רוית אסף בראיון חושפני: "חשבתי שאני עומדת למות"

 26 שנים חלפו מאז הוכתרה רוית אסף למלכת היופי של ישראל לשנת 1992. מאז היא הספיקה לרקוד על שתי חתונות, להביא לעולם שלושה ילדים, לבנות עסק משגשג ולהישאר אחת הנשים היפות בתעשייה, כאילו הזמן עמד מלכת מאז אותם רגעי הכרזה מרגשים שסללו את דרכה. כשהיא נושקת לגיל 45, מתנשאת לגובה 1.82 מ' ואוחזת ברשת מובילה של בתי ספר לאיפור, מגיעה אסף לראיון בבית הקפה השכונתי בתל ברוך צפון הסמוך למקום מגוריה בפנים נקיות מאיפור. נדמה שמכאן נוצרה הקלישאה "הסנדלר הולך יחף". "את צריכה לשמוח שאני מרגישה מספיק נוח להיפגש איתך גם בלי איפור", קובעת אסף בחיוך לבבי. "בעבודה זה לא היה קורה. ביומיום אני תמיד מאופרת עם מסקרה, ברונזר, קצת צבע ללחיים ואודם אדום, שתמיד היה אחד מסימני ההיכר שלי ושמעניק לי תחושה של נוכחות. אבל הפעם לא הספקתי להתאפר, אז הגעתי עירומה מכל קישוט".

זה אומר שגם הראיון יהיה נקי, חושפני ונטול סינונים?

"בואי נקווה. אני אדם מאוד פתוח, אבל זה גם תלוי בך ובכמה תגרמי לי להרגיש בנוח עם עצמי", מציבה לי אסף רף גבוה.

רשת בתי הספר לאיפור שבבעלותך נפלה בתחילת החודש קורבן לעוקץ מנכ"לים.

"מעולם לא שמעתי את המושג עוקץ מנכ"לים עד שזה קרה לעסק שלי. מתברר שמדובר במגיפה, בתופעה ידועה בעסקים. רק להסביר למי שלא שמע על זה כמוני, מדובר בכנופיה מיומנת של פושעי סייבר שעושים עבודת הכנה קפדנית. הם עורכים מעקבים אחר העסק, מגיעים לפגישות, מרחרחים אחר הנפשות הפועלות, לומדים את שמות המנהלים, מתחקים אחר האינטונציה והקול של המנכ"ל. ואז ביום בהיר אחד הם מתחזים למנכ"ל החברה ונותנים לעובדים הנחיות להעביר לידיהם דרך שליח מעטפות עם מזומנים".

העסקאות שלכם הם במזומן?

"רוב העסקאות שלנו הם בצ'קים או קרדיט אשראי, אבל יש גם לא מעט עסקאות במזומן. במהלך השבוע אוספים את הפדיון מהסניפים. מישהו מהנהלת החשבונות של החברה, שמוכר לעובדים, אוסף את הפדיון מהסניפים והולך ישירות לבנק להפקדה מסודרת. אבל באותו בוקר התקשר לסניפים אדם שהציג עצמו כמנכ"ל החברה ואמר לעובדים שענו לטלפון שהוא מבקש שיכינו את המעטפות וייתנו אותן לשליח שיגיע בדקות הקרובות. למזלנו בשלושה סניפים היו מספיק ערניים והבינו שזה לא הנוהל שלנו, אז ישר התקשרו להנהלה כדי לנסות להבין אם יש הנחיה חדשה. באותו רגע הבנו שמשהו לא תקין קורה".

מה עשיתם?

"מיד יצרנו קשר עם שאר הסניפים האחרים לעדכן אותם שיהיו ערניים ולוודא שלא נפלו בעוקץ. פספסנו בחמש דקות את השליח שהגיע לאסוף את המעטפות מהסניף שלנו בבאר שבע. לצערי מנהלת הסניף, שהיא עובדת ותיקה ומיומנת, נפלה קורבן לעוקץ".

על איזה סכום מדובר?

