אפרת דובדבני- מנכ"לית מרכז פרס לשלום ולחדשנות
"גדלתי באשקלון ובצבא שירתתי ביחידת מודיעין בבסיס רחוק מהבית. לאחר שהשתחררתי עברתי לתל אביב, שם עבדתי בשלוש עבודות בו זמנית, כי לא רציתי לקחת כסף מהוריי. עבדתי קשה וחסכתי שקל לשקל כדי לממן את הלימודים האקדמיים שלי באוניברסיטה, תוך כדי מגורים בדירה עם עוד שני שותפים.
זו הפעם הראשונה שבה חוויתי עצמאות כלכלית. גם כשכיהנתי כמנכ"לית בית הנשיא וגם היום, בתור מנכ"לית מרכז פרס לשלום ולחדשנות, אני משתמשת בכלים שאספתי בעבודות השונות שעשיתי. עצמאות כלכלית דורשת עבודה קשה, רצון להתקדם ולהצליח בתפקידי מפתח - ולכן לאורך כל תפקידי הניהול שלי אני מקפידה לקדם נשים ולאפשר להן את ההזדמנות החשובה הזו".
עו"ד נחום פינברג- השותף הבכיר בנ. פינברג ושות'
"הרגע שבו חשתי שיצאתי לעצמאות כלכלית היה המועד שבו הצטרפתי כשותף למשרדו של עו"ד מנחם גולדברג ז"ל. באותם ימים, בשנות השבעים של המאה הקודמת, נחשב היה גולדברג לאורים והתומים של משפט העבודה. רגע כניסתי כשותף זוטר, עורך-דין בתחילת הדרך, היה רגע מכונן שבו ידעתי שזה הנתיב המקצועי של חיי ושגם יסב לי, לראשונה, עצמאות כלכלית. באותם ימים לא ידעתי שעו"ד גולדברג יתמנה מספר שנים אחרי, לנשיא בית הדין הארצי לעבודה ואני אהיה זה שיקבל מידיו את הבעלות על המשרד. אותו רגע הוליד אירועים רבים וטובים שהביאוני עד הלום. מאז, ביציבות ובהתמדה, העיסוק בתחום דיני העבודה מעניק לי תמורה הולמת, מכל הבחינות, גם סיפוק ואושר. המשכתי את דרכו גם בכתיבת ספר דיני העבודה, אותו אני מעדכן עד היום מדי מספר חודשים. כשותף הבכיר במשרד עורכי-הדין המוביל בישראל בתחום דיני העבודה, אני יכול להרשות לעצמי להתפנות גם לזה".
אייל רביד- בעלי רשת ויקטורי
"הפעם הראשונה שבה הרגשתי שיש לי עצמאות כלכלית הייתה כשפתחתי את העסק הראשון שלי. הייתי בן תשע ופתחתי מעין עסק לשטיפת רכבים בחניון בשכונה בבת ים, שבה התגוררה משפחתי. עבור כל שטיפה גביתי חמישה שקלים. אני הייתי מאוד מרוצה, אבל ההורים שלי היו פחות מרוצים והם דרשו ממני שאסגור את העסק ואשקיע בלימודים, למרות שאבא שלי חיים (ויקטור) רביד בעצמו, שהוא דוגמה ומופת עבורי, התחיל ללמוד בגיל מאוחר, לאחר שבנה את עסקיו כעולה חדש".
איריס דרור - מרצה בכירה "מעבדות לחירות כלכלית"
"הפעם הראשונה שבה חוויתי עצמאות כלכלית אמיתית התבטאה אצלי קודם כל ברמה הרגשית, בלב ובתחושה, ואז באה לידי ביטוי ברמה החומרית. לתפיסתי החומר הפיזי והשפע ,הגיעו בעקבות שינוי תודעתי. זה קרה ברגע שהבנתי שהעצמאות הכלכלית שלי תלויה בי ולא באף אחד אחר, כשבשנות ה-20 המאוחרות לחיי עשיתי שינוי משמעותי, מהפך בקריירה שלי , כנגד כל הסיכויים, והצלחתי בו, הוכחתי לעצמי שכדאי לשמוע דעותיהם של אחרים, אבל לפעול על פי מה שמהדהד בתוכי- קוראים לזה אינטואיציה.
