הערב (ד׳) התקיימה תצוגת הגמר של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר במוזיאון קמפוס הפניקס בראשון לציון, ו-35 בוגרות ובוגרים עלו למסלול עם קולקציות שנבנו מארבע שנות לימוד - ועוד יותר מזה, מסיפורים אישיים שלא תמיד קל לספר אותם בקול רם. קשה לצאת מתצוגה כזו בלי להרגיש סוג של גאווה. כל קולקציה נשאה איתה עולם שלם, ואפילו כשסגנון מסוים לא היה בדיוק שלי - הצלחתי להבין ולהתחבר אל ההשראה שמאחוריו. יש תמיד דברים שמושכים את העין יותר מאחרים, וכאן בחרתי להתעכב על שלושה.
תצוגת הגמר התקיימה במסגרת שיתוף הפעולה המתמשך בין שנקר לקבוצת הפניקס. ראש המחלקה אילן בז'ה תיאר את המחזור הזה כזה ש"בוחר להישיר מבט אל המציאות, להשיל את המסכות ולתת מקום לאמת אנושית וחשופה." ולא הגזים. בין הקולקציות שעלו למסלול: מחווה לחברה שנרצחה בנובה, עיבוד של חוויית ה-7 באוקטובר, סיפור של מהגרת שמחפשת שייכות, ילדה שאיבדה את אביה השוטר. אופנה שלא מנסה להסתתר מאחורי הבגד - אלא להשתמש בו כדי להגיד משהו אמיתי.
אריאל זילברשטיין הציגה "זהות מאומצת" - קולקציה שבוחנת זהות כבחירה מודעת: כיצד אדם מאמץ תרבות ושייכות שאינן ממולדתו. היא נשענת על ילדות בבית תל אביבי שמילאו בתרבות איטלקית, ועל המתח שבין המולד לנבחר. הצלליות הפיסוליות, המותן המודגשת והנפחים הדרמטיים שואבים השראה מהקוטור האיטלקי של שנות ה-80. ז'קט זמש צהוב חמאה עם כתפיים רחבות מעל ווסט ומכנסי פליסה בדוגמת משבצות שוקולד-רוסט, מקסי קוט מנופח במשבצות בז'-קאמל-אפור מעל רומפר זמש קוניאק, וטוטאל לוק בקרם-שמנת - ז'קט סרוג עם כתפיים עגולות ודרמטיות, טופ בנד ומכנסיים רחבים, הכל מוכתר בכומתה תואמת ועגילי פנינה ארוכים. בצמר, בעור ובמשי היא הופכת את הבגד למרחב שבו זהות לא נקבעת - אלא נבחרת.
גל חיון הגיעה עם "Heritage" - קולקציה שחוזרת אל שורשי המשפחה היהודית ממרוקו וטורקיה ומבקשת להפוך את האישה עצמה לתכשיט. בעבודת יד אינטנסיבית שמשלבת אבני סברובסקי, חריזה, עור, מפות טורקיות וחפצי וינטג', כל פריט מרגיש כמו חפץ קודש. שמלה שחורה קצרה עם מחוך מובנה, עיטורי תחרה וחצאית מנופחת עם פרנזים שחורים, מעיל קצר עם כתפיים מרובעות עשוי שכבות עור שחור ופרווה בדוגמת סלסולים עם עיטור ברונזה גדול במרכז, ושמלת מקסי בגוון זהב-חום עם כתף אחת בנויה כולה מרשת דיג עם פרנזים שמשתפלים לרצפה ודגי עור תלת ממדיים בגוון זהב המפוזרים לאורכה. דרמטי, עשיר ומרגש.
רותם קצר בחרה כיוון שקט יותר אבל לא פחות עמוק. "אינטימיות זהירה" נולדה מהחינוך הסובייטי שבו גדלה ומדמות ילדת השלג שמתקשה להכיל קרבה מבלי להינמס. הקולקציה בנויה בשכבות - פיזית ורגשית. שמלה קצרה מנופחת בגוני קרם וזהב עם וולאנים וסרטי סאטן ירוקים על הכתפיים, לצד חצאית מידי אורגנזה ירוקה פרחונית עם תחרה בשולים ומחוך שרוכים מעל חולצה עם הוד. כאילו מישהי התחילה להיפתח - אבל שמרה לעצמה שכבה אחת של הגנה.
התצוגה התקיימה השנה בפעם השלישית בשיתוף קבוצת הפניקס, במוזיאון קמפוס הפניקס בראשון לציון. קשה לא לצאת משם עם תחושה שמשהו אמיתי קרה הערב על המסלול.