"אני לא רוצה לנקוב במספרים, כי הנושא עדיין נמצא בחקירה משטרתית. המשטרה מעורבת, אבל לצערי גם לא מתרגשת במיוחד ממקרים כאלה, כך שהם לא מתעסקים בזה יותר מדי. אין לי אמון שהמשטרה תמצא את האשמים. כשנתתי עדות, סיפרו לי ששבוע לפני שזה קרה לנו, באותו קניון רשת אחרת נפלה. והיו עוד קורבנות מפורסמים לעוקץ המנכ"לים. לא ידעתי שמדובר בתופעה כזאת נפוצה".

איך ממשיכים מפה?

"לא פשוט בכלל. זה זעזע לנו את המערכת. הייתה מהומה במטה, הרבה בלבול, לא הבנו איך העובדת נפלה לטעות כזאת. במקביל לחקירה המשטרתית שכרנו גם חברת חקירות פרטית, בדקנו את צוות העובדים, תחקור ופוליגרף, ולא הופתעתי שהבדיקות יצאו תקינות, כי יש לנו צוות ותיק ואמין. עברנו על מצלמות האבטחה וראינו את השליח מגיע ולוקח את המעטפה, ושמענו את שיחות הטלפון המוקלטות. שמענו מישהו שמאוד דייק בפרטים, זה מדהים עד כמה הם למדו את העסק לפני כן".

לפחות אפשר להתנחם בכיסוי הביטוחי של העסק.

"אז זהו שלא. לצערי הרב, המקרה לא מכוסה ביטוחית, כי הוא לא נחשב לגניבה. העובדת מסרה את הצ'קים מרצונה החופשי".

את מרגישה תחושת אכזבה, כישלון אישי?

"התלבטתי אם בכלל לדבר על המקרה בתקשורת, כי אני מעדיפה לדבר על דברים חיוביים, על כמה שהעסק תורם ומצליח ולא על משהו שהפך לסוג של טראומה לחברה. אבל חשוב לי להעלות את המודעות לתופעה הבזויה הזאת. אני לא מרגישה שמדובר בכישלון אישי שלי, אנחנו הרי עובדים קשה, מסודר וישר. אבל זה מרגיש כאילו מישהו הכניס לנו סכין וסובב אותה, זה לא מגיע לנו. מצד שני, אני אדם שמתקדם בחיים ולא נתקע. אז אחרי הכאוס שהיה ברשת, ואחרי שהמנהלת התגברה על רגשות האשם והמשבר שחוותה, החזרנו את כולם ישר לתלם, כשהחקירה ממשיכה להתנהל מאחורי הקלעים".

בעלך יובל הראל הוא מנכ"ל החברה. הפושעים התחזו אליו?

"לא, הם התחזו למנהל אחר".

יופי בר חלוף

את העסק פתחה אסף ב־1999. התחילה בסניף קטן בירושלים. כיום מונה הרשת חמישה סניפים, שבהם לומדים 3,000 תלמידים בשנה, ומעסיקה 100 עובדים. על הפרק פתיחת סניפים חדשים ותוכניות להקמת סניפים גם בזירה הבינלאומית, בעיקר ברוסיה. "הכל הודות לשיתוף הפעולה עם בעלי", מפרגנת אסף. "עד לפני שמונה שנים יובל היה איש צבא. באותה שנה שבה ילדתי את בתנו ליה, פתחתי סניף חדש בתל אביב והוא בדיוק סיים את תפקידו כסגן אלוף בחיל האוויר. אחרי הלידה, כשחזרתי לעבודה לא הצלחתי להשתלט על הכל. יובל בדיוק היה בתפר בין להתקדם לתפקיד אלוף משנה לבין לסיים את שירותו הצבאי ולפנות לעסקים. הוא נחלץ לעזרתי ואמר שיעזור לי בעסק. הוא תכנן להקים מטה עם מנכ"ל וסמנכ"ל, ואז להמשיך בדרכו לקריירה שנייה. אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד, והוא נתקע שם מאז ועד היום. העסק הלך ופרח, המון בזכותו כי הוא מנהל הרבה יותר טוב ממני".

זה מאתגר לשלב עבודה עם חיי נישואים.

