביש אותו לגראמי. אבל בסופרבול, באד באני בחר בנגישות על פני יוקרה - והמסר היה ברור.
הלוק הראשון שלו כלל חולצה לבנה עם עניבה שהציצה מתחת לחולצת פוטבול מעוצבת בהתאמה אישית, עם שם המשפחה שלו Ocasio והמספר 64 - שיצר מיד תיאוריות מעריצים על מה הוא מסמל. המכנסיים הלבנים המושלמים שלו נחו בדיוק על נעלי הספורט Adidas BadBo 1.0 שלו בגוון קרם - איזו במה טובה יותר מזו כדי לחשוף את שיתוף הפעולה החדש?
אבל הפרט שגנב את תשומת הלב באמת? משקפי השמש היוקרתיים שלבש על הבמה - מדגם Oversize Pilot מבית Miu Miu במחיר 1,589 שקל. העיצוב הנועז והזוהר, ששילב אלגנטיות עילית עם ווייב אורבני עכשווי, היה הנגיעה המושלמת שהפכה את הלוק הלבן הפשוט למשהו מיוחד. הבחירה במשקפיים כאלה רק חיזקה את מעמדו של באד באני כאייקון אופנה גלובלי - כזה שיודע בדיוק איך להוסיף נגיעת יוקרה בלי להסיח את הדעת מהמוזיקה.
כשליידי גאגא הגיעה להופעת האורח שלה, רבים ציפו לשינוי תלבושת דרמטי. אבל באד באני נשאר נאמן לרעיון הראשוני שלו - הוא הופיע שוב בז'קט קרם עם כפתורים כפולים, שינוי כל כך עדין שרבים מהצופים בכלל לא שמו לב. ריקי מרטין הצטרף אליו בלבן טוטאל עם חזה יותר חשוף, בלוק לבן רופף.
זה היה שונה מכל מה שמכירים מבאד באני. הוא ידוע בשילוב של אופנת יוקרה עם אופנת רחוב, בסטייל הרפתקני ופרובוקטיבי. הוא משתמש בבגדים כדי להעביר מסר. אבל הסופרבול זה קהל רחב, וזה היה ערב שבו, בכוונה, הבגדים לא עשו את הדיבור.
המסר השקט היחיד שאולי הועבר היה על נגישות - וחוסר רצון להתהדר בעושר בתקופה שבה משפחות אמריקאיות רבות מתמודדות עם עלויות גבוהות. הבמה של הסופרבול הפכה למסלול יוקרה בשנים האחרונות (למעט רקדני קנדריק למאר שלבשו חולצות יוניקלו בפעם הקודמת, אם כי הוא עצמו לבש מותגי מעצבים). זארה, לעומת זאת, היא מותג בהישג יד עבור צופים רבים. אם נתעלם לרגע משעון הזהב של 18 קראט שלו מבית Audemars Piguet, באד באני אולי הציג את עצמו כאדם רגיל בין החקלאים ושחקני הדומינו של ההפקה בהשראת פורטו ריקו.
הנושא המרכזי כאן, עם זאת, היה של אהבה ואחדות. בסוף ההופעה, הוא החזיק את אותו כדור פוטבול שאיתו הגיע לבמה, והמילים "אמריקה, אנחנו יחד" מוטבעות עליו. הקריאה שלו "אלוהים יברך את אמריקה" ואחריה צעקת שמות של מדינות ברחבי אמריקה הייתה המסר האמיתי.
ארון הלבוש של ההפקה עדיין מצא הרבה דרכים לחלוק כבוד לפורטו ריקו - נושא חוזר באופנה של באד באני - עם רקדנים ומבצעים שלבשו את כובעי הקש המסורתיים "pava" ואת צבעי הדגל הפורטו-ריקני. ליידי גאגא, בינתיים, לבשה שמלת פלמנקו כחולה של Luar, מעוטרת בסיכה שעוצבה לפי הפרח הלאומי של פורטו ריקו.
ומעבר לאופנה, הבמה הייתה מלאה בסמלים - מקני סוכר שמעוררים את העבר הקולוניאלי של האי ועד קווי חשמל שמדברים על התשתית הלא אמינה שלו. אבל האיקונוגרפיה הייתה בעיקר של גאווה, לא של מחאה.
אייקוני אופנה יודעים מתי להשתמש בגב שלהם כדי להעביר מסר, ומתי להשתחוות לאירוע. במובן הזה, הגישה המינימליסטית והמצומצמת של באד באני שיקפה את החזון שלו לחצי הזמן: בלי הדפסים, בלי דפוסים, בלי תת-טקסט גלוי - רק חגיגה.
