יש דברים שלא באמת עומדים לדיון. שרית חדד היא זמרת של פעם בדור, ואחרי 30 שנות קריירה היא גם לא צריכה מאיתנו אישור על מה שהיא יודעת לעשות על במה. אמש היא הגיעה לראשונה בקריירה לפארק הירקון, מול עשרות אלפי מעריצים, לערב שסימן עוד נקודת ציון בקריירה שלה. במהלך המופע היא אפילו אירחה את בתה בת התשע, נויה, לדואט משותף של "את חלק ממני", ברגע שהצליח לרגש גם אותה.
בקיצור, מבחינת שרית - היה שם כל מה שצריך בשביל ערב ענק.
אבל אנחנו כאן בשביל האופנה, ושם כבר יש לנו כמה שאלות.
במהלך המופע החליפה חדד שלושה לוקים שיצרה עבורה הסטייליסטית מזל חסון. על הנייר, כל המרכיבים דווקא מאוד שרית: חליפות, נצנצים, קריסטלים, שקיפויות והרבה נוכחות. היא הרי אף פעם לא הייתה הבחורה שתעלה לבמה בטי־שירט חלקה וג'ינס ותסגור עניין, וגם לא היינו רוצות שתהיה.
לחדד יש שפה אופנתית מאוד ברורה. היא אוהבת גלאם, היא אוהבת חליפות והיא אוהבת בגדים שרואים גם מהשורה האחרונה. ובפארק הירקון, מכל המקומות, בהחלט אפשר ואפילו רצוי ללכת בגדול.
אבל ללכת בגדול לא חייב להיות להוסיף עוד ועוד.
אחד הלוקים לקח את שרית למקום המוכר שלה: שחור מכף רגל ועד ראש, עם מכנסיים, חלק עליון שחור וז'קט מחויט שעליו שובצו שלל אבנים ועיטורים כסופים. מתחת לז'קט הציצה שקיפות באזור המחשוף, וגם הכתפיים קיבלו מנה נדיבה של נצנוץ.
כל אחד מהאלמנטים האלה יכול היה לעבוד בפני עצמו. הבעיה מתחילה כשכולם רוצים להיות הכוכבים של אותו לוק. הז'קט כבר עושה מספיק, השקיפות מוסיפה עוד מוקד, והעיטורים ממשיכים על פני הז'קט כולו. במקום חליפה שחורה חזקה עם פרט אחד שעושה את ההבדל, קיבלנו הרבה פרטים שמדברים בו־זמנית.
גם החליפה הלבנה של Dare המשיכה בדיוק את אותו קו, ודווקא כאן נמצא בעינינו הבסיס שהיה יכול להפוך ללוק מצוין. חליפה לבנה על במה יכולה להיות חזקה וחגיגית, ובמקרה של שרית היא גם מרגישה טבעית לחלוטין. אלא שגם הפעם לא הסתפקו בחליפה: מהכתפיים ומהז'קט השתלשלו שרשראות ופרנזים כסופים, ומתחת נלבש חלק עליון לבן.
ושוב חזרנו לאותה נקודה: יש כאן יותר מדי דברים שרוצים שנשים לב אליהם. החליפה עצמה הייתה יכולה להחזיק את הלוק, אבל מרוב תוספות קשה לדעת איפה בדיוק להסתכל.
ואם חשבנו שהמעבר לג'ינס וטי־שירט יוריד קצת את מפלס הנצנצים, טעינו.
חדד עלתה גם בטי־שירט לבנה משובצת אבנים ובג'ינס של Frame, שמכוסה גם הוא בעיטורים מנצנצים. מבין שלושת הלוקים, זה המראה היותר משוחרר וקז'ואלי, אבל דווקא כאן נשארנו הכי מבולבלות.
אנחנו לגמרי בעד הרעיון של לעבור במהלך הופעה למשהו נינוח יותר. הבעיה היא שגם הלוק הזה לא באמת מוריד הילוך: הטי־שירט משובצת, הג'ינס מנצנץ כמעט לכל אורכו, ושני פריטים שבבסיס שלהם אמורים להיות הכי יומיומיים שיש הופכים יחד לעוד מערכת לבוש עמוסה.
ובעיקר, כשמדובר בערב שמציין 30 שנות קריירה ועל אחת הבמות הגדולות בישראל, היינו רוצות שהלוק הזה ירגיש קצת יותר מיוחד וקצת פחות כמו ניסיון להפוך טי־שירט וג'ינס לבגדי במה באמצעות עוד ועוד אבנים.
וזאת בעצם הנקודה שמחברת בין שלושתם: לא חסר כאן כלום. להפך, יש כאן יותר מדי.
אנחנו ממש לא מבקשות ממנה להפוך פתאום למינימליסטית. שרית חדד בחליפת אוברסייז אפורה וחלקה כנראה לא הייתה מרגישה לנו נכונה יותר. אפשר לקחת בדיוק את כל מה שהיא אוהבת - החליפות, הקריסטלים, הסקסיות והגלאם - ולתת לזה עריכה קצת יותר מדויקת. אם הז'קט הוא הכוכב, אולי כל השאר יכול להירגע. אם המכנסיים מנצנצים מכף רגל ועד ראש, אולי החלק העליון לא צריך להתחרות בהם. ואם החליפה כבר מלאה בשרשראות, אפשר לתת לה לעשות את העבודה.
שרית עמדה בפארק הירקון אחרי שלושה עשורים של קריירה, מול עשרות אלפי אנשים, ובשלב מסוים החזיקה את היד של הבת שלה על אותה במה. היא לא הייתה צריכה עוד קריסטל כדי שנשים לב אליה.
שרית חדד הייתה לגמרי מוכנה לפארק הירקון. חבל שהמלתחה לא הייתה מוכנה באותה מידה.