"העבודה המשותפת בשנה הראשונה הייתה לא פשוטה. בעבודה אנחנו מנסים לשנות סדרי עולם ואז חוזרים הביתה ואמורים לנהל את החיים האישים שלנו. ידענו שנצליח בעסק, אבל לא היה בטוח שנצליח לשמר את הזוגיות. אז החלטנו להתעלות על הקשיים ועשינו חלוקת תפקידים מאוד ברורה. לקחתי צעד אחורה, למרות שהיה לי לא פשוט. עברתי תהליך עם עצמי לפני שהחלטנו שכך ייראו הדברים מעכשיו. אז ביומיום אנחנו לא כל הזמן ביחד. הוא רוב הזמן במטה ואני מסתובבת בין הסניפים. יובל אחראי על הפיתוח העסקי והממשקים בינינו הם פעם בשבוע בישיבות הנהלה.

"כשאנחנו מגיעים הביתה אי אפשר לא לדבר על עבודה, ויש גם לא מעט חילוקי דעות שקשורים להורות ולעניינים משפחתיים. ועדיין, המשפחה והזוגיות שלנו במקום הראשון ולמדנו להסתדר עם כל קושי. היו לנו הרבה תהיות במהלך השנים מה נכון לעסק ולזוגיות, והיו ניסיונות שונים. בסופו של דבר יש לנו מכנה משותף ואותו אינטרס, וזה מה שמניע את העסק וגורם לו להתפתח. וכשדברים מצליחים, הכל טוב בזוגיות וזו הסיבה שהכל כיום מסתדר.

"יכול להיות שהייתי מעדיפה לחיות עם בן זוג שעולמות התוכן שלו ושלי מנותקים לחלוטין ואין חיבור מקצועי. אבל החיבור שלו לעסק עשה טוב, נקודה. העסק מצליח בעיקר בזכותו, והוא נתן לי את השקט להתעסק בשיווק, ביוזמות ובפיתוח".

ומה עם קריירת דוגמנות? את עדיין עושה פה ושם תצוגות ופרויקטים, אבל נראה שנטשת את הזירה.

"בגדול בארץ עשיתי הכל: מקמפיינים לגוטקס, אוברזון, דן קסידי, הגרה, ד"ר עור, כל תצוגת אופנה אפשרית. מיציתי והחלטתי להשקיע את רוב זמני בעסק. כיום אני כבר לא עושה תצוגות. לא אצעד לצד דוגמניות צעירות, למעט תצוגות של שבוע האופנה עם מוטי רייף האגדי, שעשה לא מעט דברים חשובים בשינוי מודלים של יופי.

"בשנים האחרונות תצוגות האופנה פינו את מקומן לרשתות החברתיות. הכל כיום בדיגיטל. פעם הייתי מצטלמת לצד דוגמניות שהיו צועדות על מסלול, כיום אלו כל מיני כוכבות רשת ואינסטגרם. אבל חשוב לזכור שיש מקום לדוגמניות בכל הגילים, זה תלוי במוצר שמשווקים. כשאני מוכרת בעסק קרם טיפוח לקמטים, אני בוחרת אישה בגיל המתאים שתשמש הפנים שלו. בדיעבד אני לא מצטערת לרגע על הבחירות וההשקעה בעסק על חשבון קריירת דוגמנות, כי בניתי עסק שהפך להיות האימפריה הפרטית שלי. אם לא הייתי כל כך מחויבת לעסק, זה לא היה מצליח".

אז אין בך תחושת החמצה או פספוס?

"אני נמצאת במקום טוב. אני רואה סביבי הרבה דוגמניות בנות דורי שלא בהכרח בנו את עצמן בקריירה יציבה והסתמכו רק על דוגמנות, וקשה להן עכשיו בלי עבודות. שלא לדבר על משבר הגיל והפחד לאבד את היופי, כי הוא תעודת הזהות היחידה שלהן. אם הייתי במקום שעולם הדוגמנות היה ממשיך ללוות אותי ורק מחכה שפרויקטים יגיעו אלי, אז יכול להיות שהייתי גדלה להיות אדם מבוגר פחות מסופק, אבל כשאני מסתכלת על העשייה האינטנסיבית שלי ועל הקריירה שבניתי - יש לי כל הסיבות להיות מרוצה ממה שקורה סביבי".

