אבישי ג'יבלי, מנכ"ל ארגון סיסמה לכל תלמיד
״סליחה מתלמידי ישראל. השנה האחרונה הייתה מהשנים הקשות למדינת ישראל ומהמורכבות שידעה מערכת החינוך. המצב הביטחוני שהוביל לפינויים של עשרות אלפי ילדים מביתם בצפון ובדרום, פגע אנושות ביכולת לקיים שנת לימודים תקינה ורציפה. עלינו לבקש מהתלמידים סליחה, סליחה על הקושי, על הניתוק החברתי ועל הפערים הלימודיים שנוצרו כתוצאה מהמלחמה. אנו בארגון "סיסמה לכל תלמיד", ארגון חינוכי-ערכי לחיזוק המיומנויות הטכנולוגיות של ילדי ישראל, הבנו את עומק האתגר. מטרתנו היא להקנות לתלמידים ולמורים את ארגז הכלים לצמצום פערים לימודיים ולהתמודדות עם המצב המורכב. אך למרות לקושי, ראינו גם תקווה ונחישות בעיניי התלמידים והמורים וחוסן נפשי מעורר השראה. כדי להתמודד עם הפערים הלימודיים שנוצרו, יש להשקיע נמרצות בחינוך הדור הבא בצפון ובדרום שמהווה את המפתח לעתיד המדינה, ולספק מענה לצרכים המשתנים של התלמידים באמצעות חיזוק מיומנויות לימודיות תוך שימוש בטכנולוגיות חדשניות. רק כך נוכל להקנות לכלל התלמידים את ההזדמנות לממש את מלוא הפוטנציאל ללא תלות במיקומם הגאוגרפי והנסיבות הביטחוניות״.
מאת ירון צפדיה, מנכ״ל ניופאן
״הסליחה שלי מוקדשת לדור הבנים והבנות שלנו, בני העשרים והשלושים, שקראנו להם ״דור הטיק טוק״, ו״דור המסכים״. ראינו אותם מזמינים המון ב'וולט', יוצאים המון למסעדות ולברים, טסים לברלין ולדרום אמריקה , וחשבנו עליהם שהם דור אהוב וחמוד וחכם, אבל גם דור בינלאומי, עכשוויסטי, מודע יותר ל"חיים הטובים", ולאפשרויות הפתוחות בפניו. הדור הזה - ספג כל כך הרבה ביקורת "מהמבוגרים " – וזכה לזלזול עם השאלה – 'מה אתם תורמים למדינה?'. ואז הגיע השבעה באוקטובר והם ספגו מכה קשה מנשוא במסיבת הנובה, בקיבוצים, בלחימה, באובדן חברים. לפתע, דור הוולט והטיק טוק הרים ראש. דווקא מעומק הטרגדיה, דווקא כשדם בני הדור נשפך בדרום, הרים הדור הזה ראש. התגייס, נלחם, התנדב, והוכיח לכולם שאפשר להיות עם טיק טוק ועם רובה; אפשר להזמין באמזון ולמחרת להילחם במחבלים בעזה; אפשר להיות בינלאומי ולעשות מאה או מאתיים ימי מילואים בשנה; אפשר להיות בהייטק ולמחרת להיות בגולני בלב הלחימה. צעירים אלו התגייסו עם רוח התנדבות ונרתמו הן לעזרה בעורף והן ללחימה בחזית - ללא "קיטורים" וללא היסוס, אלא ההיפך - הגיעו מחו"ל להתנדב - ביקשו לתרום ללא גבולות בכל מקום שבו היו צורך או דרישה - הם מהווים את חוד החנית של המוטיבציה אשר שטפה את המדינה בחודשים הראשונים של הלחימה - זה נתן הרבה אמון לדור המבוגר שיש על מי לסמוך. בכל מקום ראינו את הדור הזה - שהוא באמת מושא להערצה. אז לקראת יום כיפור הקרוב אני מבקש סליחה גם מהילדים הפרטיים שלי (עומר, נועה ונטע) ובמיוחד מנועה ואני מצדיע לה על שהחליטה על שרות משמעותי בעוטף עזה בשנים הקרובות. אני מצדיע לדור של נכדי דור העצמאות שהפכו השנה לדור תש״ח השני״.
