סיגל שלח, מנכ״לית ג׳וינט ישראל
הג׳וב הראשון שלי:
המכנה המשותף של העבודות השונות שלי בתחילת דרכי המקצועית, הוא שהן התאפיינו בצד מחקרי/ניסויי ובפוטנציאל תועלת לפרט בקצה. לדוגמא, עבדתי בתחילת הדרך במעבדה שאיתרה ובודדה וירוסים (של צמחים) על מנת להצליח ולייצר זנים עמידים ולהקטין את החשיפה לחומרי הדברה לצרכנים בקצה. גם בשדה החברתי, עבדתי בניתוח קבצים גדולים (אז עוד לא קראו לזה נתוני עתק - BIG DATA) על מנת לבחון פתרונות יעילים ואפקטיביים בתחום של הורים יחידניים.
מודל לחיקוי - מי מהווה עבורי השראה בנושא:
רלף גולדמן שהיה מנכ"ל הג'וינט העולמי, הקים את פעילות הג'וינט בישראל אחרי מלחמת העולם השנייה. פעל כל חייו מתוך חזון, חשיבה מחוץ לקופסא, סקרנות ואהבת אדם. אל פגישתי הראשונה עמו, בג'וינט, בהיותו כבר מעל לגיל 90, הגעתי בהתרגשות רבה. חשבתי שאשמע ממנו על ההיסטוריה המפוארת של עשייתו בג'וינט, ובכלל למען ישראל ויהדות התפוצות, אך למרבה פליאתי, התקבלתי בשאלה: "ספרי לי על עצמך, למה את כאן, אילו דברים חדשים אתם מפתחים בתחום התעסוקה?". הבנתי אז שהיכולת לשמר סקרנות, חקרנות, רצון ללמוד מכל אדם, היא זו המובילה לעשייה משמעותית, רחבה ופורצת דרך.
האני מאמין שלי לגבי תרומה לקהילה:
תרומה לקהילה חייבת להגיע מתוך הבנה עמוקה של צרכי הקהילה, נתינה תוך העצמה של הקהילה והפרטים שבה, ובדגש על בניית חוסן קהילתי בר קיימא. אלו אינן סתם מילים ריקות. יישומן מחייב קשב, אמונה אמיתית בכך שלכל אחד בשולחן קול ודעה שווים, וכי הפתרונות המתאימים ביותר חייבים להיבנות יחד עם הקהילה.
ימי הקורונה חידדו אצלי את הצורך של המדינה ב:
בניית רמת אמון עמוקה ושיתוף פעולה מלא עם המגזר החברתי, הרשויות המקומיות עם הגופים הקרובים לאזרח, ולקהילה. נוכחנו לראות, במעין "ניסוי טבעי", כי במקומות שבהם נבנו בזמן שגרה תשתיות של עבודה משותפת בין-מגזרית, שם הייתה יכולת תגובה מהירה לצרכי הקורונה, בדמות רשויות שהגיבו במתן שירותים מדויקים לאוכלוסיות היעד, וארגוני מתנדבים שפרשו שירותים באופן מהיר ויעיל. ברמת המקרו ראינו שאמון בין המדינה לבין פילנתרופיה ומגזר עסקי מאפשר הגדלת סל המשאבים המגיע בסוף הדרך לאזרחים, גמישות במענים הניתנים וערבות הדדית המחזקת קשרים בין קהילות.
הייתי שמחה אם בבתי הספר היו מלמדים:
שעל מנת לבנות במדינת ישראל עתיד משותף ויציב כלכלית וחברתית לדורות הבאים, אנו חייבים להבין ולקדם ערבות הדדית ולכידות חברתית בין החלקים הרבים המרכיבים את הפאזל המרתק שהוא מדינת ישראל.
עידו לוטן, מנכ״ל עמותת 'רוח טובה' מקבוצת אריסון
הג׳וב הראשון שלי:
בכיתה ז׳ חילקתי פליירים לתיקון תריסים בתיבות דואר אחרי מלחמת המפרץ.
מודל לחיקוי:
סטיב ג׳ובס, אדם שהאמין במוצר המעניק פתרונות לצרכים שהעולם עוד לא הפנים, ייצר אותו ושינה את העולם כפי שהכרנו אותו, ומייקל ג׳ורדן ביכולת לפרוץ גבולות באופן שמשנה לחלוטין את המושג ״בלתי אפשרי״
האני מאמין שלי לתרומה בקהילה:
להבין לעומק את הצורך ואז לחשוב יצירתי.