אם הזכרת כבר דוגמניות בנות גילך כמו שירז טל או שירלי בוגנים, למה לא ניסית לדגמן בזירה הבינלאומית?

"מהר מאוד הבנתי שדוגמנות בחו"ל זה לא בשבילי, ואחרי בערך כשנה בזירה הבינלאומית פרשתי. זה קרה מיד אחרי הזכייה בתואר מלכת היופי: נסעתי לתחרות מיס עולם ושם הגעתי לעשר הסופיות וגם זכיתי במיס פוטוג'ניק, שזה תואר מושלם לדוגמנית. אחת הסוכנויות במדריד משכה אותי אליה, וביליתי שנה על הקו ישראל־ספרד ועשיתי המון עבודות. אבל לא היה לי כיף בכלל, אפילו היה לי רע מאוד עד כדי כך שהבנתי במהרה שזה לא בשבילי. החלטתי שאת הניסיונות הבינלאומיים שלי אני מסיימת וחזרתי מיד לארץ".

למה זה זכור לך כל כך לרעה?

"וואו, אני לא יודעת מאיפה להתחיל. בגדול, עברתי חוויה אישית לא נעימה שהותירה אותי מצולקת אפילו עד היום. אז לא הבנתי את גודל המשבר. הייתי בת 19 וגרתי אז שנה בספרד לטובת קריירת דוגמנות. בסוף יום צילומים שנגמר ממש מאוחר הצלם אמר שיקפיץ אותי לדירה שלי בברצלונה. נסעתי איתו במכונית, היה חשוך, באיזשהו שלב אני קולטת שהבן אדם נכנס לחורשה ועוצר את האוטו. הוא התחיל לנשק אותי בכוח ולגעת בי. הייתי ממש צעירה, ילדונת שנמצאת במקום שהיא לא מכירה, תקועה באיזו חורשה חשוכה.

"פחדתי נורא. באינסטינקט וברגע של תושייה פתחתי את הדלת וברחתי על נפשי. אם לא הייתי בורחת, אני בטוחה שזה היה נגמר רע מאוד. רצתי בטירוף כאילו אני במרתון באמצע שום מקום בחושך, עד שהגעתי בסוף לכביש הראשי. אז לא היו טלפונים ניידים, התחלתי לחפש טלפון ציבורי וחייגתי לאמא שלי בוכה. אמא שלי המסכנה, מה היא יכולה לעשות באמצע הלילה כשהבת שלה מחייגת בוכה מארץ אחרת? היא מיד אמרה לי: מחר את עולה למטוס וחוזרת לארץ. למרות שהייתה לי שם הרבה עבודה והסוכן שלי כעס עלי שעזבתי, לא הייתי מוכנה להישאר שם עוד רגע אחד. נטשתי קריירה בינלאומית וזה גם גרם לי להבין שכנראה התחום הזה פחות מתאים לי".

ואיך זה השפיע עלייך?

"זה צילק את נפשי. התחלתי לסבול מהתקפי חרדה. שנים אני סובלת מזה, עד היום אפילו. ההתקף הראשון קרה בסמוך לאירוע, כשחזרתי לארץ. התחלתי להרגיש רעידות בכל הגוף והייתי בטוחה שאני מקבלת התקף לב, שאני הולכת למות. פינו אותי שוב ושוב למיון. זה היה קורה לי אחת לכמה זמן, ועד היום יש לי כדור הרגעה ליד המיטה. כשהתחלתי טיפולים פסיכולוגיים וניסו לנבור בעבר שלי כדי להבין למה יש לי התקפי חרדה, הדבר הזה קפץ שוב ושוב. אז לא קראו לזה הטרדה מינית. בעבר אם לא היה אונס, לא דיברו על זה בכלל".

נשמע שעברת טראומה קשה. את בטח מברכת על קמפיין #MeToo.

"אני מאוד אמביוולנטית בעניין הקמפיין. הוא הכי מבורך ובהחלט העלה את המודעות, ואני שמחה עבור הבת שלי שתגדל לעתיד בטוח יותר. אנשים מטרידים צריכים לשבת בכלא ולהירקב במקומות הכי חשוכים. מי אתה שתגרום לי לעשות משהו שאני לא רוצה או שתגרום לי להרגיש לא בנוח? אבל מצד שני גם התוודעתי לסיפורים מהצד השני של המתרס, על אותן נשים שעושות שימוש לרעה בקמפיין.

