לכבוד חג השבועות איתרנו עבורכם מנהלים בכירים, ילידי ההתיישבות העובדת, כדי שיגלו, אחת ולתמיד, את סודות חג הביכורים בקיבוצים ובמושבים. זהירות, ריח ישראל הישנה והטובה לפניכם
עידו יניב, מנכ"ל חברת 'פריניב'
כמי שגדל במושב דבורה, חג השבועות היה החג האהוב עליי כילד. תחילת הקיץ במושב עמדה בסימן קוביות החציר בשדות הפתוחים, ואנחנו כילדים נהגנו לטפס עליהן. מחג השבועות אני זוכר את הטרקטורים, העגלות המקושטות, המבוגרים בבגדי העבודה, הנשים עם הסלסלות, וכמובן הריקודים.
זכור לי מקרה משעשע אחד מגיל שלוש, שבו החמצתי את חגיגת ערב שבועות ונרדמתי. הוריי יצאו לבקר שכנים בבית סמוך וכרגיל, השאירו את דלת הבית לא נעולה - דבר לא חריג במושב – שיש בו הרגשת ביטחון גבוהה. לאחר שעתיים קמתי ממיטתי סהרורי, נזכרתי שזהו חג השבועות. חיפשתי את הוריי ללא הצלחה, והחלטתי לצאת לחגוג את שבועות במושב לבדי.
בשעתו לא היו כבישים מסודרים במושב, ומה שכן היו בו, אלה בורות וכלבים משוטטים. טיילתי לבדי במושב, בין הבורות, קוצים, חתולים וכלבים סביבי. הוריי שבינתיים שבו הביתה, מצאו את מיטתי ריקה, ומיד יצאו לחפש אחריי.
בבית, בקצה אחר של המושב, כבר התפשטה השמועה על היעלמותי, ושם ישבו חברים של הורי וצפו בטלוויזיה. דפיקה בדלת, הם פותחים, וילד בן 3 ניצב על מפתן הדלת, "חג הביכורים, אז באתי לבקר"...
מיכל (מיר) קראוס - מנכ"לית מועצת החלב
כקיבוצניקית מ"קבוצת שילר", חג השבועות היווה עבורי ועבור שאר הילדים בקיבוץ, חגיגה גדולה, והוא חקוק בזיכרוני בזכות האווירה המיוחדת שלו. ענפי המשק היו מביאים את ביכורי הפירות, הרפת, ועוד. אנחנו, הילדים, היינו מביאים טנא עם ביכורי משק החי, וגולת הכותרת - בכל שנה בחג, היו ילדי הקיבוץ, בחולצות לבנות וזר על הראש, מבצעים את "ריקוד היונים".
לכל אורך הריקוד אחזנו ביונים ההומות והמפוחדות, שבסופו של דבר שוחררו אל החופשי. יותר מאשר היה מדובר בריקוד, היה זה מבחן אומץ לילדים עצמם (מי לא פחד מהיונה?..) ואני זוכרת עד היום את תחושת הסיפוק הגדולה שבהתמודדות עם הפחד.
הריקוד לווה בשירה ובשיאו, כשהגיעה השורה "עופו עופו יונים צחורות, עופו המריאו בתרועות אורות" שוחררו היונים והמריאו לשמים, נושאות תקווה וברכה.
כמובן שאת הריקוד ליווה אתגר הפקתי לא קטן – להשיג את היונים שאמורות להיות משוחררות בסוף הריקוד, אבל נראה שבכל שנה הצלחנו להסתדר...
גיא ירמק – מנכ"ל קייקי כפר בלום (45)
כבן מושב בית הלל בגליל העליון, חג השבועות זכור לי בזכות היותו "חג המים". המושב שלנו ממוקם סמוך מאוד לנחל החצבאני. במיוחד בחג השבועות היינו מבלים בנחל היפהפה במשחק, בפיקניק וברחצה. אז, עוד לא היו הקייקים, והמקסימום שעליו היינו יכולים לשוט היה אבובים.
בעשור האחרון אני עומד כמנכ"ל בראש אתר השייט המוביל בישראל – קייקי כפר בלום שמזוהה עם שיט במי הירדן הצוננים. מסורת שבועות מבחינתי נותרה מסורת והשנה נשיק בחג השבועות אטרקציה חדשה - "בייבי קייק" - שייט למשפחות וילדים קטנים בקונספט חדש.
לבנת פורן, מייסדת ויו"ר חברת "לבנת פורן – זכויות רפואיות"
"אני ילידת קיבוץ פלמח-צובה. מחגיגת שבועות בקיבוץ אני זוכרת היטב את מעגלי הריקודים עם השמלות הלבנות, והרקמות המיוחדות, את סלי הקש המרופדים בבד לבן, שפרחים ושיבולים שזורים בהם, ואת זרי הפרחים על ראשנו. עלון הקיבוץ הוקדש כולו לחג. עוד אני זוכרת, את העגלות המקושטות שנהגנו להכין ונערכנו לכך כל היום, כאשר כל ענף במשק העמיס את הביכורים שלו והציג אותם בטקס מיוחד.
תרנגולות וביצים מהלול, חלב ועגלים מהרפת, שיבולים וכותנה מהפלחה ויבול הפירות מהמטעים. בטקס, הטרקטורים היו מסיעים את העגלות שהכנו וכולם היו במתח איזה ענף יזכה השנה בפרס העגלה המרשימה ביותר. אבל הדבר שאהבתי יותר מכל, אלה ביכורי המשפחות. כל התינוקות שנולדו בטווח שבין שבועות הקודם לנוכחי – הוצגו לחברי הקיבוץ על ידי הוריהם. זה ריגש אותי כל שנה מחדש וברור שהתרגשתי במיוחד כאשר אני הצגתי את ילדיי שלי".
