האדמונית החביבה על כל בנות הביצה, והנכדה של המיליונר סטף, מאיה ורטהיימר שנישאה במאי האחרון לאסף זמיר סגן ראש עיריית תל אביב ציינה אמש יום הולדת עשר למרות שהיא בת 27. בפוסט מרגש שפרסמה ורטהיימר ברשתות החברתיות היא סיפרה כי מציינת עשור ליום בו עברה תאונת דרכים קשה של "פגע וברח" בה נפצעה באורח בינוני יחד עם חברותיה הטובות.
בעקבות הפגיעות הקשות, התניידה ורטהיימר חודשים בכסא גלגלים ועברה תהליך שיקום ממושך עד שזכתה בחיים שלה בחזרה. בתמונת ניצחון יחד עם חברותיה מהתאונה שהעלתה ורטהיימר ברשתות החברתיות היא צירפה את הכיתוב המתאר את המקרה עשר שנים לאחור. " אנחנו חוגגות יום הולדת 10. איך אני בכלל מתחילה? אז ככה לא הרבה מכם יודעים שלפני 10 שנים בדיוק היום. כשהייתי בת 17 תלמידת י״ב נפגעתי בתאונת ״פגע וברח״ ששינתה את חיי. חברותיי ואני יצאנו לנמל קיסריה לשבת לקפה וגלידה. יצאנו מהנמל וחיכינו לאחד ההורים שיבוא לקחת אותנו,עמדנו במקום שהיה בו מחסום...ואז ברגע אחד הכל השתנה. מכונית באה במהירות מאזור הנמל, פספסה את הפניה שלה ופגעה בנו".
"אני איבדתי את ההכרה, שברתי לנהג את השמשה ועפתי 3 מטר לאמצע הכביש. ניסו להעיר אותי, לראות אם אני בסדר ולא הרגשתי את הגוף. ביקשתי שיקחו אותי לבית חולים והאנשים שפגעו בי מלמולו משהו על זה ש״לא צריך״, נכנסו לאוטו וברחו. יעלה ואני נפצענו באורח בינוני וגם שאר הבנות נפגעו ככה. השיקום היה לא פשוט".
היא ממשיכה ומפרטת "כסא הגלגלים שהיה איתי חודשים והגוף המרוסק שבנה עצמו לאט לאט, כשכל האנשים שאיתי עוזרים לי להתקלח להסתרק ולהתלבש...הכל, אבל בעיקר לשקם את הנפש שלי. יעלה, שמאז נקראת גיבו (שזה קיצור של גיבורה) הפכה מאותו היום לאחות שבלב וכן גם שאר הבנות פה בתמונה הן משפחה שלי. אני כותבת את כל זה כי קיבלתי מתנה. הפציעה שלי הפכה מהדבר הכי נורא בעולם לדבר טוב. טוב מאד אפילו .קיבלתי את חיי במתנה. למדתי להעריך את הנשימה שלי, את בריאות הגוף שלי.את הדברים הכל כך קטנים והמובנים מאליהם שלרגע אנחנו לא אומרים עליהם תודה. אז עכשיו אני מתעוררת כל בוקר ואומרת תודה. אז גם אם לכם נראה לפעמים שהכל רע תדעו שגם מהרגעים הכי קשים אנחנו צומחים וגדלים, מרווחים חברים שהופכים למשפחה ולומדים את השיעורים החשובים בחיים".
אגב יוגה ופיזיותרפיה היו אלו ששיקמו אותי ונתנו לי לעמוד על הרגליים -וגם בגלל זה ,קיבלתי את המתנה הזו והרגשתי שאני חייבת ללכת ללמוד איך לתת אותה לאנשים חזרה.ככה הגעתי לעולם של אימון וכושר. המיונים שלי בצבא שהופסקו ברגע אחד (כי אי אפשר לגייס בחורה על כסא גלגלים) גרמו ללני לשלוח אותי למיונים לתאטרון צהל. ומשם כן...כל השאר היסטוריה. אלו דוגמאות קטנות מאד לכמה טוב יצא מכל הדבר הזה. וואלה אפילו רק את זה שהרווחתי את גיבו כחברה הכי טובה שלי,היה שווה לעבור הכל שוב".
