אבנר סטפק, מבעלי השליטה ב"מיטב", שיתף את חבריו ברשת החברתית בצורה בה הוא רואה את המציאות בצל המלחמה: "נתניהו בדרך הביתה. כולם מתעסקים בימים אלה בשאלה מתי גנץ יעזוב את הממשלה. אני, להבדיל, תוהה מתי נתניהו ייטוש את הספינה ומרגיש שהיום הזה קרוב מתמיד. מי שמבין היסטוריה, ומבין את הפרופיל האישיותי של נתניהו, יודע שיש סיכוי טוב שזה יקרה קודם.
איך? באחת משתי דרכים. צמד המילים "עסקת טיעון" שכבר שכחנו מזמן, עשויות לחזור בקרוב לחזית התקשורתית ואם הוא לא יספיק למלט את עצמו דרך מנהרת הטיעון, חמש אצבעות (או יותר) של ח"כי ימין ישיגו אותו. כן, באמצע מלחמה. איך?
בנימין-צ'מברליין-נתניהו רוצה עדיין להיאחז בתקווה שייזכר כצ'רצ'יל, מושיע עמו. הוא ריפרר לצ'רצ'יל אינספור פעמים בעשרים השנים האחרונות. קיווה להידמות אליו ולפרוש יום אחד בתור ראש הממשלה שהציל את עמו מהגרעין האיראני, מהחמאס ומיתר אויבינו.
כיום, הדרך היחידה שלו להיזכר בספרי ההיסטוריה מעט פחות גרוע, אחרי מחדל טבח ה-7 באוקטובר, שהוא שותף מרכזי בו (לצד חלק מראשי מערכת הבטחון), היא להתקרבן על רקע עסקת טיעון - כביכול לא התפטר או הודח על רקע המלחמה והמחאות שיילכו ויתגברו עכשיו, אלא נרדף (כרגיל, מבחינתו) ע"י רשויות החוק שביצעו הפיכה משטרית כנגדו. לא יהיה סיום ציני, שהולם יותר את מהותו, מאשר הטענה הזו ובניית הנרטיב של הקורבן. בקיצור, בין עסקת טיעון לחמש אצבעות ימין שהולכות ומתקרבות, ראש הממשלה המסית, המושחת והכושל שלנו, הפעם באמת, בדרך הביתה".
> השבוע עלה לאוויר קמפיין חדש בהובלת ראשי התעשייה והחברות הגדולות במשק, פורום העסקים, התאחדות התעשיינים, ההסתדרות הרפואית, ההתאחדות לכדורגל וההסתדרות החדשה. הקמפיין מדגיש את האחריות המשותפת של כולם לשמור על החיים יחד בתקופה רגישה ומורכבת, מתוך מטרה להימנע מהסלמה ולייצר מצע משותף לשגשוג כלכלי וחברתי ביום שאחרי המלחמה. במרכז הקמפיין סיפורם של צמדים ישראלים - יהודים וערבים, מכל שדרות החברה: יוצרים, יזמים, תעשיינים, חוקרים, מורים, רופאים ושחקנים, שנפגשים כדי לדבר על האתגרים והמורכבות, לשתף בתחושות, ולדון במציאות החיים המשותפים. בין הצמדים המשתתפים בקמפיין: השפים אסף גרניט וזוזו חנא; אנשי התקשורת גורי אלפי ולוסי איוב; כוכבי נבחרות ישראל לגברים ולנשים - רוי רביבו ועיטאף אלקיסי; היזמים יזהר שי ואיברהים נסאסרה; החוקרים פרופ' מונא חורי וד"ר רפאל בן חמו; ולצידם רופאות, מורות, עובדי תעשייה וזוגות נוספים.
> השבוע, נפתח לראשונה ה"גרין פאב שבקיבוץ ניר עם", במקום משכנו החדש, במלון הרודס תל אביב, מרשת מלונות פתאל. הפאב שנחשב עד לשבעה באוקטובר כמקום מפגש לתושבי העוטף, סגר את שעריו למשך שלושה חודשים, ובצל האירועים, הועתק לתל-אביב. הזמרים ברי סחרוף, ועומרי גליקמן ('התקווה 6'), שהתרגשו מהיוזמה, התנדבו להגיע ולשיר לחברי קהילת 'ניר עם', בערב הפתיחה המחודשת של הפאב. "היה מרגש מאוד ששני האומנים האהובים עלינו הגיעו לתמוך בנו", אמרו איתי מבורך ושחר שוורץ, בעלי המקום, "יש לנו לא מעט פניות נוספות של אומנים ונשמח כמובן לארח את כולם ולהחזיק את העסק חי, עד שנוכל לשוב הביתה עם כל חברינו שאיתנו כאן".
