- סיגלית הורן גלפרין מנכ"לית איגוד השיווק הישראלי על התצפיתנית רוני אשל ז"ל
אירועי 7 באוקטובר נצרבו לעד בתודעה הישראלית, כל אחד לוקח משהו או מישהו ומכניס ללבו. רוני אשל, התצפיתנית, השאירה בי חותם שליווה ומלווה אותי עד היום. עוד קודם השבת הנוראית, רוני סיפרה לאביה אייל ולאמה שרון על הנעשה ליד הגדר, והביעה בפניהם את חששותיה. ההתכתבות של רוני עם אמה שרון בבוקר 7 באוקטובר פשוטה ונוגעת ללב, "אני בסדר, אוהבת אותך אמא", ואז שתיקה שנמשכת עד היום. לאחרונה פורסמו קלטות שבהן נשמעת רוני, מקצועית, שומרת על קור רוח, ומדווחת שוב ושוב על תמונת המצב המצמיתה. "אשרו קבלה, אשרו קבלה", היא מבקשת, ואף אחד לא עונה. כל החיילים והחיילות ראויים לפרס גבורה, כולם נוגעים לנו ללב, ואנחנו מחבקים את המשפחות, אני בוחרת ביום הזכרון הזה להזכיר את רוני אשל, התצפיתנית - צעירה שכל עתידה היה לפניה, שידעה לצחוק וליהנות מהחיים אשר נגדעו.
- בועז נוי מנכ"ל נקסטפרם טכנולוגיות על לוחם גבעתי סגן פדיה מרק ז"ל
חללי צה"ל, בנינו האהובים, כל אחד מהם משאיר צלקת עמוקה בלב, גם אצל אלו שלא הכירו אותו אישית. אדם שמקריב את חייו בגיל כה צעיר, לפני שהספיק להגשים את חלומותיו, למען הגנה על אזרחי ישראל, עמו ומשפחתו, הוא אדם קדוש. סגן פדיה מרק ז"ל, גיבור ישראל בן 22, לוחם בפלס"ר גבעתי, שנפל בתקרית הנמ"ר ברצועת עזה, הותיר בי חותם מיוחד. פדיה היה בגיל ילדיי, עם עיניים טובות ולב זהב, וכמו שאומרים - תמיד הטובים ביותר הולכים ראשונים. טרגדיה קשה פקדה את משפחתו של פדיה. עוד ב־2016 הוא שרד יחד עם אחותו פיגוע ירי בהר חברון, שבו נרצח אביהם. אחיו הגיבור שלומי, לוחם בסיירת, נהרג בתאונת אופנוע. בן דודו אלחנן קלמנזון נהרג במתקפת 7 באוקטובר בהגנה על יישובי העוטף, ובן דוד נוסף נהרג במסיבה. חרף הטרגדיה שאפפה את המשפחה, הגשים פדיה את חלומו והפך ללוחם, מתוך מטרה להגן על המדינה שכל כך אהב – על כולנו. משפחתו מסמלת עבורי יותר מכל את ערכי אהבת המולדת, הקרבה אישית, ומעל הכל - חיבור בין כל חלקי העם. פדיה ומשפחתו מהווים עבורי את עמוד האש, שמזכיר לכולנו מדי יום את מהות קיומנו כאן. משפחה ציונית ששילמה מחירים בלתי נתפסים, ועבורה אנו חייבים באחדות ובאהבת חינם.
יהי זכרו של פדיה מרק ברוך.
- מני כהן מנכ"ל אמריקן אקספרס על הטנקיסט איתי חן ז”ל
איתי חן ז״ל נרצח ונחטף לעזה ב־7 באוקטובר. הוא היה בן 19 בנופלו. בנם האמצעי של רובי וחגית, ושירת כחייל סדיר בגדוד 75 בחטיבת השיריון בנחל עוז. מספרים על איתי, שאהבת הארץ בערה בו והיה מש״צ בכל נימי נשמתו (במסגרת פעילות השל"ח בבית הספר, מצטרף המש"צ לכיתות משכבות נמוכות יותר, ומלווה בימי שדה במסעות ובטיולים). איתי חלם להיות שריונר, וסירב להתפנות מהבקו״ם עד שקיבל את השיבוץ המיוחל. בבוקר 7 באוקטובר הספיק לספר לחברתו שהוא במיגונית בבסיס, אך מרגע שהתברר שיש חדירה - הוא וצוותו יצאו ללחימה, שממנה נחטפו לעזה. אחרי מעל לחמישה חודשים התבשרו הוריו כי הוא נרצח באותה שבת. תחקיר הקרב סיפר שהוא וצוות הטנק נלחמו בחירוף נפש עד נשימתם האחרונה מול מאות מחבלים, והצילו המון אנשים מהרג. הוריו החליטו לא לשבת שבעה, וקוראים להחזיר את איתי כדי שיהיה להם קבר לעלות אליו. איתי מסמל עבורי את התעוזה של דור ילדים שמחוברים לארץ, לשורשים, שגילו גבורה הירואית ולא חשבו פעמיים כשהסתערו קדימה בניסיון לעצור את מסע ההרג של המרצחים. יהי זכרו ברוך.
