מיותר לציין את זה, אבל יעל בר זוהר, הנערה שהתגלתה וכבשה את לב הקהל ב"רמת אביב ג'", התבגרה. "ב'פעם בשנה' אני מוצאת את עצמי לראשונה בהצגה שהיא לא מחזמר, בלי שירה ובלי ריקודים, אלא תיאטרון נטו", היא אומרת. "זה מאתגר אותי כשחקנית. מה גם שזכיתי לקבל כאן את הפרטנר המושלם, גיא זו ארץ, שהוא גם הפרטנר שלי לחיים, וזאת בהצגה, שבה שווה לשנינו לקחת בייביסיטר ולצאת יחד מהבית".

לא הייתה לכם התלבטות אם להיכנס להרפתקה הזאת?

"אפילו לא לשנייה אחת. אם יהורם גאון וגילה אלמגור שיחקו בעבר את הזוג של 'פעם בשנה', מי אנחנו, גיא ואני, שלא נאהב את המחזה הזה ונסרב לו?"
בהצגה הם משחקים את שלי ורוני, שניים הנשואים כל אחד לבן זוג אחר, ואחרי פגישה אקראית ביניהם במסעדה, הם מוצאים את עצמם בבוקר במיטה אחת בבית מלון, שם מתרחשת סצינת הפתיחה של ההצגה. כל זאת מביא אותם לרומן מרתוני, שבמהלכו, פעם בשנה, במשך שני עשורים, הם שבים ונפגשים באותו מקום. בדיוק באותו יום. לא בטוח שבאותה מיטה.

"הכל בגלל אמיר פיי גוטמן", מצרפת בר זוהר לשיחתנו שם נוסף, וקופצת ישר לשנת 2002; ל"מרי לו", המחזמר על פי שירי צביקה פיק. כשהיא כיכבה שם כמרים לובביץ', הלוא היא מרי לו, כיכב מולה גוטמן בתפקיד גבריאל. "מרי לו" הייתה הצגת להיט מבוקשת למדי. מרוב לחץ אותת פיי גוטמן שיהיה מוכן להתחלק בתפקיד עם שחקן אחר. ואז, כמו בחללית מיקום רחוק, נחת אליה זו־ארץ היישר מ"בוסתן ספרדי". "אז עדיין לא הכרנו, ואפילו לא זכרנו שגיא התארח ב'רמת אביב ג''", היא משחזרת את הפגישה הגורלית, ששינתה את חיי שניהם.
זוג משמיים. גיא זו ארץ ויעל בר זוהר (צילום: רונן אקרמן)
בהתחשב בכך שב"מרי לו" התרוצצו מלא חתיכים, מה קסם לך דווקא בגיא?
"אני מצטערת לאכזב אותך, אבל עד שגיא הגיע, לא היו שם מלא חתיכים. אם התאהבתי על הבמה בגיא, זה היה הודות לאישיות שלו וכל מה שהוא שידר, לרבות איך שהוא שר, כשאז כאילו שומעים את הנשמה שלו".
מי התאהב במי?
"שנינו. לא היינו צריכים דייט. הייתה לנו הצגה שעזרה לנו להתגבר על מחסום הביישנות".
סליחה, אתם ביישנים?
"אכן, גיא מטבעו מאוד ביישן, ואפילו אם זה לא נראה עלי, גם אני ביישנית. מהרגע שזה קרה, לא נפרדנו. חמסה, חמסה".
מאז "מרי לו" דומה שאפשר למנות באצבעות יד אחת את ההצגות שבהן השתתפת. זה היה מבחירה שלך?
"זה היה מתוקף הנסיבות. ב־2007 ילדתי את בני הבכור, יהלי, והיום, ברוך השם, יש לנו כבר שלושה ילדים. כאדם מאוד טוטאלי, שלא לומר קצת אובססיבית - אם כי במובן החיובי - רציתי להיות אמא במשרה מלאה. לאחר שעד גיל 27 עשיתי המון דברים, כולל מחזות זמר, סדרות טלוויזיה והנחיות טלוויזיה (דוגמנות, היא שוכחת לרגע - יב"א), היה לי חשוב לעצור קצת ולהיות כולי בשביל הילדים שלי. בשביל זה היה שווה להוריד את הרגל מהגז".
ועכשיו?
"עכשיו, ברוך השם, אני מרגישה שאני יכולה להעלות הילוך בקריירה, ולחזור לעשות את מה שאני אוהבת. מה גם שמאוד התגעגעתי לבמה. להצגות של 'פעם בשנה' ממש הגעתי עם תחושה של געגוע. וזה משהו שמאפשר לי לעלות מדרגה כשחקנית, בלי המסביב שיש במחזמר, כשרק אני וגיא על הבמה. אם לעלות מדרגה כשחקנית, אז בהצגה כזאת, שיש בה רגעים קומיים ורגעים דרמטיים, והיא עוסקת בזוגיות, נושא שמדבר אלינו ומאפשר לנו להזדהות עם דברים שיש בהצגה".
"פעם בחיים" (צילום: אור גפן)
אם את בהצגה כמו "פעם בשנה", שייקספיר יכול להיות בהיכון לקראת הסתערות מצדך על המחזות שלו?
"לגמרי! אשמח ששייקספיר יחכה לי".
עם תפקיד מסוים?
"חכה, תן לי למצות את ההנאה מ'פעם בשנה'. זו הצגה שאני מאושרת לשחק בה".
בדרך כלל הקריירה שלך מתואמת עם "שירות המילואים" של גיא ב"הישרדות"?
"אנחנו מתואמים. בתקופות שאני עובדת יותר קשה, גיא מחפה עלי. וכשהוא עובד יותר קשה, אני מחפה עליו. אנחנו מתחזקים שתי קריירות, בשעה שאנחנו יודעים לפרגן זה לזה. לא הייתי יכולה לבחור לעצמי פרטנר, בלי עין הרע, יותר מפרגן מבעלי".
הפיצוי על ההיעדרויות שלו מתבצע כשאת אורזת את הילדים ונוסעת אליו?
"זה לא קרה בפעמים הקודמות, כשהילדים היו קטנים מדי. הפעם כבר יכולנו לטוס אליו לפיליפינים. זה היה מדהים. ממש חלום. הטבע במלוא יופיו. כמו גן עדן. פלא הבריאה. הילדים נהנו בטירוף. הם כבר מחכים לנסיעה הבאה". 
תמיד בעניינים (צילום: אלירן אביטל)
"פעם בשנה"; 24.6, שבת, 21:30, מרכז אמנויות הבמה, שוהם; 1.7, שבת, היכל התרבות, מעלה אדומים; 6.7, חמישי, 21:00,
תיאטרון היהלום, רמת גן