"אני מכירה סיפור אישי של חבר טוב שלי, בחור מאוד אמיד שסיים ערב עם בחורה שעלתה אליו מרצונה הביתה. בסוף הערב היא החליטה לסחוט אותו ואמרה לו 'תשלם, אחרת אלך למשטרה'. הוא קנה את שתיקתה לא בגלל שעשה משהו, אלא כי שמו מאוד מוכר והוא העדיף לסיים את הסאגה המכוערת הזאת מאשר ששמו יתלכלך מעל דפי התקשורת ולך תוכיח שאין לך אחות. הוא כל כך נכווה ומפחד מאז להיות עם נשים, שהוא רישת את כל הבית שלו במצלמות, כדי לא ליפול שוב קורבן לסחטנות".

עכשיו ממש סקרנת. מי הידוען המסתורי?

"לא מספרת", משיבה אסף בחיוך ערמומי.

למרבה הצער התקיפה המינית שעברה אסף היא לא הטריגר היחיד לאותם התקפי חרדה חוזרים ונשנים שאותם היא חושפת כאן לראשונה באומץ רב.

אסף והראל נשואים זה 14 שנה, מגדלים את שני ילדיהם המשותפים יהלי בן ה־10 וליה בת ה־8, ואת ליאם בן ה־18 מנישואיה הראשונים לדוגמן בדימוס אבי חזן. הם מתגוררים בשכונת תל ברוך בצפון תל אביב, ובימים אלה בונים את בית חלומותיהם בשכונת צהלה. רק שהדרך שלהם להפיכה למשפחה המושלמת הייתה רצופה מכשולים.

"לפני 12 שנה חוויתי הפלה טראומטית", היא מספרת. "הייתי בחודש החמישי להריוני כשחזרנו מאירוע בירושלים. אני זוכרת שאמרתי לאבא שלי שאני לא מרגישה טוב. הגענו הביתה והרגשתי כאבי תופת. בסביבות אחת בלילה קמתי לשירותים ואיך שהתרוממתי דיממתי ונפלטו ממני גושים, זה היה נורא. צנחתי על הרצפה ואיבדתי את ההכרה. אני זוכרת שלקחו אותי למיון והבינו מיד שאני עולה לגרידה, וככה זה נגמר. זאת לא ההפלה הראשונה שחוויתי, אבל הדרך שבה זה נגמר הייתה לי קשה מאוד. לא הצלחתי להתאושש ממנה זמן רב, והמקרה החזיר לי את התקפי החרדה".

איך מתבטאים אצלך התקפי חרדה?

"דופק מוגבר, רעידות בגוף, פחד בלתי נשלט, תחושה שאת הולכת למות. מצאתי את עצמי כל הזמן במיון בבדיקות. נורא פחדתי להיות לבד, הייתי צריכה תמיד שמישהו יהיה לידי. זאת הייתה תקופה שיובל היה הרבה בצבא והיו מזניקים אותו בלילות. הוא לא היה עוזב אותי עד שאמא שלי הייתה מגיעה לישון איתי. פחדתי לישון לבד, ואני לא מדברת איתך על שנות הנעורים אלא על שנות ה־30 לחיי".

גם ההריונות שצלחו היו לא פשוטים.