שם, בדיוק בנקודה הזו הרגשתי את טעמה של העצמאות הכלכלית האמיתית, רוחנית וחומרית. עצמאות כלכלית תלויה במי שאת, בתפיסת העולם שלך ובביטחון שלך בעצמך, לצד ידע. האמונה, שבכל תפקיד שתעשי, כשתאמיני בעצמך, וביכולותייך, בנחישות והתמדה ביחד עם עבודה והשתדלות, השפע מגיע. אני מאמינה גדולה בבורא עולם, מבחינתי הוא מחולל השפע והפרנסה שלי, ביחד עם ההשתדלות שאני עושה. תחת העיקרון של "תאמין, עשה טוב והעולם יגמול לך בטוב".
אורי להבי - בעלים ומנכ"ל של המותג דניאלה להבי
כבר מגיל קטן למדתי מה זאת עצמאות כלכלית. זה קרה כשאמא שלי, שסיימה את בית הספר לעיצוב בצלאל, צברה ניסיון של כמה שנים כשכירה, והחלה לייצר בדירה שלנו את התיקים הראשונים שלה ועם אופניים יצאה למכור לחנויות ולבוטיקים. לצד המפעל הקטן שלה גדלתי והבנתי שאם אני רוצה להצליח ולהיות בזכות עצמי, אני צריך לעבוד קשה ולעשות את זה בדרך שלי.
בגיל 6 ניגשתי לבעל הקיוסק בשכונה בת"א שבה גדלתי וביקשתי ממנו לעבוד אצלו תמורת זיכוי לקניית ממתקים בחנות. סידרתי משהו בחנות והוא נתן לי לקחת מסטיקים. לעבודה "אמיתית" יצאתי לראשונה בחופש הגדול בין י"א ל-י"ב, בסניף של גלידריית 'בן אנד ג'ריז' במגדל האופרה בת"א. עד היום, ה'אני מאמין' העסקי שלי הוא לשמור על עסק בר קיימא, שלא נשען על השקעות או הלוואות, אלא מבוסס על קהל לקוחות נאמן, עיצובים המתחדשים מדי עונה, ועל צוות עובדים מסור.
אשר ויצמן - בעלים ומייסד של משרד החקירות "וייצמן-יער"
נולדתי בקבוצת יבנה שהוא קיבוץ דתי. את הקיבוץ עזבתי לאחר שלוש וחצי שנים נמרצות כקצין ומפקד בצנחנים תוך התמחות בפעולות מיוחדות ולאחר שהות של כחצי שנה בחו"ל בפעילות מעניינת ואתגרית. ההחלטה לעזוב את הקיבוץ הייתה קשה העדפתי לצאת לשנת חופש עם גב תומך של הקיבוץ אולם אלה שניהלו מולי את המו"מ בעניין זה מטעם הקיבוץ היו לטעמי חסרי "שכל ישר". הרגשתי שדחקו אותי לקיר וצריך לקחת החלטה ולהתקדם והודעתי חד צדדית על עזיבתי.
וכך מצאתי את עצמי ללא עבודה, ללא חברים, ללא קשרים וכמעט בלי כסף ישן על מזרון מעופש בדירה עלובה בבני ברק ומנסה לשרוד. על רקע פעילותי בצבא ובפעולות מיוחדות הצעתי עצמי למשרדי חקירות. זה לא היה קל. כולם חיפשו אז חוקרים עם ניסיון מוכח שלא היה לי. משרד חקירות אחד הימר עלי ונתן לי תיק שכל חוקרי המשרד שטיפלו בו נכשלו. תקצר היריעה מלפרט את מה שעשיתי שם אולם השורה התחתונה הייתה הצלחה אדירה והיוותה את כרטיס הכניסה שלי למשרד.
תוך שנה וחצי הגעתי לניהול אותו משרד ולרווחה כלכלית ושנה אחרי פתחתי משרד חקירות משלי שהתמחה בחקירות מיוחדות שנקרא על שמי ושהתפתח בהמשך למותג "ויצמן -יער חקירות" - משרד החקירות הגדול והידוע ביותר בארץ שמעורב כמעט בכל אירוע או פרשה משמעותית במשק.
