פצצה מתקתקת במוחה של קים קרדשיאן: במהלך צילומי העונה החדשה של תוכנית הריאליטי "הקרדשיאנס", חשפה קרדשיאן כי הרופאים גילו אצלה "אנאוריזמה קטנה במוח". החשיפה, ששודרה בפרק הבכורה של העונה, הותירה את הצופים ואת משפחתה המופתעים, אך גם פתחה מחדש את הדיון הציבורי סביב אחת התופעות הנוירולוגיות המסתוריות והמפחידות ביותר - האנאוריזמה.
אנאוריזמה (Aneurysm) היא התרחבות או בליטה מקומית של דופן כלי דם, הנוצרת כאשר לחץ הדם המתמשך מחליש את הדופן וגורם לה להימתח ולהתנפח כבלון. היא יכולה להופיע בכלי דם בגוף, אך הנפוצות ביותר הן באבי העורקים ובמוח. כשהיא קטנה ויציבה, היא אינה גורמת לתסמינים ולעיתים מתגלה רק במקרה בבדיקת דימות שנעשתה מסיבה אחרת. עם זאת, קרע באנאוריזמה מוחית עלול להיות קטלני ולגרום לדימום מוחי מסיבי, שבץ, תרדמת ואף מוות.
View this post on Instagram
לפי נתוני איגוד הלב האמריקני, כ־3 עד 5 אחוזים מהאוכלוסייה נושאים אנאוריזמה מוחית מבלי לדעת על כך. רובם אינם יפתחו לעולם תסמינים או סיבוכים. הממצא נחשב שכיח במיוחד בקרב נשים, ובמיוחד לאחר גיל המעבר, עקב שינויים הורמונליים המשפיעים על גמישות דפנות כלי הדם.
אנאוריזמות קטנות בדרך כלל אינן מורגשות כלל, ולכן הן מכונות "הרוצח השקט". עם זאת, כשהן גדלות או מתחילות ללחוץ על עצבים במוח, עשויים להופיע תסמינים כמו כאב ראש קבוע בצד אחד של הראש, טשטוש או כפל ראייה, כאבים סביב העיניים, חולשה בפנים או בצוואר, ואף קשיי דיבור.
אם האנאוריזמה נקרעת מדובר במצב חירום רפואי מיידי. הקרע גורם לדימום תת-עכבישי, המתבטא בכאב ראש פתאומי ובלתי נסבל ("הכאב הגרוע בחיים"), לעיתים עם הקאות, איבוד הכרה או פרכוסים. במצב כזה יש להזעיק מיד אמבולנס ולפנות לחדר מיון. כל דקה קובעת.
הגורמים המדויקים להיווצרות אנאוריזמות עדיין נחקרים, אך ידוע כי קיימים כמה גורמי סיכון מובהקים: יתר לחץ דם כרוני, עישון סיגריות, שימוש בסמים מעוררים (כמו קוקאין), מחלות גנטיות הסיבות להתפתחות אנאוריזמה הפוגעות ברקמות החיבור של כלי הדם, וכן היסטוריה משפחתית של אנאוריזמה. בנוסף, דלקות כרוניות בכלי הדם (וסקוליטיס) ותהליכים ניווניים יכולים להחליש את דופן העורק לאורך השנים.
החשד לאנאוריזמה מתעורר בדרך כלל בעקבות ממצאים בבדיקות הדמיה כמו MRI או CT אנגיוגרפיה, שבהן ניתן לראות את כלי הדם במוח ואת הבליטה החשודה. לעיתים היא מתגלה במקרה, כמו אצל קים קרדשיאן, במהלך בדיקה שגרתית או בדיקה שנעשתה מסיבה אחרת.
לאחר הגילוי, הנוירוכירורג מעריך את גודל האנאוריזמה, מיקומה וצורתה. במקרים שבהם היא קטנה ואינה נמצאת באזורים מסוכנים, ההמלצה היא לרוב להסתפק במעקב הדמייתי תקופתי ולוודא שאין שינוי בגודל או במבנה.
כשהאנאוריזמה גדולה או בעלת מאפיינים שנחשבים בעלי סיכון לקרע, ניתן לשקול טיפול מניעתי. קיימות שתי גישות עיקריות: ניתוח "קליפינג", שבו סוגרים את הבליטה בעזרת קליפ מתכתי חיצוני, או טיפול אנדווסקולרי באמצעות החדרת סלילי מתכת (Coiling) דרך כלי הדם, שמפסיקים את זרימת הדם לבליטה. שתי השיטות יעילות ונבחרות לפי מאפייני המקרה ומיקום הבליטה.
קרע באנאוריזמה הוא תרחיש נדיר יחסית, אך כשזה קורה, הסכנה משמעותית. הסיכון גדל ככל שהאנאוריזמה גדולה יותר, או אם לחץ הדם אינו מאוזן. לכן, מי שאובחן עם אנאוריזמה צריך לשמור על איזון לחץ הדם, להפסיק לעשן, להימנע ממאמץ פיזי מוגזם או מתח נפשי קיצוני, ולשמור על שינה סדירה ותזונה בריאה.
עבור רוב האנשים, גילוי אנאוריזמה הוא אירוע מלחיץ מאוד, אך המציאות הרפואית כיום מאפשרת לחיות עמה חיים רגילים לחלוטין, כל עוד היא במעקב רפואי. מומלץ לבצע בדיקות MRI תקופתיות, לפקח על לחץ הדם ולהתייעץ באופן קבוע עם נוירוכירורג מומחה.
"אנאוריזמות קטנות במוח מתגלות כיום לעיתים קרובות לגמרי במקרה, במסגרת בדיקות דימות שאינן קשורות לתלונות מוחיות" מסביר למעריב ד"ר ליאור אונגר, סגן מנהל המחלקה הנוירוכירורגית במרכז הרפואי שיבא, "ברוב המקרים אין כל צורך בטיפול פולשני, אלא רק במעקב כדי לוודא שאין שינוי בגודל או בצורה. כשמדובר בממצא קטן ויציב, אין מקום לפאניקה, אנשים יכולים לחיות עם אנאוריזמה שנים רבות ללא כל סיבוך. רק אם מתפתחים כאבי ראש חריגים, שינויים בראייה או תסמינים נוירולוגיים חדשים, יש לפנות מייד לרופא או לחדר מיון".
לדברי ד"ר אונגר, המודעות שנוצרה בעקבות חשיפתה של קרדשיאן עשויה דווקא לעזור לציבור להבין שמדובר בממצא רפואי שאינו נדיר. "המסר החשוב הוא לא להיבהל, אלא להיות במעקב מסודר. ברוב המקרים אין צורך בניתוח או טיפול, אלא בהמשך חיים רגילים, עם תשומת לב מתונה לבריאות כלי הדם והלחץ העורקי", הוא מסכם, "עם זאת בכל מקרה של כאב ראש חריג, או כאב ראש המעיר מהשינה, או במקרה של הקאות מרובות, טשטוש ראייה, חולשה בגפיים, דיבור לא ברור או הכרה מעורפלת יש להזעיק מד"א 101 ולהתפנות לבדיקה בחדר המיון".