חוה זינגבוים מנכ"לית תאגיד הקוסמטיקה HAVA ZINGBOIM
״סליחה, אמא. אם הייתי יכולה הייתי ניגשת לכל אמא בישראל, מחבקת חזק, לב אל לב, ולוחשת לה באוזן, סליחה. סליחה שדאגת כל כך השנה, סליחה על לילות חסרי שינה. סליחה שהתעוררת בלב הולם, הערת את הילדים ורצת לממ"ד, מפחדת שלא תספיקי. סליחה מזו שבאמצע נסיעה בכביש מהיר תפסה אותה אזעקה והיא עם הילדים השתטחה על הכביש. מפחדת שכל רגע רסיסי טיל יפגעו בה או בהם. סליחה מאימהות ששמעו בזמן אמת את בנותיהן נורות וכבודם נירמס כשהן רק יצאו לרקוד. סליחה מכל האימהות שבניהם חזרו קטועי איברים, סליחה מהאימהות שבניהם חזרו שלמים בגוף אך את הנפש השאירו שם. סליחה מכל אמא שלא יודעת את נפשה שבניה ובנותיה נחטפו ביום בהיר, והיא יודעת היכן הם, ומה שהיא לא יודעת, הראש ממלא במחשבות והלב מדמם כל יום. אימהות הארץ הזו, אנו קשורות אחת לשנייה בנימי נפשנו, כאב האחת הוא כאב השנייה, לא ידענו מנוחה השנה. סליחה שלא הצלחנו להביא מרגוע לנפשכן, אנחנו הנשים הישראליות אוחזות ידיים, לא עוזבות עד נקום כגוף אחד, ונפסע יחד לעבר עתיד טוב יותר. מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה אמא, כי יש תקומה ויש שכר, אנחנו נדאג שדמעותייך לא יהיו לשווא, לא ננוח ולא נשקוט עד שכל אמא תוכל להיות רגועה בארץ הזאת. אמן״.
בשמת פלג-סרצ'נסקי, מנכ"לית איגוד המהנדסים לבניה ולתשתיות
״המדינה צריכה לבקש סליחה מאלפי המהנדסים והמהנדסות בענפי הבניה והתשתיות בישראל. מהנדסים אלו, פועלים בכל פרויקט במחויבות ובמסירות רבה ונושאים על כתפיהם אחריות עצומה כדי לקדם תכנון ובנייה של תשתיות ומבנים איכותיים ובטוחים עבור כלל הציבור. הם בעלי חשיבות קריטית לשיקום היישובים ההרוסים בדרום ובצפון, והם אלו אשר מובילים פרויקטים לאומיים כגון הרכבת הקלה, המטרו ועוד. על המדינה להירתם כדי לשמר את המהנדסים הקיימים במקצוע חיוני זה ולעודד יותר ויותר צעירים וצעירות לבחור בהנדסה, מקצוע חיוני לחיינו במדינה. הנתונים והפערים מוכרים ויש ליישם מסקנות של וועדה בינמשרדית שכבר חקרה את המשבר בכח-האדם בתשתיות לפני מספר שנים. עליה לעשות הכל כדי לאפשר למהנדסים לבצע את עבודתם, לפתוח את החסמים בשוק ובעיקר לשמור על רמה מקצועית מהגבוהות בעולם. הציבור משלם כיום מחירים יקרים בהיבטי משך הזמן לתכנון וביצוע, עליית מחירים, ואף בשמירה על חיי אדם. המדינה חייבת להתעשת ולהפנים את עומק המשבר ולפעול באופן מיידי כדי להוביל לשינוי המגמה״.
