השחקן ריאן ריינולדס, בן 48, סיפר לאחרונה על היחסים המורכבים שהיו לו עם אביו ועל התמודדותו עם האבל מאז פטירתו. אביו, ג'יימס ריינולדס, נפטר בשנת 2015 בגיל 74, לאחר מאבק של כמעט שני עשורים במחלת הפרקינסון.
במפגש שאלות ותשובות לקראת יציאת הסרט התיעודי החדש שהפיק, "John Candy: I Like Me", סיפר ריינולדס כי תחושת האובדן ממשיכה להפתיע אותו גם שנים אחרי. "הדבר הזה שנקרא אבל הוא מוזר", אמר. "הוא תופס אותך ברגעים הכי לא צפויים. כשאבא שלי נפטר - היו לנו יחסים מורכבים".
לדבריו, האבל שב וצף גם שנים לאחר מכן, באמצע ריאיון בתוכניתו של ג’ימי פאלון: "יש פרק שבו אני פשוט מאבד את חוט המחשבה באמצע סיפור. זה היה כמה שנים אחרי שהוא נפטר, ופתאום זה פשוט מכה בי כמו רכבת משא. עצרתי לשנייה, עיכלתי, ואז התגברתי עם בדיחה - כהרגלי. רוב האנשים בכלל לא שמו לב לזה".
בריאיון נוסף למגזין People, סיפר ריינולדס כי היחסים עם אביו היו אמנם מורכבים, אך הוא מצא ריפוי דרך הילדים שלו ודרך מכתב ששלח לאביו זמן קצר לפני מותו: "המכתב היה רשימה של כל הדברים הנפלאים שהוא עשה - כל פעם שהיה שם בשבילי, שיחק איתי, תמך בי. אני יודע בוודאות שזה היה חשוב לו מאוד. שלחתי אותו כמה חודשים לפני שהוא נפטר, ואני מודה על זה כל יום".
ריינולדס הוסיף כי למד להבין את מגבלותיו של אביו: "הוא נולד בשנות ה־40, זו תקופה אחרת. לא כולם יודעים לדבר רגשות. אני אסיר תודה על מה שכן היה, ועל כך שזכיתי לסגור מעגל".
ריינולדס, נשוי לשחקנית בלייק לייבלי ואב לארבעה ילדים, סיפר כי דווקא האבהות עזרה לו להתמודד עם האובדן:ה"הריפוי בשבילי מגיע דרך הקשר עם הילדים שלי. אני לוקח מאבא שלי את היושרה - הוא מעולם לא שיקר. עכשיו אני יכול לתקן את מה שכאב לי בילדות: להופיע באמת, להיות נוכח. כשהילד שלי אומר לי שאני אבא גרוע, אני לא נעלם לשתיקה כמו שאבא שלי עשה. אני יורד לגובה העיניים שלו ואומר לו שאני כאן בשבילו. וזה רגע שאתה מרגיש – תיקנת משהו שהיה שבור".
לאחר מות אביו, ריינולדס הצטרף לקמפיין ההסברה More to Parkinson’s, המספק מידע ותמיכה לחולי פרקינסון ולבני משפחותיהם.