- פרופ' שיזף רפאלי נשיא שנקר על לוחם השריון יעקב עוזרי ז"ל
ביום הזיכרון הזה אני בוחר להזכיר, וארצה שכולם יזכרו, את יעקב עוזרי ז"ל. יעקב היה סטודנט מחונן במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר ולוחם שריון בגדוד 52 של עוצבת עקבות הברזל. הוא נפל בקרב בצפון רצועת עזה. בן 28 בנופלו. חשוב לנו בשנקר להנציח אותו דרך האומנות שהוא כה אהב. למרות גילו הצעיר עוזרי הספיק להשאיר אחריו עשרות עבודות מרשימות, שמעידות על הכישרון שאבד. עבודותיו של יעקב אוגדו והוצגו בתערוכה בשנקר. בתו של יעקב - אלה, שנולדה חודשיים לאחר נפילתו, נשמרת גם היא בלבנו, ולעד תהיה חלק ממשפחת שנקר. המחלקה לעיצוב תעשייתי תנציח את זכרו של יעקב במלגה שנתית שתינתן לזכרו. שנקר הקימה הקדש לטובת הבת, שיבטיח את לימודיה הגבוהים איפה שתבחר כשתגדל. יעקב הוא אחד ממאות נופלים ונרצחים שאיבדנו מאז פרוץ המלחמה. עשרות מן הנופלים הונצחו גם בתערוכה הנקראת "בירה לזכרם", שיצרו תלמידי שנקר הנדסאים. שנהיה ראויים לקורבנם, ושזכרם יהיה חקוק על לבנו.
- יוני פדרמן מנכ"ל קפה לנדוור על מפקד גדוד 13 סא"ל תומר גרינברג ז"ל
סא"ל תומר גרינברג נכנס לתפקידו כמג"ד 13 בגולני ביולי האחרון. התמונות שלו מטקס הכניסה לתפקיד נשארו איתי בעיקר בזכות התמונה שבה רואים אותו מרים על הידיים את בתו הקטנה ארבל. בשבת השחורה איבד הגדוד של תומר מספר בלתי נתפס של 41 לוחמים. למרות האובדן העצום, רוחו לא נשברה. בניסיון לחזק את החיילים נשא נאום מצמרר: "כנראה שאתם לא כאלה מפונקים, ולא פחות גיבורים, וכנראה שאתם לא דור האייפון", הוא אמר להם – ולימד את כולנו משהו על הפרופיל של הלוחמים הגיבורים שלנו. ב־12 בדצמבר נהרג תומר גרינברג בקרב בשג'אעיה, והתיעודים שלו מהמלחמה מראים את גבורתו ואת גבורת לוחמיו. אדם אחד שמסמל כל כך הרבה נחישות מבצעית וחתירה למגע, ומצד שני רוך, צניעות, אנושיות ואהבת האדם.
- שלומי בכור מנכ"ל סודהסטרים על לוחם דובדבן עומרי מיכאלי ז"ל
עומרי מיכאלי ז"ל הוא לוחם דובדבן שנהרג ב־7 באוקטובר, בקרב מול מחבלים, תוך חילוץ בני ערובה בכפר עזה. הסיפור של עומרי נכנס לי עמוק ללב, שכן עומרי הוא סמל לגבורה, אומץ לב ודבקות במטרה, ושם את עצמו ואת חייו למען האחר פעם אחר פעם. גם כאשר נפצע, הוא לא עצר, הוא קם והמשיך להילחם. הוא נכנס לתודעה של כולנו כאשר הוא נפצע בצוק איתן וצולם עטוף בדגל ישראל, בזמן שחולץ מהשטח. כאשר החלים הוא התעקש לחזור ולהילחם בג'נין, על אף הפציעה שלו, ולבסוף הוכרע ביום הארור, ב־7 באוקטובר. גם ללא היכרות אישית אפשר להבין באופן ברור שעומרי היה איש משכמו ומעלה, לוחם שמסתער ראשון בכל קרב, ועל אף גילו הצעיר הספיק לעשות המון דברים והיה איש עסקים מצליח.
- אשחר בן שטרית מנכ"ל ומייסד חברת הפודטק Redefine Meat (רידיפיין מיט) על עו"ד יובל דורון קסטלמן ז"ל
היו לצערי המון חללים מתחילת המלחמה, שרובם ככולם גיבורים מדהימים, מלאים באהבת הארץ ובאומץ לב. אבל אם חייבים לבחור דמות אחת, היא תהיה עבורי יובל דורון קסטלמן. יובל הוא מלח הארץ, שסיכן את חייו להציל אנשים וקרתה לו טרגדיה נוראית שלא יוצאת מהמחשבות ומהלב. יובל קסטלמן נכנס לי ללב ולא מרפה - יכול להיות שזה מכיוון שהוא בן גילי, למד כמוני משפטים, התגורר לא רחוק ממני, ובחיים אחרים נראה לי כמו מישהו שממש הייתי שמח אם היה חבר שלי. יובל לא נהרג בעזה אלא בירושלים, העיר שאני כל כך אוהב, בעת שסיכל פיגוע והציל חיים רבים. אני חושב רבות על כך שבנסיבות אחרות זה היה יכול להיות אני ולא יובל - אבל בעצם לא, כי יובל הוא הגיבור שאני לעולם לא אהיה. אם נשכח אותו, ואת הסיבות שהובילו לכך שסיים את חייו באופן כל כך טרגי, לא תהיה לנו זכות קיום בישראל אפילו לאחר שננצח את חמאס. אני מודה לכל החיילים על התרומה האדירה שלהם, ומקווה שהימים האלו יחדדו את הערכים החזקים שלנו כפי שהתבטאו בחייו ובמותו של יובל קסטלמן ואצל גיבורים רבים מדי במלחמה.