אילת גונן-ברוש, מבעלי קבוצת הנדל"ן BROSH
״מבקשת סליחה מדור ההורים - דור הפלמ"ח ולוחמי המחתרות שהקימו את המדינה. אני רוצה לבקש סליחה מהוריי היקרים שהיו אנשים צעירים עם קום המדינה. אמי עליה השלום חוה גונן ז"ל עזבה את בית הספר הריאלי העברי בחיפה, כשנה לפני תום לימודיה כדי שתוכל להספיק להתגייס לפלמ"ח. היא שירתה בחטיבת הנגב והייתה מכובשי וכובשות העיר באר שבע. אבי עליו השלום, צבי גונן ז״ל, השתייך לחטיבת הראל ונלחם על שחרורה של ירושלים הנצורה. שניהם היו אנשים שהציונות זרמה בעורקיהם, האהבה לארץ הזו הייתה ללא סייג, ללא מילים, ונבחנה בכל יום מחדש במעשים. סליחה כי "ארצי שינתה פניה", על כי הדור שלי כשל בשמירה על הערכים ועל העקרונות עליהם גדלנו, על ההפקרה של אחינו, על דם בנינו, על השכול האין סופי, על המשבר שפוקד אותנו, על רוחות הקרב הנושבות בכל החזיתות, והגרועה היא זו שביננו! על ההנהגה הכושלת, על שנאת החינם, על כישלונות המו"מ, על האין מדיניות, על החוסר בתקשורת בין אישית, על הפוליטיקה שפשטה את הרגל, על הכישלון בניהול היחסים עם שכנותינו ועל הכישלון הגדול בהעברת המקל לדור הבא בשלום. אני בוחרת לראות את הטוב, שיחות על עתיד כושל מחלישות אותי. ולכן אסיים בציטוט שהגיע לידי: "אם אין רוח, והסירה עומדת במקום, זה אומר שהגיע הזמן לתפוס את המשוטים ולחתור קדימה". בואו ננסה לא לאפשר לבעיות שלנו לדחוף אותנו למטה, אלא ניתן לחלומות שלנו להוביל אותנו מעלה״.
גיל סמסונוב - יו״ר גליקמן-שמיר-סמסונוב
״סליחה מהמתנדבים שלא זכו להכרה. כולנו הופתענו ואפילו נפעמנו מגל ההתנדבות ששטף את ישראל בתחילת המלחמה. אם ב-7 באוקטובר הופתענו, נדהמנו, כעסנו, נחרדנו, הרי אחרי כמה ימים שטף את ישראל גל התנדבות שלא היה בתולדות המדינה. מילואמניקים זינקו לחזית, אזרחים רצו לחזית והפליאו בגבורתם, המוני אזרחים סייעו לעורף, עזרו לבנות ובני הזוג של המילואימניקים. כל אזרח שלישי הכין סנדוויצ׳ים, עוגות, מאות דוכני מזון נפרסו עם אוכל שבושל במקום, שישליקים וקבבים נמסרו לחיילים ולחיילות. ציודים צבאיים גויסו בארץ ובעולם בכמויות חסרות תקדים. מאות אלפי ישראלים תרמו תרומות ליחידות, למיזמי הנצחה ועוד ועוד. עד היום ממשיכים המון ישראלים להתנדב בהמון דרכים, אבל ההכרה וההוקרה נעלמו. בתקשורת לא רואים ולא שומעים על המתנדבים והמתנדבות. וערב יום כיפור אני רוצה לבקש סליחה ממאות אלפי ישראלים שנתנו ותרמו והתנדבו, ועשו זאת ללא בקשת קרדיט. היום אני מבקש להוקיר את אורה חתן משתולה, ואילנית מלכיאור מירושלים, את ערן רולס מישראל, ומסימה וראול רוזנטל וסט אייזנברג מפלורידה. הגיע הזמן שנציין וננציח את פעולת ההתנדבות הגדולה ביותר בתולדות המדינה. שנעריך את העם הזה שאלו אזרחיו. ׳לחיי העם הזה - שכמה טוב שהוא כזה׳״.