ימי הקורונה חידדו אצלי:
את הצורך של המדינה ביצירת מנגנוני שיתוף בין מגזריים (מוסדות, עסקים קטנים, יוזמות חברתיות) ברמה קהילתית, בדומה לעירוב שימושים בתכנון שכונה. בימים אלה אנחנו מנהלים בעמותת 'רוח טובה' שיתופי פעולה בין הרשויות המקומיות, המגזר העסקי, ומתנדבים פרטיים במגוון אפשרויות התנדבות המותאמים לתקופת הקורונה.
הייתי שמח אם בבתי הספר היו מלמדים:
שיעור "חשיבה ביקורתית", שיפתח את היכולת להבין תפיסת מציאות שונה, שתאתגר את הסתכלות התלמידים על מושג הסולידריות והמעורבות החברתית.
עמליה אדלר-וקסמן, סמנכ"לית אחריות תאגידית גלובלית בחברת טבע
הג׳וב הראשון שלי:
עוזרת פרלמנטרית .
השראה ומודל לחיקוי:
אלינור רוזוולט ורות באדר-גינזבורג הן נשים שהקדישו את חייהן לקידום זכויות נשים ומיעוטים תוך שימוש אינטליגנטי במעמדן האישי, ביכולותיהן ויתרונן המקצועי, במה שנדמה לי לפחות, כשקט פנימי ונחישות. תרומתן הלוקלית והשפעתן הגלובלית מחוץ לגבולות ארצן מעוררות השראה.
האני מאמין שלי לתרומה בקהילה:
תרומה לקהילה הינה חלק אינטגרלי מעולם הערכים האישי והמקצועי שלי ושל חברת טבע. זוהי תפיסת עולם רחבה והוליסטית שבמרכזה ההבנה כי יש קשר הדוק בין האופן שבו אנו מנהלים עסקים ואת עצמנו באופן אישי, לבין ההשפעה החברתית של מעשינו. בכל שלב בעשיה יש לקחת בחשבון השפעות חיוביות או שליליות על החברה שבה אנו חיים, ואי לכך עלינו לנהל באופן מושכל את ההשפעות הללו.
התרומה לקהילה אינה עומדת בפני עצמה, אלא היא נדבך חשוב בעשייה היומיומית וחלק ממטרותיה. בעתות משבר - כמו תקופת הקורונה - בבסיס התרומה לקהילה עמד הצורך בגמישות ובמהירות תגובה, בזיהוי צרכים חדשים, בהבנת החוזקות, ובהירתמות משמעותית מבחינה עסקית, חברתית ואישית.
ימי הקורונה חידדו אצלי את הצורך של המדינה ב:
חיזוק חוסנן של מערכות הבריאות לצד זיהוי נכון ומיטבי של צרכי האוכלוסייה. בתקופת הקורונה חברות רבות נרתמו וסייעו לאוכלוסיות נזקקות. אנחנו ב"טבע" השתדלנו לזהות צרכים ייחודיים שעלו מהשטח ותמכנו בפעילויות באופן ממוקד. חברנו למשל ל-'גוינט ישראל' ולמשרד העבודה והרווחה ברכישת ערכות להפגת בדידות לקשישים (המסייעות בשיפור תפקוד קוגניטיבי ועידוד פעילות גופנית) וכן תמכנו במאמצים לספק תמיכה נפשית באוכלוסייה גדלה והולכת המתמודדת עם ריחוק חברתי, בידוד ואף דיכאון, לצד חשש מהעתיד ומאבדן הפרנסה בפרט - באמצעות ער״ן.
הייתי שמחה אם בבתי הספר היו מלמדים:
קצת יותר על חשיבות הבריאות ועל שמירה על אורח חיים בריא – הן עבורנו כפרטים והן למען חוסנה של החברה בכללותה.
כמובן שיש להמשיך ולתגבר את לימודי המדעים, והביולוגיה והכימיה בפרט, אך גם לא לזנוח את לימודי ההיסטוריה. ההיסטוריה אמנם לא בהכרח חוזרת אבל תמיד מלמדת המון.