ברי סחרוף
> חברת הביטוח AIG בראשות המנכ"לית יפעת רייטר, יצאה במהלך להעלאת המודעות למניעת סרטן השד והצורך בבדיקה לגילוי מוקדם. החברה העמידה לרשות עובדות החברה עמדות בדיקה ייעודיות, במשרדי החברה בפתח תקווה, בשיתוף ד"ר מריאן חטיב, מנהלת מרכז השד של בית החולים איכילוב. עלות הבדיקות של עובדות החברה, תינתן כתרומה לקרן מרכז השד בבית החולים איכילוב, לצורך פיתוח היחידה, מחקר, השתלמויות לצוות, ושיפור השירות למטופלות - בין היתר באמצעות חלוקת ערכות מתאימות לנשים לאחר ניתוח.
> בסוף שבוע אחרון התארחו במלון דן כרמל שבחיפה, הזמר אסף אמדורסקי והשחקן והקומיקאי דביר בנדק, אשר הופיעו בפני מפוני קיבוץ דן אשר מתארחים במלון. מנכ"ל המלון בן ינובר הפתיע את בנדק שחגג יום הולדת ימים אחדים קודם לכן, והעניק לו עוגת יום הולדת עם זיקוקים.
> חברת הסטארטאפ Aimbetter הישראלית מבית Ryltech, אשר מתחילת המלחמה המשיכה לעבוד ממשרדיה באשקלון ולא נכנעה לאזעקות הרבות ולפגיעות שהיו בעיר, מחזקת את קשריה בעולם. החברה, אשר פיתחה פלטפורמה RTPS Real-Time Problems Solving לפתרון בזמן אמת של בעיות בבסיסי נתונים, סיסטם, גיבויים, מערכת הפעלה ואפליקציות ארגוניות - התקבלה לתכנית הדגל של הנספחויות הכלכליות בברזיל ScaleUp InBrasil.
***
מנהלים נבחרים מדברים על האתגרים והדילמות בזמן המלחמה
איתי בוקסנבאום, מנכ"ל קבוצת ההסעדה קלארו:
בשבועיים הראשונים למלחמה שימשה קלארו חמ"ל שסיפק כ- 1500 מנות מדי יום לחיילים ומפונים. התגייסותם של העובדים ועשרות מתנדבים הסבה לנו תחושות סיפוק ועוצמה שסייעו לנו לצלוח את הימים הבלתי אפשריים האלה.
ההחלטה לפתוח מחדש את המסעדה נבעה מתוך הבנה שהעורף נכנס לתקופה ארוכה של חיים תחת שגרת מלחמה, שבתוכה יש להתרגל למציאות שמתהווה ומשתנה לנגד עינינו. הדהדו לנו גם דבריו של ארז גוזן, מגדל עגבניות ממושב ישע שבעוטף, שאמר לנו שבסוף נלחמים כדי שכולנו נוכל לקיים שגרה במקום שאנחנו רוצים לחיות בו.
בימים רגילים מסעדנות היא אקרובטיקה הישרדותית. בימים אלה על אחת כמה וכמה. כדי לצלוח את התקופה אנחנו נערכים לכל הפחות לרבעון של התכנסות ליחידה אחת מהודקת, שעושה הכל כדי לשמור על ה"אני מאמין" של קלארו מבלי להתפשר על המוצר. הירידה החדה ממסעדה בתפוסה מלאה, כולל המון אירועים, להיקף עבודה מצומצם מחייבת אותנו להתייעלות מקסימלית.
מסעדה היא לא רק חוויה קולינארית אלא חווית בילוי. בהקשר זה, אנחנו מוצאים את עצמנו מנווטים בדיסוננס של מצבי רוח כשמטרתנו לייצר חוויה שהאורחים מצפים לה ועוזרת להם להוציא אותם מהשגרה. זה מחייב אותנו להוציא את העובדים משגרת המלחמה שלהם, בתנאים לא פשוטים- כש-40% מהצוות מגויס למילואים ועבור כל אחד ואחת מהנותרים אנחנו מהווים עוגן ואזור שפוי. בסופו של יום, כולנו ברכבת הרים רגשית, ונדרשים לגייס את הכוחות כלפי עצמנו וכלפי האורחים שלנו. ניכר שלאורחים עושה טוב לראות שהלב שלנו פועם ואנחנו עושים הכל כדי שהוא ימשיך לפעום לעוד הרבה זמן.