ספר זיכרונות חדש, דרמטי ונטול פילטרים של צ'ארלס ספנסר, אחיה הצעיר של הנסיכה דיאנה, מעורר בימים אלה סערת ענק בממלכה הבריטית ומציף מחדש את כל המשקעים והאש הטעונה מול בית המלוכה. לפי דיווח מעודכן ב-"people", בספרו החושפני, "שירת הברבור: דיאנה, אחותי", פותח הרוזן ספנסר את מה שהתרחש מאחורי הקלעים המושתקים של ארגון הלוויה הממלכתית בשנת 1997. בדבריו הוא מטיח האשמות קשות כלפי אנשי הארמון והתנהלותם הקרה, וטוען כי בעיני אנשי בקינגהאם דיאנה נותרה רכוש שלהם גם לאחר מותה הטראגי, כשבפועל היו גורמים פנימיים שאישרו כי הם אף חשו תחושת רווחה ושמחה על לכתה.
אחת החשיפות הקשות בספר נוגעת למאבק על הפרטים הקטנים של טקס האשכבה, שהיו בעלי משמעות רגשית אדירה עבור משפחתה המקורית של דיאנה. ספנסר מתאר כיצד ביקש מהארמון לשלב בטקס יצירה של מוצרט שדיאנה אהבה במיוחד וביקשה בעבר שתושמע בלווייתה. הבקשה נדחתה על הסף בטענה כי חוקי הכנסייה האנגליקנית אינם מאפשרים זאת, טענה שספנסר גילה מאוחר יותר שהייתה שקרית לחלוטין.
השיא הדרמטי של הספר מגיע בעימות החזיתי והסוער שפרץ בין ספנסר לבין גיסו לשעבר, מי שכהן אז כנסיך צ'ארלס, סביב הדרישה שהנסיכים הצעירים וויליאם והארי יצעדו מאחורי ארון אמם לעיני המוני האנשים והמצלמות. ספנסר התנגד לכך בתוקף והגדיר את ההצעה כרעיון אכזרי ובלתי נתפס, תוך שהוא מזכיר לצ'ארלס שדיאנה לעולם לא הייתה מעבירה את ילדיה סיוט כזה. בתגובה, צ'ארלס איבד את סבלנותו, זעם על חוסר הממלכתיות של משפחת ספנסר, ולפי עדותו של אחיה של דיאנה, הטיח בהתפרצות חריפה כי זיכרונה ייעלם במהירות מכרעת - עמדה שהותירה את ספנסר המוציא והמום עד שניתק את השיחה.
הגילויים הללו הובילו לתגובה נדירה מצד ארמון בקינגהאם, שפרסם הבהרה רשמית לפיה אף שאינם מגיבים על ספרים, אבל ואובדן משפחתי עלולים לטשטש את הזיכרון והשיפוט בחלוף השנים. מנגד, עדותו של הנסיך הארי בספרו מחזקת דווקא את גרסת דודו, כשהוא מתאר כיצד דודו נלחם מול המבוגרים בארמון כדי למנוע מהילדים את הצעידה הקשה. ספנסר מסכם ומבהיר כי הספר הוא מחווה אישית ואמיתית לאחותו המנוחה, והוא משוכנע שהיא הייתה גאה ומאשרת את הדברים שנכתבו בו.