"כל ההריונות שלי היו סופר מסובכים, ילדים שנולדו פגים והובהלו ישר לטיפול נמרץ. ליאם הבכור שלי נולד בשבוע ה־35 והועבר מיד לפגייה. עם יהלי וליה היו הריונות מסובכים בסיכון גבוה, כי היו לי צירים מוקדמים כבר מחודש רביעי. ביליתי את החודשים האחרונים בבית החולים בשמירה. בהריון עם יהלי הייתי מאושפזת חודשיים בבית חולים. הוא נולד בשבוע ה־32 וישר הובהל לטיפול נמרץ. הוא היה מחובר לכל מכשיר אפשרי ולא הייתי מוכנה לראות אותו, פחדתי נורא. רק אחרי 48 שעות בעלי הצליח לשכנע אותי. הלכתי לטיפול נמרץ ומאז ועד היום לא נפרדתי ממנו. עם ליה הייתי חמישה חודשים מאושפזת בבית החולים עד הלידה, כשבבית מחכים לי ילד בן 8 ותינוק, ואני לא יכולה לטפל בהם. במשך חמישה חודשים ראיתי רק את תקרת החדר שלי בבית חולים. אסור לקום מהמיטה, רק לשירותים. אסור לעמוד לדקה, אחרת מתחילים צירים. זה לא פשוט, היה לי עסק לנהל, ילדים לגדל, אבל הרופא הסביר לי שאם אעמוד אלד בשבוע ה־20 וזה יהיה אסון שילווה אותי כל החיים. אבל גם ככה האשפוז וההריונות הסבוכים מלווים אותי. זה לא פשוט, את מרגישה שאת יכולה לקום ובא לך לצאת מהחדר, אבל את מבינה שאסור לך. ככה היה נראה היום שלי, כל היום על המיטה. היו מגיעים אלי העובדים לבית החולים, שם הייתי עורכת את הפגישות, זה היה פשוט סיוט".

לפני ארבע שנים השתתפה אסף בריאליטי הזוגות "עד סוף העולם" עם הגרוש שלה ואב בנה אבי חזן. השניים זכו במקום הראשון.

איך בעלך הסכים לזה?

"בדיוק עכשיו כשליאם בן 18, משתחרר הכסף שזכינו בו בתוכנית לטובת הילד. הבעל שלי לא באמת הסכים, זה לא היה 'מהמם, איזה יופי'. אבל הוא בוטח בי. אני והגרוש ביחסים טובים. אבי כמו בן בית אצלנו. ניצחנו כי הגענו לתוכנית באווירה מעולה. לא היו אינטריגות והסתדרנו נהדר. מצד שני את תקועה על אי בודד עם אדם שהיו לך את כל הסיבות לפרק את הנישואים ביניכם, והכל עולה לך מחדש. אבל התאבדנו על המשימות, וזה עשה לי ממש טוב. גם כי ניצחנו וגם כי ראיתי את יובל באור אחר. הוא קיבל המון נקודות זכות על כך שאפשר לי ללכת לתוכנית עם הגרוש".

היו דיווחים על ריאליטי נוסף על הפרק.

"כן. הייתי אמורה ממש בימים אלה לצאת עם ליאם לעונה החדשה של 'המרוץ למיליון'. עברנו את כל השלבים, אך לצערנו הוא קיבל מועד גיוס שנופל על מועד הצילומים. לכן הודענו שלא נשתתף העונה".

ליאם בנך ממשיך את דרכך בעולם הדוגמנות.

"כן, איזה ילד מהמם. רק השבוע צילמנו הפקת אופנה לרשת שלי שהוא מככב בה לצד נערת ישראל מיכל מורודוב. זאת הפעם הראשונה שאני לא נמצאת בפרונט והפעם הראשונה שיש נוכחות גברית בקמפיין. ליאם נחשף לעולם הדוגמנות בשנה האחרונה, הוא השתתף בתצוגות אופנה בשבוע האופנה, הצטלם לקמפיין של רשת אופנת הגברים של סגל ולהפקה בפריז".

יש לך קריירה מצליחה, משפחה לתפארת, יופי שלא אבד. יש חלום שעוד לא הגשמת?

"אני חושבת שאם יש משהו שאני מאוד רוצה זה עוד טלוויזיה. הפעם בצד של המנחה, של המראיינת ולא הצד של המרואיין, שאני עושה בלי סוף. אני מרגישה פספוס בתחום הטלוויזיה והמשחק, כי יש לי הרבה מה לתת. יש לי פינות קבועות ותוכנית חדשה שאני מנחה בערוץ החיים הטובים ובערוץ עשר, שנקראת 'ככה את יפה', שעלתה לפני חודש וחצי. אבל טלוויזיה זה משהו שהייתי רוצה לחזק את עצמי בו. חוץ מזה, השגתי את כל חלומותי. אני מאושרת ושלמה עם חיי ועם הדרך שלי".